עם מציאת גופתה של דנה בנט, שנעדרה שש שנים, החלו הטבלואידים לשחק במשחק הדמעות הידוע. עם פענוח הרצח, לקראת הסרת צו איסור הפרסום, התכוננו במערכות לקראת חידושו של משחק ההמשך: משחק הזוועות. המשטרה, שנראה כי באופן מדאיג שיקולים של יחסי-ציבור הולכים ותופסים מקום נכבד במערכת ההחלטות שלה, עזרה לפמפם את ההתרגשות לקראת הסרת הלוט מעל זהותו של הרוצח.

הבעייתיות שבהפיכתה של המשטרה לגוף המייחצן עצמו לדעת באה לידי ביטוי בתקרית אתמול במסיבת העיתונאים: צו איסור הפרסום נקבע עד לשעה 12:00, אז היתה אמורה להינתן הודעת המשטרה. ההודעה התעכבה בכמה דקות, וכתב חדשות ערוץ 2 כרמל לוצאטי החל לדווח על הממצאים. דובר המשטרה התרגז ואיים לבטל את מסיבת העיתונאים. אם כן, המשטרה משחקת בעיתונות וביחסי-ציבור (הרי מי צריך את מסיבת העיתונאים? לא העיתונות, שהמידע ממילא בידיה, אלא דוברות המשטרה), וכשהיא נכשלת במשחק הזה בגלל אותן תכונות שמייחסים לה בעבודה המשטרתית (רשלנות, חוסר אכפתיות, חוסר מקצועיות), היא ממשיכה בערבוב התחומים ומאיימת להשאיר את צו האיסור על כנו. המאיים הוא בכלל הדובר, שהפך פתאום לשוטר, והאיום ריק מתוכן, שכן רק שופט יכול להאריך את הצו. כמה אבסורד נדחס לדקות הספורות הללו.

לסקירה המלאה >>