צטט: aviad77 2009-05-30 19:31:23

פוסט חשוב לנושא חשוב לא פחות, המבטא מגמה שלילית של דקדנס של התקשורת הישראלית.

חסר היה לי בפוסט עצמו ציון של השאלה המרכזית שעומדת בבסיסו - חופש העיתונות לאן?

לשאלה זו ניתן גם להכניס קטגוריות חשובות נוספות, לדוגמא: היכן נעלמה העיתונות החוקרת והחפה מאינטרסים?

 

אין ספק שהתקשורת בישראל צריכה לעבור ארגון מחדש ובין היתר בטיפול בגולם שקם על יוצרו - הרשות השנייה המסואב ושיטת הזכיונות הבלתי אפשרית. וכבר היום נעשים צעדים ברורים בחוק ע"ע הצעת החוק של ח"כ איתן כבל.

 

אבל גם אם נצליח לשמור על התחרות. איזו מין תחרות זו תהיה? המציאות מראה ששוק התקשורת מנוהל על ידי אותם בעלי ההון של 14-15 משפחות מובילות - מוזס, פישמן, עופר ושות'.

נניח והצלת את הערוצים הקיימים. הם עדיין נשארו בידי החזקים שמעצבים את סדר היום לצרכיהם. ובכך איך נטפל?

 

אביעד,

העיתונות בישראל נמצאת בנקודת שפל היסטורית כמעט בכל פרמטר. נקודה.

פוסט חשוב לנושא חשוב לא פחות, המבטא מגמה שלילית של דקדנס של התקשורת הישראלית.

חסר היה לי בפוסט עצמו ציון של השאלה המרכזית שעומדת בבסיסו - חופש העיתונות לאן?

לשאלה זו ניתן גם להכניס קטגוריות חשובות נוספות, לדוגמא: היכן נעלמה העיתונות החוקרת והחפה מאינטרסים?

 

אין ספק שהתקשורת בישראל צריכה לעבור ארגון מחדש ובין היתר בטיפול בגולם שקם על יוצרו - הרשות השנייה המסואב ושיטת הזכיונות הבלתי אפשרית. וכבר היום נעשים צעדים ברורים בחוק ע"ע הצעת החוק של ח"כ איתן כבל.

 

אבל גם אם נצליח לשמור על התחרות. איזו מין תחרות זו תהיה? המציאות מראה ששוק התקשורת מנוהל על ידי אותם בעלי ההון של 14-15 משפחות מובילות - מוזס, פישמן, עופר ושות'.

נניח והצלת את הערוצים הקיימים. הם עדיין נשארו בידי החזקים שמעצבים את סדר היום לצרכיהם. ובכך איך נטפל?

צטט: adam shuv 2009-05-28 17:08:52

צטט: עינת מירון 2009-05-28 14:31:09

בעיסוק שלי כמובן שעדיף שיהיו כמה שיותר מדיות, אבל אדם אני לא מזדהה עם הפאתוס. מעריב וערוץ 10, שניהם גופים עסקיים קודם כל ולפני הכל. אם שני הגופים האלה לא מצליחים לשמור על רלוונטיות כמו גם רווח כספי, אז להם יש בעיה ולא לדמוקרטיה כי עיתונים יפתחו ויהיו מתמודדים במכרז להקמת ערוץ 10 אחר (אם נגיע למצב הזה). הצרה הגדולה שלנו היא שבארץ מקדשים את העדריות, ההעתקה והשטאנץ. זה קורה גם בתחום התקשורת הסלולארית. אין באמת הבדלים בין החברות, יש תיאומי תעריפים, אין חברה שמתעלה על האחתר מבחינת השירות או הערך המוסף שהיא מציעה. ככה גם בתקשורת העיתונאית. העיתונים כמעט זהים, המוספים מקבילים, המהדורות נפתחות באותם איטמים (ולא, אני לא מוכנה לקבל את הטעיון שככה זה בחדשות), אותם אירועים מסוקרים, אותן שאלות נשאלות.. אין בידול ואין יחוד וכשאין בידול ואין יחוד אין טעם להחזיק עוד ערוץ תקשורת. אם למנהלי ועורכי ערוץ 10 /מעריב היה מספיק אומץ להיות שונים, לא להכנע לתכתיבים, לגבש אג'נדה אחרת. לא להגיע לאותם אירועים שכל האחרים מגעים אליהם. אם היה להם אומץ לפתוח מהדורה באייטם על דובי קואלה או סטארטאפ חדש בתל אביב תוך התעלמות מעוד סינק צפוי ושגרתי של ח"כ עילג כזה או אחר, אז היתה להם הצדקה והייתי מרגישה כמוך, אבל לצערי זה לא המצב.

מצטער שאת מרגישה שמדובר בפאתוס, אני מקווה שתחזיותיי יתבדו, אבל אם לא, חוששני שתחושי את הפאתוס הזה על בשרך ואז הוא כבר לא ירגיש לך כה פאתוסי.

 

הדיון על היעדר האלטרנטיבה הראויה וסדר היום השונה בכלי התקשורת הנ"ל הוא דיון חשוב וראוי ואני גם מסכים לחלוטין עם העמדה שהצגת בו - אבל אין לו קשר לנושא עצמו: אסור שיהיה בישראל מונופול תקשורתי רב עוצמה.

 

סוגיית הרווח הכספי היא בהחלט בעיה חמורה ואין ספק שבמציאות מסחרית הם חייבים להצדיק את קיומם, אבל:

לגבי מעריב - אני משוכנע שאם יהיה בידיים טובות הוא יוכל לשגשג גם מסחרית. (פחות מעניין הפרינט - ממילא כל עיתונות הפרינט במתכונת הנוכחית תמות, יותר מעניין לקחת אותו כראוי אל עידן האינטרנט).

לגבי ערוץ 10 הרגולטור אשם. מזמן צריך היה לבטל כאן את שיטת הזיכיונות והתמלוגים למדינה ולעבור לשיטת רישיונות: כל אחד יוכל להקים ערוץ טלוויזיה ורק הטובים והחזקים מסחרית ותוכנית - ישרדו.

 

 

כשאמרתי שלא מזדהה עם הפאתוס הכוונה היתה לפגיעה בדמוקרטיה כי בפועל, המדיות הן שפוגעות בעצמן.. (ולמרות שזה לא IN להגיד - ערוץ 10 מתעלם מחוזה שחתם, חוזה מטומטם ככל שיהיה).

 

אני חושבת שהדיון צריך להיות על העדריות והעדר החשיבה היצירתית. קשה לי לדאוג למי שלא דואג לי.. אם למעריב לא אכפת ממני כקוראת והוא מגיש לי עיתון לא באמת אטרקטיבי, אין לי שום יכולת הזדהות עם המאבק שלו. אני מזדהה עם כמה מהכותבים שם, חלקם חברים, שיודעת שקשה להם ולא נעים, אבל עם האסטרטגיה והיד המכוונת... הממ.. צר לי.

 

ערוץ 10 הוא בכלל סיפור אחר לדעתי.. אנחנו רוצים טלוויזיה רב ערוצית, רוצים טלוויזיה מסחרית, רוצים גיוון אבל שוכחים שאנחנו בסך הכל 7 מיליון איש.. אם ערוץ 10 היה מנסה גם בלי קשר להנחיות רגולטוריות, להיות משו אחר מלבד ערוץ 2.. אז אתה לגמרי צודק.

 

אני הבנתי אותו ויש סיכוי שהוא צודק.

צטט: eyalrofe 2009-05-29 11:14:26

 

תקרא לי פסיכי אדם, אבל יש לי הרגשה שבמקרה כזה "המכללה למנהל" דווקא תקפוץ על ההזדמנות ותהפוך (מהר מאוד) לגוף חדשותי מוביל. לא יודע עוד איך זה יראה ואיפה זה ישדר. אם בכלל. האינטואיציה אמרה. לא אני.

 

מה??

מה הקשר של המכללה למינהל לדיון הזה?

 

 

 

 

תקרא לי פסיכי אדם, אבל יש לי הרגשה שבמקרה כזה "המכללה למנהל" דווקא תקפוץ על ההזדמנות ותהפוך (מהר מאוד) לגוף חדשותי מוביל. לא יודע עוד איך זה יראה ואיפה זה ישדר. אם בכלל. האינטואיציה אמרה. לא אני.

 

צטט: tamar 2009-05-29 09:26:40

האם ערכי הדמוקרטיה מחייבים אותנו להשלים עם תוכן ירוד? או שאתה מציע אפשרות אחרת (סבסוד של המדינה? ומה זה יעשה לדמוקרטיה?) אולי סטיתי מעט מהנושא החשוב שהעלת ואני מעט מתפזרת. אבל, מכיוון שאני מסכימה עם כל מילה - עכשיו השאלה היא ה"איך"?

 

רותם דנון מסכם את המאמר כך: "ההשלמה עם המצב הנוכחי הכרחית בעיני לעורך הבא, יהיה אשר יהיה. הפוקוס של מעריב יצטרך להיות מסחרי נטו. צמצום עלויות תוך היקף משמעותי בהיקף ובאיכות התכנים...עיתונאים טובים תמיד ישאפו להיות עיתונאים טובים. "הזניה" של המוצר לטובת הישרדות היא הפיכה בטווח הארוך. מוות של העיתון לא."

 

לדעתי זה משהו שאי אפשר לקבל.

 

אני שייך לזן הנכחד שעדיין מאמין שתוכן טוב, באיכות גבוהה ולא למכנה משותף נמוך - יכול להצליח גם מסחרית.

האם ערכי הדמוקרטיה מחייבים אותנו להשלים עם תוכן ירוד? או שאתה מציע אפשרות אחרת (סבסוד של המדינה? ומה זה יעשה לדמוקרטיה?) אולי סטיתי מעט מהנושא החשוב שהעלת ואני מעט מתפזרת. אבל, מכיוון שאני מסכימה עם כל מילה - עכשיו השאלה היא ה"איך"?

 

רותם דנון מסכם את המאמר כך: "ההשלמה עם המצב הנוכחי הכרחית בעיני לעורך הבא, יהיה אשר יהיה. הפוקוס של מעריב יצטרך להיות מסחרי נטו. צמצום עלויות תוך היקף משמעותי בהיקף ובאיכות התכנים...עיתונאים טובים תמיד ישאפו להיות עיתונאים טובים. "הזניה" של המוצר לטובת הישרדות היא הפיכה בטווח הארוך. מוות של העיתון לא."

 

לדעתי זה משהו שאי אפשר לקבל.

צטט: tamar 2009-05-28 23:30:02

רותם דנון הציע השבוע במוסף פירמה לוותר על איכות לטובת אריכות ימים.

(זאת לצד איזכור השינויים החיובים שהביאו רותי ודורון).

 

מה דעתך?

 

 אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתך. מה בדיוק מכילה האמירה הזו ומה משמעותה?

רותם דנון הציע השבוע במוסף פירמה לוותר על איכות לטובת אריכות ימים.

(זאת לצד איזכור השינויים החיובים שהביאו רותי ודורון).

 

מה דעתך?

 

 

אתה צודק, אבל אני עוקבת אחריך...

צטט: eyalrofe 2009-05-28 13:12:21

 

יש את הכבלים, יש את הלווין, יש את שוקן, יש את הבלוגספירה ויש גם ססטוספירה שגודלת מיום ליום. לא מודאג.

 

 

 

 

כן ?אחלה?

תאר לך מה זה להיות עיתונאי במדינה הזאת.

 מספיק שדעותיך יהיו שונות מהקונצנזוס או מהבונטון השגור בידיעות אחרונות ......ואתה תחפש עבודה בתחום כמו קבצן מבלי יכולת אפילו ללכת למתחרים.

 

אלא מקסימום לפתוח בלוג זניח בבלוגספירה ......ולקוות שמישהו יקרא.

צטט: השם שמור במערכת 2009-05-28 17:07:41

כל הכבוד אדם .

 אתה אחד העיתונאים היחידים שבשעה קשה זו - ואני אכן מסכים איתך שהיא קשה ביותר . א-לא- צ'אוצ'סקו ,

פותח את הפה ומסקר בכלל את העניין הזה ומפריע לכולם במירוץ למליון שלא יהיו שלהם לעולם.

 

אני כבר ממזמן אמרתי שמסך הברזל ירד על שמי התקשורת בארץ - אבל לי לא האמינו אולי לך קצת יותר יקשיבו.

 

הקטע הקשה ביותר הוא שאין אפילו קרן אור אחת קטנה באופק או  אלטרנטיבה לקונגלומרט המיליארדים שנוצר כאן.

 

יתרה מכך - אני בטוח שמצב זה נוצר על ידי עזרתם האדיבה (ביותר) של המחוקקים , השופטים , הרשויות (השניה למשל) 

ושאר "כלבי השמירה " של העלק דמוקרטיה.

 

ישראל הופכת בצעדי ענק להיות הפלוטוקרטיה שאני "מבלבל את המוח" עליה כבר שנים .

 

בלי פלורליזם תרבותי - אבל עם פרולטריון אמיתי .

בלי בוהמה אבל עם המון בהמות.

 

צרכן הריאלטי ימשיך להעלות גירה על הספה.

 

והאדם החושב יהיה היחיד שיסבול בעודו נאלץ להסתכל מהצד מבלי יכולת לעשות דבר.

 

 

 

 

 

 

אני לא עיתונאי כבר הרבה שנים ופרשתי מהמקצוע הזה לטובת עסקים - לא במקרה. אני חושב שהרמה והרצינות של העיתונות בישראל נמצאים בימים אלה בשפל מדרגה עצוב במיוחד - אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

 

צטט: adam shuv 2009-05-28 17:01:38

צטט: flicker 2009-05-28 12:59:13

כל מה שציינת קורה גם ככה.

דוקא לזיכרוני מימי הערוץ הממלכתי כמושל יחיד בכיפה  (ויש לי זיכרון שרבים היו רוצים שיהפוך לאלצהיימר) - זכורים לי דיווחים הרבה יותר מאוזנים מהיום בשנות השפע הערוצי.

 

"קורה גם ככה" זה לא מדוייק בלשון המעטה. כן, יש תופעות של השחתה והעדפת מקורבים בתקשורת, לא, אנחנו עוד לא איטליה לשמחתנו. וחוצמזה, אם עכשיו זה קורה גם ככה אז תארי לך מה יהיו היקפי התופעה אם ייסגרו שני ערוצי תקשורת כה חשובים ומרכזיים.

 

 

 מדינות חשוכות נטולות חופש תקשורתי וכבולות בידי מונופולים של אילי הון.

 

התכוונתי לזה באמירה "זה קורה גם ככה".

צטט: little sun 2009-05-28 16:56:09

והגוף שנאבק על זכות הקיום שלו בכל שנה מחדש - החדשות המקומיות.

ליטל,

בסוגיה הזו אני דווקא נוטה לחשוב שאין הצדקה לקיומן, עם כל הצער והכאב.

כידוע לך הייתי ממייסדי חדשות הוט ועורך ראשי של מהדורת המרכז ומהיכרותי הקרובה עם החדשות האלה הן לא הצליחו - גם בתקופתי - להצדיק את קיומן, הן ברמה המקצועית שלהן, הן ברמת התוכן והעניין, והן בהיקפי הצפייה.

מדינת ישראל קטנה מדי בשביל טלוויזיה מקומית כנראה. אנחנו לא אמריקה עם עשרות מדינות ואלפי ערים שבכל אחת מהן יש אוכלוסיה בהיקף של מדינת ישראל, או אף הרבה יותר.

צטט: עינת מירון 2009-05-28 14:31:09

בעיסוק שלי כמובן שעדיף שיהיו כמה שיותר מדיות, אבל אדם אני לא מזדהה עם הפאתוס. מעריב וערוץ 10, שניהם גופים עסקיים קודם כל ולפני הכל. אם שני הגופים האלה לא מצליחים לשמור על רלוונטיות כמו גם רווח כספי, אז להם יש בעיה ולא לדמוקרטיה כי עיתונים יפתחו ויהיו מתמודדים במכרז להקמת ערוץ 10 אחר (אם נגיע למצב הזה). הצרה הגדולה שלנו היא שבארץ מקדשים את העדריות, ההעתקה והשטאנץ. זה קורה גם בתחום התקשורת הסלולארית. אין באמת הבדלים בין החברות, יש תיאומי תעריפים, אין חברה שמתעלה על האחתר מבחינת השירות או הערך המוסף שהיא מציעה. ככה גם בתקשורת העיתונאית. העיתונים כמעט זהים, המוספים מקבילים, המהדורות נפתחות באותם איטמים (ולא, אני לא מוכנה לקבל את הטעיון שככה זה בחדשות), אותם אירועים מסוקרים, אותן שאלות נשאלות.. אין בידול ואין יחוד וכשאין בידול ואין יחוד אין טעם להחזיק עוד ערוץ תקשורת. אם למנהלי ועורכי ערוץ 10 /מעריב היה מספיק אומץ להיות שונים, לא להכנע לתכתיבים, לגבש אג'נדה אחרת. לא להגיע לאותם אירועים שכל האחרים מגעים אליהם. אם היה להם אומץ לפתוח מהדורה באייטם על דובי קואלה או סטארטאפ חדש בתל אביב תוך התעלמות מעוד סינק צפוי ושגרתי של ח"כ עילג כזה או אחר, אז היתה להם הצדקה והייתי מרגישה כמוך, אבל לצערי זה לא המצב.

מצטער שאת מרגישה שמדובר בפאתוס, אני מקווה שתחזיותיי יתבדו, אבל אם לא, חוששני שתחושי את הפאתוס הזה על בשרך ואז הוא כבר לא ירגיש לך כה פאתוסי.

 

הדיון על היעדר האלטרנטיבה הראויה וסדר היום השונה בכלי התקשורת הנ"ל הוא דיון חשוב וראוי ואני גם מסכים לחלוטין עם העמדה שהצגת בו - אבל אין לו קשר לנושא עצמו: אסור שיהיה בישראל מונופול תקשורתי רב עוצמה.

 

סוגיית הרווח הכספי היא בהחלט בעיה חמורה ואין ספק שבמציאות מסחרית הם חייבים להצדיק את קיומם, אבל:

לגבי מעריב - אני משוכנע שאם יהיה בידיים טובות הוא יוכל לשגשג גם מסחרית. (פחות מעניין הפרינט - ממילא כל עיתונות הפרינט במתכונת הנוכחית תמות, יותר מעניין לקחת אותו כראוי אל עידן האינטרנט).

לגבי ערוץ 10 הרגולטור אשם. מזמן צריך היה לבטל כאן את שיטת הזיכיונות והתמלוגים למדינה ולעבור לשיטת רישיונות: כל אחד יוכל להקים ערוץ טלוויזיה ורק הטובים והחזקים מסחרית ותוכנית - ישרדו.

 

כל הכבוד אדם .

 אתה אחד העיתונאים היחידים שבשעה קשה זו - ואני אכן מסכים איתך שהיא קשה ביותר . א-לא- צ'אוצ'סקו ,

פותח את הפה ומסקר בכלל את העניין הזה ומפריע לכולם במירוץ למליון שלא יהיו שלהם לעולם.

 

אני כבר ממזמן אמרתי שמסך הברזל ירד על שמי התקשורת בארץ - אבל לי לא האמינו אולי לך קצת יותר יקשיבו.

 

הקטע הקשה ביותר הוא שאין אפילו קרן אור אחת קטנה באופק או  אלטרנטיבה לקונגלומרט המיליארדים שנוצר כאן.

 

יתרה מכך - אני בטוח שמצב זה נוצר על ידי עזרתם האדיבה (ביותר) של המחוקקים , השופטים , הרשויות (השניה למשל) 

ושאר "כלבי השמירה " של העלק דמוקרטיה.

 

ישראל הופכת בצעדי ענק להיות הפלוטוקרטיה שאני "מבלבל את המוח" עליה כבר שנים .

 

בלי פלורליזם תרבותי - אבל עם פרולטריון אמיתי .

בלי בוהמה אבל עם המון בהמות.

 

צרכן הריאלטי ימשיך להעלות גירה על הספה.

 

והאדם החושב יהיה היחיד שיסבול בעודו נאלץ להסתכל מהצד מבלי יכולת לעשות דבר.

 

 

 

 

 

 

צטט: eyalrofe 2009-05-28 13:12:21

 

יש את הכבלים, יש את הלווין, יש את שוקן, יש את הבלוגספירה ויש גם ססטוספירה שגודלת מיום ליום. לא מודאג.

 

 

 

אייל, אתה טועה טעות נפוצה.
במדיה חברתית אין גולש בודד שמרכז בידו עוצמה רבה כל כך ולכן בה כמובן אי ן סכנה כזו. במדיה המסורתית לעומת זאת יש גם יש והיא עדיין בעלת עוצמה שלא תיעלם בטווח הזמן הנראה לעיין - גם אם עוצמה זו אולי תקטן.

הארץ וקבוצת שוקן למרבה הצער רחוקים מאוד מלהוות איום של ממש על קבוצת ידיעות אחרונות, הכבלים והלווין בכלל לא ממין העניין מפני שאין בהם מערכות עיתונאיות שמשדרות בברודקאסט

צטט: flicker 2009-05-28 12:59:13

כל מה שציינת קורה גם ככה.

דוקא לזיכרוני מימי הערוץ הממלכתי כמושל יחיד בכיפה  (ויש לי זיכרון שרבים היו רוצים שיהפוך לאלצהיימר) - זכורים לי דיווחים הרבה יותר מאוזנים מהיום בשנות השפע הערוצי.

 

"קורה גם ככה" זה לא מדוייק בלשון המעטה. כן, יש תופעות של השחתה והעדפת מקורבים בתקשורת, לא, אנחנו עוד לא איטליה לשמחתנו. וחוצמזה, אם עכשיו זה קורה גם ככה אז תארי לך מה יהיו היקפי התופעה אם ייסגרו שני ערוצי תקשורת כה חשובים ומרכזיים.

 

והגוף שנאבק על זכות הקיום שלו בכל שנה מחדש - החדשות המקומיות.

בעיסוק שלי כמובן שעדיף שיהיו כמה שיותר מדיות, אבל אדם אני לא מזדהה עם הפאתוס. מעריב וערוץ 10, שניהם גופים עסקיים קודם כל ולפני הכל. אם שני הגופים האלה לא מצליחים לשמור על רלוונטיות כמו גם רווח כספי, אז להם יש בעיה ולא לדמוקרטיה כי עיתונים יפתחו ויהיו מתמודדים במכרז להקמת ערוץ 10 אחר (אם נגיע למצב הזה). הצרה הגדולה שלנו היא שבארץ מקדשים את העדריות, ההעתקה והשטאנץ. זה קורה גם בתחום התקשורת הסלולארית. אין באמת הבדלים בין החברות, יש תיאומי תעריפים, אין חברה שמתעלה על האחתר מבחינת השירות או הערך המוסף שהיא מציעה. ככה גם בתקשורת העיתונאית. העיתונים כמעט זהים, המוספים מקבילים, המהדורות נפתחות באותם איטמים (ולא, אני לא מוכנה לקבל את הטעיון שככה זה בחדשות), אותם אירועים מסוקרים, אותן שאלות נשאלות.. אין בידול ואין יחוד וכשאין בידול ואין יחוד אין טעם להחזיק עוד ערוץ תקשורת. אם למנהלי ועורכי ערוץ 10 /מעריב היה מספיק אומץ להיות שונים, לא להכנע לתכתיבים, לגבש אג'נדה אחרת. לא להגיע לאותם אירועים שכל האחרים מגעים אליהם. אם היה להם אומץ לפתוח מהדורה באייטם על דובי קואלה או סטארטאפ חדש בתל אביב תוך התעלמות מעוד סינק צפוי ושגרתי של ח"כ עילג כזה או אחר, אז היתה להם הצדקה והייתי מרגישה כמוך, אבל לצערי זה לא המצב.

:)

 

(אילג שכמוני...)

 

 

 

יש את הכבלים, יש את הלווין, יש את שוקן, יש את הבלוגספירה ויש גם ססטוספירה שגודלת מיום ליום. לא מודאג.

 

 

כל מה שציינת קורה גם ככה.

דוקא לזיכרוני מימי הערוץ הממלכתי כמושל יחיד בכיפה  (ויש לי זיכרון שרבים היו רוצים שיהפוך לאלצהיימר) - זכורים לי דיווחים הרבה יותר מאוזנים מהיום בשנות השפע הערוצי.

בהחלט קשור לחופש העיתונות.

מה לא מובן? כשאין תחרות יש מונופול, כשיש מונופול המונופוליסט יכול לפעול מאלף מניעים מסחריים/פוליטיים/אישיים וכך הלאה ואין מי שיפצה פה ויצפצף.

וזה רק אחד הקשרים לחופש העיתונות.

ממילא השטאנץ משכפל את עצמו בשינויים קלים, אז מה זה משנה - דואו, טריו או קואדרו?

 

ולקשור את חופש העיתונות והתקשורת מבחינת תכנים לסיגרה של ערוצי תקשורת ממניעים כלכליים זו נסיון לזרות חול בעיניים.