כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    ומה מכניס אותך להלך הרוח של "כלום" ?

    37 תגובות   יום חמישי, 28/5/09, 20:46


    http://cafe.themarker.com/view.php?t=991924

     

    התמונה שנמצאת אצל  lili albe (llila) הרשימה אותי, והיות והייתה ה"טריגר" לדברים אני מביאה אותה כאן - ברשותה. 

    תודה llila

     

     

     

    ? ומה מכניס  אותך להלך הרוח של כלום

    התמונה מזכירה לי כב"דז'ה וו" מצב אליו מכניס אותי נוף מסוג מסוים.

     

    באנגליה לפני שנים, הגעתי באחד משיטוטי לפארק יוצא דופן, שהתחיל ככניסה סטנדרטית (יחסית לאנגליה, אך בודאי לא לכאן), שהתעקלה ימינה ומשם הפארק נמשך במבנה מלבני צר וארוך עד האופק !

     

    משני עברי השביל לכל אורכו, עד האופק, היה דשא ירוק בריא וסמיך. אתם יודעים לא כמו אצלנו סתם עשבים, אלא מטופח ואמיתי, לא קצוץ מדי, טבעי רך וקצת פראי אך מטופח, ומעבר לדשא משני הצדדים היו עצים.  

    חבל על הזמן איזה עצים, איזה צמרות, איזה גובה...(אף אחד לא גזם אותם וקלקל אותם שנים רבות, תארו איזה מחזה).

     

    מראה מנוגד לחלוטין שגם בזמנו הכניס אותי למצב זה היה באחד הטיולים לאפריקה.

     

    בקמרון, בכפר נידח באמצע נוף הררי מוזר וחריג. ממרפסת ה"מלון" (הייתם צריכים לראות מה שם נקרא "מלון"...) נשקף נוף מדהים של כמו מראה ירח מדברי, צוקים חריגים באמצע מישור צחיח...התמונה תלויה לי בחדר.

     

    גם שם מצאתי את עצמי פתאום בוהה בנוף שעה ארוכה, מתבודדת.  היחידים שהבינו את הקטע למרבה הפליאה היו שני פועלי מלון מקומיים, שבדיעבד התברר לי שמנעו מחברי הקבוצה לצאת למרפסת ולהפריע לי. (מדהים לא?!  איך ללא שפה משותפת ללא מילים הם ראו והבינו). הם אפשרו לי להיות לבד.

     

    המראות ההם, כמו תמונה זו, מכניסים אותי לאותו הלך רוח: מהורהר? מרוכז? מדיטציה משהו ?  לא יודעת להגדיר.

     

    כאילו אתה נשאב לתמונה, המוח מתרוקן, כאילו בגוף אתה יושב, שם, אך אינך נמצא שם כלל.  אין זה הליך שאתה נכנס אליו בריכוז ביוזמתך, זה לא בא מבפנים לבד,  אלא יותר כמו טריגר חיצוני שגורם לך להיכנס למצב זה.

     

    זה לא קורה עם כל תמונה וכל מראה, וגם מאותו סוג לא כל תמונה "עושה זאת"...יפה ככל שיהיה.

     

    למשל תמונה זו בבלוג של לילי שונה לגמרי מתיאור הפארק אותו תיארתי לכם, או המראה המתואר באפריקה בקמרון, ובכל זאת כנראה יש בהם משהו משותף .

     

    אז, בפארק ההוא, מצאתי את עצמי פשוט עושה מה שהנפש אמרה לי, הלכתי עם זה.... התיישבתי בצד על הדשא ליד העצים, תפסתי פינה עם ראות כמה שיותר רחוק לאופק, ופשוט בהיתי במראה ללא תכלית. כעבור כמה זמן ראיתי שעברו שעתיים. לא להאמין.

     

    התמונה הזו גם עושה לי את זה.

     

    אתם מבינים את זה?   אני, האמת, לא כל כך.

     

    האם לכם יש דברים או מראות שגורמים להרגשה דומה?

     

    אתם מוזמנים לשתף, לספר, להביא את ה"טריגר" שלכם למה גורם לכם למצב דומה, אשמח לשמוע ולחלוק.

     

    חג שבועות שמח  

     

     

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/5/09 19:00:


      את צודקת זוהי תמונה קסומה וגם החויה לשקוע בה היא נהדרת.

      תודה !

        31/5/09 04:33:


      זה פשוט ההתמזגות וההתחברות עם הטבע,

      מה שנמצא עמוק בנפש הרוחנית של האדם.

      וברגעים מסויימים רחוק מהערים ומבני הבטון,

      אנו מוצאים את עצמנו אל מול נופי בראשית,

      ומתחברים אל יופיו הטבעי של העולם, רחוק

      מהמבנים מעשי ידי אדם...

        30/5/09 20:04:


       

      תגובותיכם חברים, של כולם, ושל כל אחד ואחד מכם לחוד גורמות לי קורת רוח מרובה, במיוחד כאן במקרה זה.

      מכל אחת מהן אני מקבלת פידבק שונה, כל אחד מאירה אספקט אחר, ואני לומדת מזה משהו.  תמיד זה חשוב אך כאן בנושא כזה במיוחד.

      הנושא מורכב, כל אחד רואה ומרגיש זאת שונה, ולפעמים כששומעים אחרים מדברים על אותו דבר עצמו, אנו אומרים לעצמנו...וואלה, עוד נקודת מבט והשקפה....

      תודה

       

      נ.ב. למי שיש עוד הארות, תובנות, מקרים, תמונות what ever אשמח לקרוא ולראות, קדימה, לא להתבייש חיוך

       

       

       

        30/5/09 11:04:


      מה ההפתעה? ככה זה תמיד כשאנחנו הופכים להיות מודעים למפגש של  עוצמת הטבע מול אפסות האדם.

       

      הנופים האלה בסיטואציות מסוימות עומדים בהפוך מודגש למצב רוח קיומי. דוקא על הרקע הזה שבהם אנחנו מבקשים לעסוק בעצמנו אנחנו נפנים ל"השוואה" המתבקשת מול איתני הטבע. וברור שהמפגש הזה, מול תמונת נוף מדהימה ככל שתהיה היא לכל היותר משמשת כ"זרז" להתבוננות הפנימית שלנו בעצמנו.

       

      זה קורה לכל אחד שיודע להציג לעצמו שאלות על עצמו ביחס לאחר. ומי שלא היה במצב שכזה... אין לו בעיות בכלל.....(המבין יבין).

       

       

        30/5/09 08:19:

      פוסט מעניין מאד

      אך בכדי למצוא 

      את מקום השלווה

      שלי ...............

      אני מצליחה לעשות

      זאת בהרבה מקומות

      כאן בארצנו הקטנה

      על שפת הים כאשר

      שומעת את קול הגלים

      או שלפעמים בתוך

      איזה חורשה אי שם 

      בצפון באיזור משגב...

      או שאולי סתם בפינה

      של חצר ביתי .........

       

        30/5/09 07:13:

      לבהות בגלים
        30/5/09 00:14:


      כוכב..

      מהפותחת בקפה.

       

      מגה מתכונים-אלפי מתכונים לפי תמונה וריכוז אתרי מתכונים לפי מנה

        30/5/09 00:03:

      מחפשת לי פינות למצוא שלווה..

      לא אכחיש זאת..

      והטבע הוא המקום הטוב ביותר.

      יפה כתבת.

      * אהבתי את הפוסט שלך כמו כל הפוסטים המושקעים שלך.

        29/5/09 21:17:

      שקעתי בתוך עצמי ומצאתי מלאי של תמונות כדי לנסות ולענות על שאלתך והנה עננים ושקיעות וים ומרחבי עצים, כל כך הרבה מקומות יש לי בשביל להפליג אל השקט והכלום. בכל מקרה יפה מה שכתבת
        29/5/09 18:15:

      כמטייל הרבה בארץ ובעולם

      אכן הירוק שלהם יותר ירוק משלנוקריצה

      גם אני אוהב את ההרגשה

      של דשא מלא וצפוף שאין צורך להשקות בממטרות!

      הלוואי ועלינו!

        29/5/09 15:49:
      בתסאליה  של  יוון  ההררית  אתה  יכול  להגיע  הכי  קרוב  אל  אלוהים.
      סע  לאט  בכבישים  המתפתלים  אל  תוך  הענן  אשר  יושב  על  קצה  ההר
      שם
      בתוך  השקט  הגדול
      עמוד  בשקט
      דומם  מנוע  והאזן
      כל  אחד  יוכל  לשמוע  את   שמדמיינת  נפשו
      שם
      בשקט  הגדול  והאפלולי
      סמוך  לאלוהים.
      *
      Photobucket 
        29/5/09 13:43:


      התמונה היא תמונה של מרחבים בגלל שרואים שהיא לא מכאן ושל סתיו בגלל העלים על אדמה.

      אני חושבת שעלי שלכת בכמויות כאלה, בצבעים כאלה, שאינם קיימים אצלנו בכלל, מעוררים געגועים למשהו שאין,

      געגועים ליופי ולשקט ושלווה.

      כמו מוסיקה, תמונות מסוימות ונופים מסוימים תמיד עושים לנו את זה... רק שלא תמיד יש לנו את הפניות הרגשית ואת הזמן לחשוב על זה.

      תחשבי על זה, גם אירועים מסוימים נראים לך מוצלחים יותר ואחרים פחות. מה גורם לזה?

      המצב הנפשי שלך

      האווירה במקום

      האנשים

      והאור

       

      זה בדיוק מה שמשפיע עלינו בחיים, וזה גם קשור לאסוציאציות וזכרונות. אם במקום כזה או דומה חווית עצב - תרגישי במקומות דומים עצובה, אם הרגשת אושר - זה יכול להחזיר אותך לשם.

      זהו,

      תודה שהבאת

      זהבה

        29/5/09 11:49:


      יש תמונות המצולמות באלבומיי וקרובות מאוד לתיאור שלך,

      אבל התמונות האמיתיות - הן דווקא אלה החקוקות בזכרוני, ואינן בהכרח סטאטיות..

        29/5/09 11:04:


      זה מאוד מדבר אלי

      ברגע שמתנתקים מהכל  , מתחברים לטבע מרגישים שלוה ,ניקיון ומין שלמות כזאת

      צריך לעשות את זה כמה שיותר   במרוץ החיים הזה

      לפחות להגיע מדי פעם לים -אנרגיה חיובית ,לנקות ת'ראש  [בלי פלאפונים]

        29/5/09 10:20:

      צטט: רומפיפיה 2009-05-28 23:05:39


      בונבונייטה יקרה,

      וזה הרי כל כך מובן ופשוט לדעתי, שימי לב כל מקום ש"מצליח" להכניס אותך למצב של רוגע הרהורים ושקט נפשי רגוע לחלוטין, חסרים בו אנשים... כנראה שהתנועה הבלתי פוסקת חוסר שהקט המובנה שבנו, ואולי אפילו האנרגיות שלנו שהן לא מי יודע מה, גורמים לחוסר איזון בנוף וחוסר השקט של האנשים דבק גם בנו...נופים שוממים/פורחים,אשר לרוב, יד אדם אפילו לא נגעה/קלקלה/התערבה במעשה הבריאה, הם הם שגורמים לנו לתחושה של התעלות הנפש...לי זה קורה במדבר,,, או בין ההרים הגבוהים בדרך לאילת, תצורות הקרקע המתחלפות... את חשה איך איתני הטבע עיצבו ויצרו את הנוף. הרים ש"עלו" הרים ש"נפלו" סלעים ענקיים התלויים על בלימה... וכל זאת ללא התערבות האדם. שם טרם הספקנו לקלקל...

      אני יכולה לעצור בצד הדרך ולבהות במרחבים העצומים בהרים בגאיות. ומרגישה איך ליבי גואה בי...

      די השתפכתי ללא הכרה... חג שמח שיהיה לך יקירה...

       

      מדהים, תודה ל"הארה" אף פעם לא חשבתי על זה, עכשיו כשאת אומרת זאת זה פשוט מדהים איך לא ראיתי את זה קודם.

      תודה

        29/5/09 10:07:

      צטט: נ.י.ל.י 2009-05-28 22:42:36

      נשמע(או נכון יותר נקרא?חיוך) מדהים מה שאת עברת וראית !

      גם לי דשא סמיך וטבעי,כזה כפי שאת תארת-עושה פרפורים בלב

      אוהבת גם נחלים זורמים בין עצים ושיחים

      סנאים שמטפסים על עצים אותי מרגשים

      אבל חייבת לציין שדוקא על הכרמל שלנו

      יש נקודה אחת מופלאה

      שאליה בדמיוני אני תמיד מגיעה

      שם למעלה בין האורנים לפתע נפתח פתח לנוף ואדי ובקצהו הים!

       

       

      נילי

      אם אגיע לחיפה, תקחי אותי לנקודה ההיא על הכרמל ש "עושה את זה"?

        29/5/09 10:05:

      צטט: ליידיסנו 2009-05-28 22:37:23


      לשבת  על  שפת הים ........ יכולה להסתכל עליו ועל גליו  שעות רבות   שבועות שמח לך באהבה ליידיסנו

       

      כן, הים עושה לי את זה אוטומטית, כל הזמן, כל פעם - אני פשוט נשאבת .

        29/5/09 10:04:

      צטט: שפנפני 2009-05-28 21:49:07

      פששששש נגעת בפיסגה..12 שנה באפריקה ואני עוד לא מסופק מכיר את כל מה שאת מתארת נהרות אגמים ים..אוקינוס שחור הודי גונגלים הרים מידברים..טרק של  15שנה מחיי  בלי לידרוך בארץ.. רק פרא..

       

      אפריקה...

      מה שהיא עושה לי לנפש זה בלתי ייאמן.

      כשאני שם אני בהיי תמידי

      בגלל זה פעם שדדו אותי כל כך בקלות. פשוט הייתי כל כך בהיי שלא זיהיתי את הסכנה...

      אבל גם זה לא קילקל לי את זה.

      מתגעגעת לריחות, למראות, להכל. עולות לי דמעות.

        29/5/09 10:04:


      1985 באי מרגריטה ליד ונצואלה. חוף בודד לגמרי, צמחיה פראית, חול לבן לחלוטין, שקט ושלווה, ביליתי שם יום שלם.

      אני אוהבת חופים בודדים שקטים, זמן להתבוננות עצמית.

      ויש את פארק הירקון בלילה בין העצים, אחד המקומות הכי אהובים עלי.

        29/5/09 09:43:


      הנוף שמשתקף מהמרפסת שלי עושה לי את זה.

      יושב ושותה קפה,מסתכל על העצים,הפרחים,הפירות,

      העורבים,העורבנים וכל שאר החברה,מקשיב לציוצים

      ולקריאות העורב , מריח את הבוקר העולה ביחד עם השמש

      וכל יום מחדש................נהנה.

      היחידים שמפריעים אילו מטוסי ח"א שלפעמים יוצאים למשימות

      בדיוק בקטע של השלווה.

      סולח להם.

      *

      התמונה הבאה שאני תמיד נהנה זה כל חג ,מקבץ את המשפחה

      כמה שיותר ,הורי ,אחי ומשפחתו,אחותי ובנה , ילדי עם בנות זוגם

      ביתי עם החבר הוותיק ,אחותה של אשתי ומשפחתה ,

      ואשתי  שרים את שירי החג לאחר ארוחה טובה ולפני הקינוחים.

      כולם עם חיוך,רגליים זזות בקצה המוסיקה ,שירה עם קריוקי

      תיפוף עם תופים וטמבורים,לפעמים גיטרות .....ואבא שלי עדיין

      רוקד ושמח , בן 80+  ........

      הילדים הקטנים שצוחקים ומשתובבים כולל הנכד שלי

      ואני יושב לי ומתבונן....ומחייך...והלב מתמלא.....

      זהו אושר.

        29/5/09 08:59:


      עכשיו באמת עשית לי דה ז'וו עם הנוף:))

      לפני 3 שנים היתי בפרובנס בטיול

      והגענו לאמת מים עתיקה מדהימה שהמים זורמים שם בהנאה

      ופשוט נשכבתי על הסלעים ליד האמת מים

      וככה בריחוף עולמי ישבתי גם בערך שעתיים מביטה על השמים ועל המים הזורמים

      ואי אפשר לתאר את התחושה כאילו "גן העדן זה כאן"

       

      אצלי לא רק הנופים גורמים לי לחוש ככה

      אני מרחפת טיבעי

      לפעמים אני סתם נהנת להתמכר לתחושה של הריחוף

      ויכולה לשכב בסלון בבית ולא לחשוב על כלום

      במיוחד שאצלנו בסלון יש חלון בגודל קיר שלם שפשוט משקיף לשמים לעצים בחוץ

      כנראה שזה החיבור לטבע לאמא אדמה עושה לנו את זה:)

        29/5/09 08:24:


      נופים עושים לי את זה לעיתים רחוקות

      אם כי בזכרוני חקוקים מספר מקומות מופלאים שביקרתי

      כמו איי קיימן, ואזורס..

      חג שמח

        29/5/09 07:12:

      רגעים כאלה בחיים נפלאים, וחיוניים לנו מאוד לנשמה.
        29/5/09 07:09:
      I love Jerusalem
        29/5/09 06:01:


      ים,ים וים ושוב פעם ים......

      חג שמח לך!

        29/5/09 04:10:
      כל מה שתיארת..
      אני כל כך מזדהה איתך..
      זהו נוף של בבית אצלי בפנים..
      תמיד הרגשתי הכי קרובה לזה...
      לשלם, לגולמי כזה שלא קלקלו אותו...
      ממלא באושר.. והריח, ממסטל, רק לעצום את העניים ולהתמסר..
      תודה.
      *
      יולי
        29/5/09 00:50:

      נופים יפהפים יש הארצנו היפה עם כל

      הנופים של אפריקה אירופה אמריקה אסיה אוסטרליה

      ובימים יפים גם של אנארטיקה ולענין ההרגשה כן בהסתכלות

      על נוף שחודר לא ניתן לתאר והיתי בכל היבשות כמעט

      ובארצינו הקטנטונת תמיד נשימתי עוצרת מהנופים המרהיבים

      מהפארקים והגנים שאת תחושתך לי נותנים ואני איתך בהחלט מסכים

        29/5/09 00:35:

      מה שאת מתארת זוהי מעין התמזגות עם הטבע, מצב של שלווה וחיבור לאחדות של הכל.

      זה מקום נפלא להיות בו.

      אני זוכרת נוף שרציתי להיות בתוכו ולא ללכת: עצי השלכת ביערות בניו אינגלנד, בצפון מזרח ארה"ב.

      הצבעים המגוונים של העלים פשוט היפנטו אותי. אולי זה דומנה למה שהרגשת.

      חג שמח לך !

        29/5/09 00:27:


      שמים...מים...נעליים..מצילתיים.

       

        28/5/09 23:41:

      מאוד אוהבת לשבת ולבהות שעות בים...:-)

      חג שמח!!!  *

        28/5/09 23:36:


      חג שמח
      המתוקה ביות
      עבודה יפה
        28/5/09 23:05:


      בונבונייטה יקרה,

      וזה הרי כל כך מובן ופשוט לדעתי, שימי לב כל מקום ש"מצליח" להכניס אותך למצב של רוגע הרהורים ושקט נפשי רגוע לחלוטין, חסרים בו אנשים... כנראה שהתנועה הבלתי פוסקת חוסר שהקט המובנה שבנו, ואולי אפילו האנרגיות שלנו שהן לא מי יודע מה, גורמים לחוסר איזון בנוף וחוסר השקט של האנשים דבק גם בנו...נופים שוממים/פורחים,אשר לרוב, יד אדם אפילו לא נגעה/קלקלה/התערבה במעשה הבריאה, הם הם שגורמים לנו לתחושה של התעלות הנפש...לי זה קורה במדבר,,, או בין ההרים הגבוהים בדרך לאילת, תצורות הקרקע המתחלפות... את חשה איך איתני הטבע עיצבו ויצרו את הנוף. הרים ש"עלו" הרים ש"נפלו" סלעים ענקיים התלויים על בלימה... וכל זאת ללא התערבות האדם. שם טרם הספקנו לקלקל...

      אני יכולה לעצור בצד הדרך ולבהות במרחבים העצומים בהרים בגאיות. ומרגישה איך ליבי גואה בי...

      די השתפכתי ללא הכרה... חג שמח שיהיה לך יקירה...

        28/5/09 22:42:

      נשמע(או נכון יותר נקרא?חיוך) מדהים מה שאת עברת וראית !

      גם לי דשא סמיך וטבעי,כזה כפי שאת תארת-עושה פרפורים בלב

      אוהבת גם נחלים זורמים בין עצים ושיחים

      סנאים שמטפסים על עצים אותי מרגשים

      אבל חייבת לציין שדוקא על הכרמל שלנו

      יש נקודה אחת מופלאה

      שאליה בדמיוני אני תמיד מגיעה

      שם למעלה בין האורנים לפתע נפתח פתח לנוף ואדי ובקצהו הים!

       

        28/5/09 22:37:

      לשבת  על  שפת הים ........ יכולה להסתכל עליו ועל גליו  שעות רבות   שבועות שמח לך באהבה ליידיסנו
        28/5/09 21:49:
      פששששש נגעת בפיסגה..12 שנה באפריקה ואני עוד לא מסופק מכיר את כל מה שאת מתארת נהרות אגמים ים..אוקינוס שחור הודי גונגלים הרים מידברים..טרק של  15שנה מחיי  בלי לידרוך בארץ.. רק פרא..
        28/5/09 21:19:


      ראיתי הרבה נופים שמתוארים במונח שאני לא סובל "מדהימים"

      היו תקופות שצילמתי וצילמתי ולא יכולתי לשבוע.

      היום זה פחות מענין אותי הרבה יותר מושך אותי הנוף האנושי.

      אבל אני לא מסכים שהדשא אצלנו פחות יפה.

      לפני מספר שבועות הפכנו לתל  אביבים ובכל יום אנחנו מתפעמים מפינות ירוקות נפלאות שמשובצות לרוב בעיר הנפלאה הזו.

      חג שמח

      מידד

        28/5/09 20:55:

      דווקא לא נשמע לי מוזר.

      נשמע לי מעניין, מיוחד, מרתק.

      ---

      יש נופים ש"עושים לי את זה".

      כיף פשוט לשבת ולהירגע,

      להיות עם עצמך בכיף ובשלווה חיוך

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין