0

לא מצפה שתבינו אותי...

6 תגובות   יום רביעי, 27/5/09, 15:03

 

תנו לי לנסות לשתף אתכם בחוויה חזקה שאני עובר ברגעים אלה, גם אם בסופו של דבר זה לא יעשה לכם הגיון. 
 


לפני חמש דקות ראיתי לראשונה קליפ שישנה את פני השנה המוסיקלית הזו בשבילי.



בדיוק כמו שלפני קצת יותר משנה הגיע משומקום Black Magic של Magic Wands מקנטקי וזיעזע את עולמי.



למעשה נקודות ההשקה בין השיר ההוא, שיר השנה שלי ל 2008 (ואם אתם בוחרים לשמוע רק שיר אחד מכל אלה שאני ממליץ עליהם, אנא בחרו בשיר הזה שמכיל פחות או יותר את כל האלמנטים שאני אוהב במוסיקה), לבין השיר החדש שאני עדיין מתאושש ממנו ושומע אותו בלופ אינסופי, רבות בצורה מחשידה.


 



אנחל וזואי רושה הם זוג אמריקאי (אחרי שכבר חשבתי שהבריטים נטלו לעצמם מחדש את כתר האינדי האיכותי ב 2009) שכתב פסי קול לסרטי אינדי ועכשיו החליט לעשות גם שירים.


 



הם יצרו שיר שיראה לרבים אידיוטי ורבים אחרים (או אותם רבים, לא בטוח) לא יבינו מה לעזאזל אני מוצא בו.



הקטע הוא שגם לי יש קונפליקט פנימי. אני יודע שזה פופ דל-תקציב נוסחתי וקצת מפגר.



אני יודע שצריך המון דמיון כדי לקרוא לזה "מוסיקה איכותית".



אני יודע שכנראה שזה פשוט כל כך רע עד שזה כבר טוב.



אבל זה מהשירים שתופסים אותי ועושים לי את זה מהשניה הראשונה,



ו 2009 כבר לעולם לא תהיה אותו דבר בשבילי.



למעשה, רק אמא של פטל גרמה לי לתחושת "לפני/אחרי" חדה יותר השנה.



ואצלה גם יש קונצנזוס הרבה יותר רחב לגבי עובדת היותה איכותית.


 



שימו לב כמה שהשיר הזה דומה ל Black Magic.



שניהם שירים עם נושאים גיקיים: טמגוצ'י (עכשיו הם נזכרו?) מול חייזרים ו-וודו.



ריף הגיטרה המוביל מ-א-ד דומה.



סולו הגיטרה עם הדיסטורשן מ-א-ד מ-א-ד דומה.



ההרכבים הם זוגות של גבר ואשה מתלהבים.



הרקע הלואו-טקי בקליפים דומה מאד, רק שאצל המג'יק וונדס הוא שחור-לבן.



הקצב. כמובן.



העובדה שאת שני הקליפים האלה גיליתי לגמרי במקרה ולא בערוץ טלוויזיה, תחנת רדיו, מגאזין... סתם גלישה אקראית ברשת.


 



טוב



אני לא אקשקש עוד הרבה



אני לא מצפה שתתלהבו כמוני.



יש משהו בשיר הזה, שאובייקטיבית אני יודע ששמעתי אלף כמוהו, וטובים יותר, שלא גרמו לי להתלהב כל כך,



אבל משהו בו פגע בדיוק בדי אן איי המוסיקלי שלי.



אני מרגיש קצת אשם על זה שאני אוהב את זה כל כך. נקרא לזה Guilty Pleasure.



אבל עד שמגיע שיר שגורם לי להתרגש כל כך, אני מתכוון להינות מזה עד הסוף ולא להתנצל!


 



שיפטו בעצמכם.


 



נ.ב. מישהו ראה אתמול את דודו טופז מגיב לשמועות הקושרות אותו לתקיפת בכירי הטלוויזיה?



הייתי משוכנע לגמרי שמדובר בשמועות סרק מופרכות... עד שהוא פתח את הפה.



אין לו עורך דין שיגיד לו לא לדבר כי הוא נשמע אשם יותר מפאריס הילטון במכונית מרוסקת?



אפילו קצב לא עשה לעצמו נזק תדמיתי ומשפטי גדול יותר בהתנהלות התקשורתית שלו.



לפחות קיבלנו עוד תזכורת לזה שדודו טופז ממש לא יודע לשחק.



(גילוי נאות - בניגוד להרבה אחרים אני כן מעריך את הקריירה של טופז ואת היכולות שלו במה שהוא עושה טוב, אבל הוא יודע לשחק מצוין את עצמו. לא דמויות אחרות).


 



לשם השוואה: Magic Wands - Black Magic



דרג את התוכן: