כותרות TheMarker >
    ';

    אש ידידותית

    ארכיון

    טיול בקרוואן פרק שישי

    23 תגובות   יום חמישי, 28/5/09, 00:27

    טיול בקרוואן     פרק שישי

     

    מסיבת פרידה


    לאחר שרכשנו לנו קרוואן בגרמניה, חזרנו לארץ להתארגן לקראת המסע.

    כדי שיהיה לנו כסף למחייתנו, היה עלינו להשכיר את הבית שלנו, ולפנותו מרוב רהיטיו וחפציו.

    לעצמנו תכננו למצוא קרוון מגורים קטן לעת חורף, כשנחזור לארץ.

    עם פינוי הבית, הפך המסע בקרוון להיות גם מעין מסע פנימי של בחירה מה באמת צריך, וממה אפשר להתנקות. ההכנות לקראת ההצטמצמות הפיזית במרחב המחיה, הובילו לתחושה של מרחבים המתפנים בנפש. התחלנו למיין את החפצים. לארוז ולאכסן מה שצריך, ולהוציא לחצר את המיותר.

    היו כבר מספר פעמים בחיי בהן ארזתי ומיינתי בית, אלא שפעם זו הייתה שונה במהותה. בקושי עצרתי בעצמי מלהיפטר מרוב הדברים. הרגשתי שאני לא צריכה כלום. אפילו ספרים הוצאו.

    היו גם רגעים קשים, ביניהם הרגע בו מצאתי את צמתה השחורה והעבה של אמי ז"ל, שחשבתי שאבדה מזמן.

    את הצמה הזאת גזרה אמי מראשה כשהגיעה לארץ כניצולת שואה, ושמרה אותה באפלולית הארון.

    כילדה, הייתי משתעשעת בה בסתר, כשהייתי לבד בבית.

    זו הפעם הראשונה שאחזתי בה לאחר מות אמי, כמו לגעת במשהו אהוב חי-מת.

    כשרק התחלנו להוציא ולפנות דברים, הציע האיש: "אולי נעשה מסיבת פרידה עם 'גרז' סייל', זה יהיה נחמד.

    "מה כבר יש לנו להוציא", תמהתי, "זה יהיה מגוחך לעשות מכירה של כמה קשקושים". האיש שתק.

    החפצים החלו להיערם בחצר. כלי בית, צרכי משרד, כלי עבודה, בגדים, נעלים, תכשיטים, טייפים למנהלים, מחזיקי דיסקים, קופסאות תכשיטים, חוברות חיל אויר מראשיתו, חוברות "מערכות חימוש" אותן ערך האיש בשנות השבעים, מכונות כתיבה של סבא אברשה ז"ל, מכונות הקרנה עתיקות, מצלמות, פטיפונים, עשרות תקליטים, טייפ סלילים, מכונת כתיבה לכתב ברייל.

    כרכים של "דבר לילדים", אותם תרמנו למוזיאון גוטמן בנוה צדק, ערמות של ספרים נפלאים למבוגרים וספרי ילדות שלנו ושל הילדים. אנציקלופדיות, מילונים, תרגום גורדון לתנ"כ, ספרי אמנות, אלבומי מלחמה, ספרי הדרכה מינית לילד, ספרי הדרכה מינית לנוער, את ספרי ההדרכה המינית לגיל השלישי שמרנו. לנכדים כמובן.

    ספרי בישול מראשית חיינו המשותפים. באחד מהם מצאתי דף מתכון עוגה שרשמתי, כשבצדו השני רשימה מצהיבה של כל מה שצריך לקנות לקראת הלידה של בכורנו בן ה 41 היום. טיטולים, לא היה רשום שם אבל פתיתי סבון ופיילה להרתחת חיתולים, כן.

    הוצאנו ציורים שפעם נתלו על קירות ביתנו ונדדו בשלבי חשיבותם השונים. בהתחלה היו בסלון, אחר כך בחדר עבודה, משם למרפסת, ועכשיו הוצאו מהמחסן למכירה.  

    היו פסלונים ומזכרות מדרום אמריקה ודרום אפריקה, שם עבד האיש שנים רבות.

    מסיבת הפרידה והמכירה נקבעו לשבת קיצית אחת, שבועיים לפני הנסיעה. עבודת ארגון החצר התחילה ביום חמישי. לקחתי מהצרכניה את המכשיר המדביק מחירים, והדבקנו מחירים של שקל, שניים, על רוב החפצים. מציאות מיוחדות זכו למחיר אחר וחלק מהדברים חינם, שרק ייקחו. הכנו שתייה ועוגות, והחל משלוש אחה"צ החלו להגיע המשפחה והידידים.

    שאריות חיינו היו פרושות על השולחנות הארוכים שהצבנו, ומוטלות בשמיכות שעל הדשא. לפתע הרגשתי חשופה. קלטתי שבעוד שבדרך כלל אנו מפגינים כלפי חוץ את חפצינו היפים, את בגדינו הייצוגיים, את כלינו המשובחים, וטעמנו הטוב שבספרים ובתמונות, הרי שכאן מתגלגלים נבוכים כל חפצינו המאוסים עלינו, כל מה ש"אנחנו כבר לא", ומה יחשבו עלינו?

    אלא שכבר היה מאוחר מכדי לסגת. ידידינו הסתובבו בחצר, שקיות בידיהם, בוחנים בסקרנות את עברנו, כמעט לא היה מי שיצא בידיים ריקות. היה נעים לראות שהחפצים נלקחים, וחבל שלא יכולתי לעקוב אחר כל מי שרכש לעצמו משהו משלנו. זו תחושה טובה לדעת שבכל זאת, יש מי שמוצא את הדברים שלנו יפים בעיניו, ושמשהו ממני ומחיי, יהיה אצל ידידים.

    האירוע נמשך כהפנינג עליז עד לשעות הלילה. אנשים התכבדו בקפה ועוגות, קשקשו עם מכרים שלא פגשו זה זמן רב. למחרת נתרם כל מה שלא נלקח, אך אל דאגה, קיבלנו המון מתנות לנסיעה, אפשר להתחיל לצבור מחדש.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/09 02:58:

      צטט: פלג קטנה 2009-06-12 07:33:23


      כתוב מצוין

      מעורר מחשבה

      חן חן פלג קטנה

      ותחשבי על זה....

       

        12/6/09 07:33:


      כתוב מצוין

      מעורר מחשבה

        7/6/09 09:09:

      צטט: עפיפית 2009-06-05 02:49:06

      צטט: windstone 2009-06-04 16:11:25

      צטט: עפיפית 2009-06-04 11:08:21

      צטט: windstone 2009-06-02 17:21:45

      עושה המון טעם של ריגוש וכייף

      (-:

      היי ג'י בי

      קודם כל, ראיתי שאנחנו מועסקים באותו ארגון, איך לא ראיתי אותך אף פעם?

      אולי בגלל שאתה פוסט דוקטורט ואני סתם פוסט.

      ברוך הבא!

       

      אז זהו שאני יותר בצד של הפוסטטראומה

      אבל הארגון גדול

      והים כחול

      ואני רק חבוי בין הסירים

      ברוכה את על קיומך...

      (-:

       

      אם אתה בצד של הפוסטראומה, אתה מוזמן לקרוא את הפוסטים שלי כאן על "המלחמה שאחרי המלחמה", וכן "הפוסט האמיתי שלי"

      נראה שיש לנו הרבה מהמשותף.

      או אולי, סתם...?

      קראתי...

      נגע בי

      יש לנו מן המשותף מסתבר אך לא מאותו כיוון

      מוכיר אותך

      תודה

       

        5/6/09 20:21:

      צטט: עפיפית 2009-06-02 16:18:20

      "לו רק יכלתי גם אני כך להגיח,

      בהשילי בלי כל חשש

      תרבות של עור אשר יבש

      וכמו חדש למחוז חפצי אגיע". 

       

       

      יובל, האם אתה כתבת את זה?

      או...

       

       

      לא, לא אני. המובאה היא מתוך

      שירו של מאיר אריאל 'נשל הנחש'... 

        5/6/09 02:49:

      צטט: windstone 2009-06-04 16:11:25

      צטט: עפיפית 2009-06-04 11:08:21

      צטט: windstone 2009-06-02 17:21:45

      עושה המון טעם של ריגוש וכייף

      (-:

      היי ג'י בי

      קודם כל, ראיתי שאנחנו מועסקים באותו ארגון, איך לא ראיתי אותך אף פעם?

      אולי בגלל שאתה פוסט דוקטורט ואני סתם פוסט.

      ברוך הבא!

       

      אז זהו שאני יותר בצד של הפוסטטראומה

      אבל הארגון גדול

      והים כחול

      ואני רק חבוי בין הסירים

      ברוכה את על קיומך...

      (-:

       

      אם אתה בצד של הפוסטראומה, אתה מוזמן לקרוא את הפוסטים שלי כאן על "המלחמה שאחרי המלחמה", וכן "הפוסט האמיתי שלי"

      נראה שיש לנו הרבה מהמשותף.

      או אולי, סתם...?

        4/6/09 16:11:

      צטט: עפיפית 2009-06-04 11:08:21

      צטט: windstone 2009-06-02 17:21:45

      עושה המון טעם של ריגוש וכייף

      (-:

      היי ג'י בי

      קודם כל, ראיתי שאנחנו מועסקים באותו ארגון, איך לא ראיתי אותך אף פעם?

      אולי בגלל שאתה פוסט דוקטורט ואני סתם פוסט.

      ברוך הבא!

       

      אז זהו שאני יותר בצד של הפוסטטראומה

      אבל הארגון גדול

      והים כחול

      ואני רק חבוי בין הסירים

      ברוכה את על קיומך...

      (-:

       

        4/6/09 11:08:

      צטט: windstone 2009-06-02 17:21:45

      עושה המון טעם של ריגוש וכייף

      (-:

      היי ג'י בי

      קודם כל, ראיתי שאנחנו מועסקים באותו ארגון, איך לא ראיתי אותך אף פעם?

      אולי בגלל שאתה פוסט דוקטורט ואני סתם פוסט.

      ברוך הבא!

       

        2/6/09 17:21:

      עושה המון טעם של ריגוש וכייף

      (-:

        2/6/09 16:18:

      "לו רק יכלתי גם אני כך להגיח,

      בהשילי בלי כל חשש

      תרבות של עור אשר יבש

      וכמו חדש למחוז חפצי אגיע". 

       

       

      יובל, האם אתה כתבת את זה?

      או...

        2/6/09 16:17:

      צטט: פרופסור לפוד פרוססור 2009-06-02 01:15:56

      צטט: יוסיפור 2009-05-29 06:28:50

      כמה שנים עברו מאז, עברו כמה שעברו, מרתק

      וגם מרגש להחשף, כמי שהיה באותו ארוע מדובר,

      לתחושות שלך-שלכם באותה סיטואציה, מה עוד

      שלמיטב זכרוני לא נתתי את דעתי בזמן אמת למה

      שחוויה כזו יכולה לחולל בנפש החווה אותה. תיאור

      התחושה של מרחבי הנפש המתנקים מכל שאינו נחוץ,

      המעמד בו אנשים משוטטים בין החפצים היומיומיים,

      הפרטיים, הפנימיים, ה'לא מיועדים לעיניים זרות',

      האופן בו ציירת אותם מפעים ומעורר גם איזו השתוקקות

      לחוש את אותן תחושות.

          מילא הרווח הגדול בו יצאתי אז, שפע הספרים, בעיקר

      ספרים וגם שאר ירקות, הנה זכיתי לטעום דרך מלותייך

      שמץ מהתחושות שנלוו לאותה התרוקנות-הזדככות, להיות

      מודע לאפשרות הזו, וזה לדידי עושר רב. אז תודה, על

      המתן אז, ועל זה שעכשיו, החוויה הזו, להתרגש ולהטען

      מקריאת קטע קצר, לדעת שאפשר בכל רגע להתחדש,

      "לו רק יכלתי גם אני כך להגיח,

      בהשילי בלי כל חשש

      תרבות של עור אשר יבש

      וכמו חדש למחוז חפצי אגיע". 

       

      הנה צצה לה ההזדמנות לבקש סליחה על המעיל של פארוק שקיבלתי ממך ועמד למכירה בין שאר

       

      ולפתע הבחנת בו ורק צחקנו על הטרגדיה הצפויה מראש כי הרי מי זה שילך עם החרא הזה

       

      אבל ני בפנים קצת בכיתי כי לי הבאת אותו ואני העברתיו הלאה לאחר ונחרט בי עוד משהו לחיים

       

      סליחה

       

      וגם דפי המסכנה מצאה את סט הכוסות שנתנה באהבה לפלייאר הזאת ורכשה אותו לעצמה במיטב כספה...חחח...

       

      זה היה מביך לפלאייר, קצת עצוב לדפנה וקורע לכל השאר

      הנה אני שומעת פה דברים שלא ידעתי...מה עוד?

       

      צטט: יוסיפור 2009-05-29 06:28:50

      כמה שנים עברו מאז, עברו כמה שעברו, מרתק

      וגם מרגש להחשף, כמי שהיה באותו ארוע מדובר,

      לתחושות שלך-שלכם באותה סיטואציה, מה עוד

      שלמיטב זכרוני לא נתתי את דעתי בזמן אמת למה

      שחוויה כזו יכולה לחולל בנפש החווה אותה. תיאור

      התחושה של מרחבי הנפש המתנקים מכל שאינו נחוץ,

      המעמד בו אנשים משוטטים בין החפצים היומיומיים,

      הפרטיים, הפנימיים, ה'לא מיועדים לעיניים זרות',

      האופן בו ציירת אותם מפעים ומעורר גם איזו השתוקקות

      לחוש את אותן תחושות.

          מילא הרווח הגדול בו יצאתי אז, שפע הספרים, בעיקר

      ספרים וגם שאר ירקות, הנה זכיתי לטעום דרך מלותייך

      שמץ מהתחושות שנלוו לאותה התרוקנות-הזדככות, להיות

      מודע לאפשרות הזו, וזה לדידי עושר רב. אז תודה, על

      המתן אז, ועל זה שעכשיו, החוויה הזו, להתרגש ולהטען

      מקריאת קטע קצר, לדעת שאפשר בכל רגע להתחדש,

      "לו רק יכלתי גם אני כך להגיח,

      בהשילי בלי כל חשש

      תרבות של עור אשר יבש

      וכמו חדש למחוז חפצי אגיע". 

       

      הנה צצה לה ההזדמנות לבקש סליחה על המעיל של פארוק שקיבלתי ממך ועמד למכירה בין שאר

       

      ולפתע הבחנת בו ורק צחקנו על הטרגדיה הצפויה מראש כי הרי מי זה שילך עם החרא הזה

       

      אבל ני בפנים קצת בכיתי כי לי הבאת אותו ואני העברתיו הלאה לאחר ונחרט בי עוד משהו לחיים

       

      סליחה

       

      וגם דפי המסכנה מצאה את סט הכוסות שנתנה באהבה לפלייאר הזאת ורכשה אותו לעצמה במיטב כספה...חחח...

       

      זה היה מביך לפלאייר, קצת עצוב לדפנה וקורע לכל השאר

        31/5/09 03:49:

      צטט: שטוטית 2009-05-31 03:45:12


      גם לי בא להיפטר מרוב החפצים שלי

      מה שאני עושה לעתים

      גם לי בא לחיות בקרוון

      אבל הבעייה היא הציורים המרובים אותם בטח שלא אוכל לזרוק או לחלק

      *

      מעניין מאוד לקרוא

      שבוע טופ

      .

      }{שטוטית_דודי שינה

      לילה טוב מותק,טוב לפגוש אותך לפני השינה לחלומות נעימים תמים

       

        31/5/09 03:45:


      גם לי בא להיפטר מרוב החפצים שלי

      מה שאני עושה לעתים

      גם לי בא לחיות בקרוון

      אבל הבעייה היא הציורים המרובים אותם בטח שלא אוכל לזרוק או לחלק

      *

      מעניין מאוד לקרוא

      שבוע טופ

      .

      }{שטוטית_דודי שינה

        29/5/09 13:36:

      צטט: קוצבטוסיק 2009-05-29 09:27:28


      לרגע נזכרתי בגראז' סייל (ארה"ב)....

      התאור של הצמה עושה עור ברווז והרעיון הזה של התפנות מקום במרחב הנפשי, נפלא; כל כך יפה ונכון.

      מעורר קנאה; יכולת שאני 'עובדת' עליה, אולם טרם הצלחתי לסגל לעצמי (המחסן - אין מקום יותר, המדפים על סף קריסה ובאחד החדרים - קרטונים מלאים שמחכים לפינוי....) עוד מעט, עוד מעט...

      קוצי יקירתי

      פינוי...פינוי...כל כך הרבה מתנחל בנו יום יום, עבודה בלתי נגמרת.

      כשתסיימי עם המחסן שלך, בואי קצת לסדר אצלי.

       

       

       

        29/5/09 13:30:

      צטט: יוסיפור 2009-05-29 06:28:50

      כמה שנים עברו מאז, עברו כמה שעברו, מרתק

      וגם מרגש להחשף, כמי שהיה באותו ארוע מדובר,

      לתחושות שלך-שלכם באותה סיטואציה, מה עוד

      שלמיטב זכרוני לא נתתי את דעתי בזמן אמת למה

      שחוויה כזו יכולה לחולל בנפש החווה אותה. תיאור

      התחושה של מרחבי הנפש המתנקים מכל שאינו נחוץ,

      המעמד בו אנשים משוטטים בין החפצים היומיומיים,

      הפרטיים, הפנימיים, ה'לא מיועדים לעיניים זרות',

      האופן בו ציירת אותם מפעים ומעורר גם איזו השתוקקות

      לחוש את אותן תחושות.

          מילא הרווח הגדול בו יצאתי אז, שפע הספרים, בעיקר

      ספרים וגם שאר ירקות, הנה זכיתי לטעום דרך מלותייך

      שמץ מהתחושות שנלוו לאותה התרוקנות-הזדככות, להיות

      מודע לאפשרות הזו, וזה לדידי עושר רב. אז תודה, על

      המתן אז, ועל זה שעכשיו, החוויה הזו, להתרגש ולהטען

      מקריאת קטע קצר, לדעת שאפשר בכל רגע להתחדש,

      "לו רק יכלתי גם אני כך להגיח,

      בהשילי בלי כל חשש

      תרבות של עור אשר יבש

      וכמו חדש למחוז חפצי אגיע". 

      יובל יובל

      מרגש לקרוא את דבריך.

      לראות את הדברים מהצד שלך וללמוד להכיר אותך, על העומק והרגישות שבך נשיקה

       

        29/5/09 09:27:


      לרגע נזכרתי בגראז' סייל (ארה"ב)....

      התאור של הצמה עושה עור ברווז והרעיון הזה של התפנות מקום במרחב הנפשי, נפלא; כל כך יפה ונכון.

      מעורר קנאה; יכולת שאני 'עובדת' עליה, אולם טרם הצלחתי לסגל לעצמי (המחסן - אין מקום יותר, המדפים על סף קריסה ובאחד החדרים - קרטונים מלאים שמחכים לפינוי....) עוד מעט, עוד מעט...

        29/5/09 06:28:

      כמה שנים עברו מאז, עברו כמה שעברו, מרתק

      וגם מרגש להחשף, כמי שהיה באותו ארוע מדובר,

      לתחושות שלך-שלכם באותה סיטואציה, מה עוד

      שלמיטב זכרוני לא נתתי את דעתי בזמן אמת למה

      שחוויה כזו יכולה לחולל בנפש החווה אותה. תיאור

      התחושה של מרחבי הנפש המתנקים מכל שאינו נחוץ,

      המעמד בו אנשים משוטטים בין החפצים היומיומיים,

      הפרטיים, הפנימיים, ה'לא מיועדים לעיניים זרות',

      האופן בו ציירת אותם מפעים ומעורר גם איזו השתוקקות

      לחוש את אותן תחושות.

          מילא הרווח הגדול בו יצאתי אז, שפע הספרים, בעיקר

      ספרים וגם שאר ירקות, הנה זכיתי לטעום דרך מלותייך

      שמץ מהתחושות שנלוו לאותה התרוקנות-הזדככות, להיות

      מודע לאפשרות הזו, וזה לדידי עושר רב. אז תודה, על

      המתן אז, ועל זה שעכשיו, החוויה הזו, להתרגש ולהטען

      מקריאת קטע קצר, לדעת שאפשר בכל רגע להתחדש,

      "לו רק יכלתי גם אני כך להגיח,

      בהשילי בלי כל חשש

      תרבות של עור אשר יבש

      וכמו חדש למחוז חפצי אגיע". 

        29/5/09 01:08:

      צטט: Lucid Dream 2009-05-28 15:57:32

      פשוט נפלא בעיני.  היכולת לנוע הלאה, לשנות מבלי שהיקשרות לחפצים תעיב. 

      להבדיל אלף אלפי הבדלות, סבתי עברה החודש למעין דיור מוגן, משהו הרבה יותר קטן ממה שהיה לה.  והחלק כמעט הקשה ביותר בתהליך היה הצורך שלה להיפרד מה"דברים"..

       

      לוסי יקרה

      אנשים שונים ביחס שלהם ל"דברים". וחוץ מזה את ,שכמעט בת גילי, 100, מבינה שפרידה מחפצים במעבר לדיור מוגן, מלווה לא פעם בהרגשה של "סיום" בעוד אנחנו השלכנו מעלינו את החפצים בתחושה של התחלה חדשה, נקיה.

       

        28/5/09 15:57:

      פשוט נפלא בעיני.  היכולת לנוע הלאה, לשנות מבלי שהיקשרות לחפצים תעיב. 

      להבדיל אלף אלפי הבדלות, סבתי עברה החודש למעין דיור מוגן, משהו הרבה יותר קטן ממה שהיה לה.  והחלק כמעט הקשה ביותר בתהליך היה הצורך שלה להיפרד מה"דברים"..

       

        28/5/09 01:18:

      צטט: בהא 2009-05-28 00:42:14

      רעיון פנטסטי.אני אוהב לפשפש.פשפשתי  וקניתי פטפו ןוקרוב למאה תיקלוטרים .ותמונות  עתיקות .

       

      אני רואה שכבר אספת לך המון חומר למכירה!!

       

        28/5/09 01:17:

      צטט: טמבורין 2009-05-28 00:35:44

       

       

      אני בדיוק מתכוננת לעשות "גראג' סייל" וכל תהליך ההשתחררות מחפצים גורם לחרדה עמוקה. החלום שלי הוא לטייל כמוכם בקרוואן. אעקוב אחרי המסע שלכם. תודה.

      טמבורין יקרה

      ברוכה הבאה למסע.

      חוששת להשתחרר מחפצים? נסי ותראי כמה הרבה אנחנו לא צריכים.

      (חוץ מזה זה מפנה מקום לחדשים קריצה)

        28/5/09 00:42:

      רעיון פנטסטי.אני אוהב לפשפש.פשפשתי  וקניתי פטפו ןוקרוב למאה תיקלוטרים .ותמונות  עתיקות .

       

        28/5/09 00:35:

       

       

      אני בדיוק מתכוננת לעשות "גראג' סייל" וכל תהליך ההשתחררות מחפצים גורם לחרדה עמוקה. החלום שלי הוא לטייל כמוכם בקרוואן. אעקוב אחרי המסע שלכם. תודה.

      פרופיל

      עפיפית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות