בעידן הפוסט מודרני של התפרקות הזהות, האינטליגנציה הנרטיבית היא שתקבע אם אדם יספר טוב יותר או פחות את תחנות המסע המקריות של חייו כהיסטוריה קוהרנטית. שלמה. כסיפור אחד אחדותי. הרצון לספר היטב נובע מהצורך האנושי הבסיסי לתת לאוסף הניסיונות של כל אחד  - משמעות.

הזהות העצמית הנה סיפור כולל, מתהווה ומשתנה, שמספר האדם לעצמו ולאחרים על מה ומי שהינו בעולם, כפי שהוא נתפס בעיניו. סיפור ייחודי וחד פעמי זה מבוסס על עובדות, על מבנים ראשוניים ובעיקר על פרשנות המארגנת את כל אלה יחד, מתוך חתירה לקוהרנטיות, לתחושת ערך ומשמעות, וכן לקבלתו של הסיפור ככזה גם בעיני האחרים.

זהות ויצירה הנם תהליכים משולבים, משלימים ומזינים זה את זה. ככאלה, הם גם מעידים זה על זה ואינם ניתנים להבנה שלימה אלא מתוך ראייה הוליסטית.

    נעזרתי בציטוטים רבים על מנת לפתח תיאוריה חדשה זו, הדוחקת את האינטליגנציה הרגשית ה- E.Q., שמצידה החליפה את האינטליגנציה האינטלקטואלית ה-I.Q., התיאוריה על האינטליגנציה הנרטיבית N.Q.. ולכן גם אסיים בציטוט שאני מזדהה איתו יותר מכל, גבריאל גרסייה מרקס כתב: "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם".

*

חובה נעימה היא לי להודות כי הרעיון בדבר האינטליגנציה הנרטיבית נולד בי אל מול עבודת הדוקטורט המרתקת: "זהות עצמית ויצירה" שחיברה דר' דבורה בן שיר, ובה בדקה את תהליך בניית הזהות של אי אלו סופרים ואני בתוכם.

את שאר הערות השוליים ומראי המקומות אחסוך מכם. מי שממש רוצה הפניות יפנה אלי בכתב