 הקורא הישראלי לא קיבל מן העיתונות שלו די מידע כדי שיוכל לדון בשאלה אם ישראל נוהגת נכון כשהיא סוגרת בכוח אירועי תרבות פלסטיניים המתרחשים בירושלים, או שזו טעות מדינית, הומאנית ותדמיתית גם יחד יש פרשיות שביום רגיל היו מעוררות עניין מסוים, ויכוח בוודאי. אבל בשבוע שבו העיתונות עוסקת במעלליו של הרוצח הסדרתי שפרץ לתודעה, בשחזור הרצח של רוז פיזם, בגל השמועות שעל-פיהן בדרן נודע היה מעורב בתקיפת אנשי התקשורת, ברצח ונסיון התאבדות על רקע הקיבוץ המתפרק - גם לפרשיות ראויות לתשומת לב אין כל סיכוי. זו היתה סערת פלילים שלא זכורה כמוה, שחברו בה כל מרכיבי הדרמות השונות, טענו זו את זו באנרגיות אדירות ויצרו פיצוץ אקסטטי. כמי שחווה את שבוע הריגושים העז, קרא כל מלה והעסיק את עצמו יום ולילה בלעיסת המידע ועיבודו, אין לי כל טענה על עוצמת הכיסוי של הפרשות השונות. אם אלה אינן ראויות למלוא הווליום, אז מה כן? לטור המלא >> |