תיאטרון רחוב אפריל 89
כשראיתי חיילים צועדים בטור וחוצים את דרך-הים מימין לשמאל – היו פעימות התוף מבלבלות עלי את דעתי והלכתי אחריהם. כשראיתי את החיילים עוברים בסך לפני שער ביתי היו פעימות התוף מתדפקות על דלתי ואני לא היה לי מנוס מלפתוח.
הרים גדולים היו בחיפה מסביב לה ובחצות הלילה כשבאו התופים והתדפקו על דלתות הבתים והנשים היו ישנות – עלה הלוויתן הגדול מן הים והביט בה, בעינו האחת כמו שר של חושך. ואני הסתתרתי מפניו והגנתי על גופי בידי האחת, ובאחרת קראתי אליו – התיאטרון שבחוץ הוא השתקפות של תיאטרון פנימי, של הרבה "עצמי-ים" שאנחנו טועים בהם לחשוב שהם "אני". רב-שיח בלתי פוסק 'בראש' של קולות ודמויות פנימיות - אחדות – קבורות עמוק, עתיקות, מתחת להררי הגנות. אחרות – תופסות שליטה ו'פוזה' עד שאנו מתבלבלים בהן. להתיר את הפלונטר, להכיר אותן ולקבל ולחבק, לחוד, ולקבל חזרה לתוכנו את המשאבים שלהן. ואז, בהדרגה, לדעת ולייצב ולהבהיר את ה"נכון" – או "המרכז" – או "האני המודע". למידה עצמית ספירלית. Voice Dialogue.
|