מציאות?...אני קורא לזה...הווה לחוץ.

מסכימה איתך.

לגמרי.

מקסים.  אבל נגמרו לי הכוכבים...

חג שמח!

ילדות נשכחת, עולה שוב. 

חקוקה בנישמותינו לעד.

אהבתי.

ילדותנו היא הבסיס לבגרותנו,

אנחנו גדלים ומתכסים בשכבות הגנה,

גדלים ומשכיחים מתוכינו את הילד שכל כך רוצה לצאת,

להיות שוב תמים ומאמין,

לפעול בטבעיות בלי חשבון למה יגידו,

להיות אמיתי כמו שרק ילד יכול,

צריך אומץ רב לחזור לילדות,

להפסיק לפחד, לחוות, להרגיש,

אבל רק עם כל נסיון הבגרות, ובחירה בכל זאת בתמימות,

יהיה אפשר להרגיש את טעם החיים גם כגדולים,

חג שמח, סיגל.

אין כמו געגוע מתוק

לימים רחוקים

לשבת להתרווח

ולשקוע במתיקות..

זכרונות נעימים ומרגיעים לך חבר