"סלינו על כתפנו

ראשנו עטורים..."

כן, היו ימים, היו זמנים והנה שוב אנו בחג שבועות.

אז שיהיה לכולנו חג שבועות שמח.

כשהייתי בת שמונה, היינו בחופשת קיץ בנתניה ואחר

צהרים אחד הלכנו לסרט.

באותה תקופה, טרום הטלוויזיה, הקרינו יומני חדשות, גבע וכרמל,

לפני הקרנת הסרט.

ישבנו וצפינו ולפתע צעקתי בקול רם, "אמא, הנה אני!"

הסתבר שבמהלך טקס הבאת הביכורים בבית ספרנו, איילון,

בשכונת נחלת יצחק, תקופת הפרות והלולים, מישהו צילם,

והנה אני הקטנטונת וזו גם הסיבה שלאורך כל הסרט ראו כמעט

רק אותי.

כמובן שנהייתה מהומה באולם שכן כולם רצו לעברי לראות,

מי אני!

* בתמונה אחותי הקטנה ואני ( בנות חמש ושלוש) בגינת ביתנו ובטנא מבכורי הגינה.