אני מנסה לשחזר את הדרך לעצמאות ואני מגלה לעצמי, לא לגמרי להפתעתי

שלא הייתה שום דרך, הכל קרה כל כך מהר.

אני התהלכתי במסלול החיים הרגיל והשגרתי (שהוא לגמרי לטעמי) של צבא,

טיול, עבודה, לימודים ושוב למעגל העבודה. באיזשהוא שלב הגעתי למיצוי מלהיות שכירה והחלטתי להיות עצמאית.

עזבתי את מקום העבודה וחשבתי לעצמי אולי כדאי שאפתח איזה משרד רואי חשבון עצמאי משלי, ולכן....... אני צריכה לעזוב את תל אביב, אחרי 10 שנים, את דירתי היפייפיה ברחוב פרישמן, את החברים היחידים שהיו לי בחיים שגרים גם הם במרכז ו.....לחזור לאשקלון, עיר ילדותי ללא חברים, ללא דירה ללא פרנסה, בלי הגבלת זמן, ואם זה לא מספיק אז כמובן לחזור להורים. לידיעתכם זמן ההחלטה בנושא המהפכני הזה הוא כזמן קריאת שורות אילו (כ-2 דקות).

טוב, עזבתי את תל אביב השכרתי את הדירה שלי עם הריהוט עד לתום החוזה, שאם יקרה ואני אתחרט, יהיה לי לאן לחזור. אחרי תקופה של ארבע חודשים, שכבר חילקתי ש'קים לריהוט, מחשבים, שכירות, דמי  ניהול ועוד העברתי את הריהוט שלי מתל אביב לאשקלון, להורים שלי.

הנה אני באשקלון רווקה, בלי חברים, בלי פרנסה ואצל ההורים בגיל 31 מנסה להכיר עולם חדש וקצת קשה לי למצוא. 

כחלק מהשיווק של העסק שלי כתבתי מאמרים מקצועיים בעיתון המקומי כשנה וזה הכניס אותי לתודעה של הציבור האשקלוני אך לא הביא לי לקוחות. אבל בסופו של תהליך הכתבות עשו את שלהן.

התהליך של חוסר מהכל נמשך כשנה והיום אחרי שנה וחצי בעסק שקהל לקוחותיי הוא גם מתל אביב וגם מאשקלון, אני יכולה להגיד שנרגעתי כבר.

היום יש לי דירה על הים, עם קהל לקוחות מגוון וחברים יקרים חדשים.

אחרי שאין כבר לאן לרדת, מה שנשאר זה רק לעלות :)