כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    תגובות (11)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      30/5/09 22:47:
    משום מה אני לא יכול להגיב לצטט את האחרונות אז תודה
      30/5/09 21:44:


    ..."יש תלמידי חכמים המחדשים חידושים מעמיקים בתורה ובונים עולמות רוחניים. מצויים גם ראשי ישיבות הבונים היכלי תורה ומלמדים תלמידים רבים. "

     

    אומר הזוהר בהעלתך ס"ד: "אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד והם מסתכלים בלבוש ולא יותר. אשריהם המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד. כך גם התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ לא צריכים להסתכל, אלא במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הדברים וכל אלו הסיפורים הם רק לבוש".גם ספור זה של הבריאה הינו רק לבוש. לַלבוש ב' תפקידים. להסתיר ולגלות. מצד אחד מסתיר הוא את האמת ומצד שני מגלה אותה. שאלמלא אותו לבוש לא יכול היה הנברא לראות דבר.  "באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפי אדם,אותו דבר עולה ומזדמן לפני הקב"ה,והקב"ה נוטל אותו נושק לו ועוטר אותו בשבעים עטרות". 

     שבוע טוב!

      30/5/09 08:56:


    הגבתי. לך תראה.

    תגיד אפשר לראות באינטרנט את הסדרה החדשה של עינת ארליך בנושא אוכל?

      30/5/09 08:40:

    פרסמתי בקהילת הטלווזיה תבואי לבקר אני המנהל שם.....
      30/5/09 08:10:


    תודה יקירי על הסבלנות

    פרשה חשובה.

     

    אותי מעניין שתספר קצת על תוכנית הבלוק שתתחיל הערב בערוץ 10.

    יש פרטים?

    *

      29/5/09 14:39:


    גם אני לא בצד של הדת ב45 שנים האחרונת

    אני מביא את זה בראי שלי בן זמננו

     

    תודה

      29/5/09 14:30:


    מבלי להתיחס לכתוב ולפרשנות,

    הרעיון להעלות את נושא פרשת השבוע בקפה,

    לעשותו זמין גם למי שלא מצוי בעולם הדת

    ראוי להערכה.

     

    קורא בהנאה (גם את הפרשנויות).

     

      29/5/09 13:04:


    אוףףףףף

    למה לא רואים את התמונות?

      29/5/09 13:01:

    תמונות באותו נושא:

     

    פירנה בפני האראופאגוס" - אישה בפני שופטיה הגברים"
    ציור שמן מאת ג'אן לאון גרום, צייר צרפתי, 1904-1824 
     

    שוק הנשים בבבל
    ציור שמן על בד מאת אדווין לונג, צייר בריטי, 1891-1829

      29/5/09 12:56:

    בעצם במקור שהשתבש כאן

    גם אני הבאתי קישור לצופיה מלר

    כן עולם של גברים  שקבעו דינים וחוקים לנשים

    לא מרגיז

    מרתיח


      29/5/09 12:49:

    היי שץ,

     

    אני מרשה לעצמי להביא את פרשת נשוא כפי שנכתבה על ידי אילאיל בר ששת בפורום שין1.

    היא מביאה מבט נוסף ומעניין לפרשה שלך.

     

    "פרשת נשוא (במדבר ד21 – ז 89), היא אחת הפרשות שהפמינסטיות אוהבות לשנוא, וזאת משום החוק המוזר (אולי המוזר ביותר בתורה) המכונה "דין אישה סוטה" (במדבר ה)      http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t0405.htm

    ננסה להבין על מה ולמה מזדעקות הפמניסטיות, ולבסוף נציע קריאה, שאולי בעקבותיה ימצא פתרון לכל אותם בעלים מוכי קנאה, הרוצחים את נשותיהם על לא עוול בכפן.


    מה יש לנו בפרשה המרגיזה הנ"ל?

    מדובר בחוק המציג מקרה משפטי (חוק קזואיסטי):

    אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. יג וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה.http://www.hofesh.org.il/freeclass/p...11_naso/1.html כדי להבין את הטענה הלגיטימית הזאת:

    האישה חייבת בנאמנות מוחלטת לבעלה, ואם הפרה אותה נקראה סוטה, וחייבת בעונש כבד, בעוד שבעל מלכתחילה לא חלה עליו כל חובת נאמנות לרעייתו....

    עד כאן קראנו תיאור של הקייס המשפטי. עכשיו, הזהרו שלא ליפול מן הכסא, כשאתם קוראים את ההמשך שהבטחנו:



    יז וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, בִּכְלִי-חָרֶשׂ; וּמִן-הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם. יט וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל-הָאִשָּׁה אִם-לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם-לֹא שָׂטִית טֻמְאָה, תַּחַת אִישֵׁךְ--הִנָּקִי, מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה. כא וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ--בְּתֵת יְהוָה אֶת-יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת, וְאֶת-בִּטְנֵךְ צָבָה. כד וְהִשְׁקָה, אֶת-הָאִשָּׁה, אֶת-מֵי הַמָּרִים, הַמְאָרְרִים; וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, לְמָרִים. כו וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן-הַמִּנְחָה אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת-הָאִשָּׁה, אֶת-הַמָּיִם.


    טקס משפיל לכל הדעות. בין אם יש צדק בדברי הבעל, ובין אם אין, מובאת האישה אל הכהן. הכהן מעמיד אותה "לפני ה'", משקה אותה בדרינק מוזר הנקרא "המים המאררים" שכולל מים קדושים ועפר מקרקע המשכן, ופורע את שערה.

    ובמאמר מוסגר: שימו לב לפריעת השיער. יש לי חשד, שפריעת השיער נוהגת כאן מידה כנגד מידה. כשם שהיא עוותה במעשי פריצות, כך פורעים לה, ופורעים שערה. חשד זה, מסתמך על חילופי ע' וצ' בעברית הקדומה. וראה (אֶרֶץ בעברית, אַרְעָ(א) בארמית). היא פורצת גבולות, הוא פורע שערה. ורש"י על אתר מסביר: ופרע - (שם יד, ספרי) סותר את קליעת שערה כדי לבזותה מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן. כלומר, כדי לא להראות פרוצה, יש לכסות את השיער.

    אחרי פריעת השער,וקריעת הבגדים, משביע הכהן את האישה בשבועות ומבטיח מארות (קללות) על ראשה, והאישה עוד עונה אחריו "אמן ואמן".
    אין ספק שהטקס הזה לא שמע על פמינזם. האישה, שרק עפ"י החשד חטאה בניאוף, מושפלת עד עפר.

    צופיה מלר, מיטיבה לחדד : לא צריך הרבה דמיון כדי לתאר את הבושה וההשפלה שעוברת אותה אישה, שבשלב זה רק נחשדה, כאמור, בבגידה בבעלה, חשד שטרם הוכח. זאת - בין אם המעשה נעשה בפרהסיה ובין אם רק הכוהן (גבר, כאמור!) נוכח בו, והרבים רק יודעים עליו. היינו הך. בכל מקרה יש כאן ענישה בטרם הוכח, אם בכלל חטאה בבגידה.
    טענה צודקת לכל הדעות.



    ברם, צופיה מלר ושאר הפמינסטיות המזדעקות, לא שואלות את השאלה, המתבקשת, שהרב אלחנן סמט, (נו, גבר, אלא מה?) שואל: )
    http://www.daat.ac.il/daat/Tanach/samet2/17-2.htm

    איך זה שבעניין משפטי, שלגביו אמור להכריע בית דין על פי כל דיני הראיות, נזקקים לנס, שיבוא ויוכיח את טהרתה או טומאתה של החשודה?

    והוא משיב: הצורך להכריע את השאלה אם אישה החשודה בניאוף נטמאה או לא נטמאה דווקא באמצעות נס, יכול להיות מוסבר בפשטות: עבירת הניאוף, מעצם טבעה, היא העבירה הפחות ניתנת להוכחה על ידי עדים. אמנם, אף בעבירות אחרות משתדל העבריין לכסות על מעשיו, אולם לא תמיד הדבר תלוי בו: פעמים רבות הנסיבות שבהן מתאפשר לו לעבור את העבירה חושפות את מעשהו בפני עדים המעידים עליו בבית הדין. עבירת הניאוף מתייחדת בכך שהיא נעשית במחשך ובאין רואה, מתוך הקפדה של שני השותפים שלא להיראות ושלא להשאיר עקבות (ראה משלי ל', כ). לפיכך, רחוק הדבר מאוד שמעשה כזה יגיע לדיון בפני בית דין.

    התוצאה מכך היא שתחום הניאוף מופקע כמעט לגמרי מן הדיון המשפטי. תוצאה זו - יש בה כדי להרעיל את יחסיהם של זוגות שבהם הבעל חושד באשתו שהיא מנאפת, ויש לו בסיס לחשדו, אך אין לאל ידו - וגם לא יהיה לאל ידו - לברר את העניין בדרך משפטית רגילה.

    הבדיקה שאותה יוזם הבעל המקנא לאשתו נועדה לשמש תחליף לדיון משפטי, שכמעט תמיד הוא בלתי אפשרי. במקום שבו המשפט האנושי הוא חסר אונים, והדבר עלול להביא לפרצה בחיי המשפחה, מתייצב המשפט האלוהי כתחליף לו, ובכך נסתמת אותה פרצה.

    על סמך הדברים שלעיל, אני רוצה להיות הפעם, (אולי רק הפעם) סניגורה של תורה, ולהציע תשובה אחרת, לכל מי מהקוראים שבאופן עקרוני מתנגד לתשובות רבנים:
    חוקי חמורבי הקודמים לתורה מתארים חוק דומה: (2): "כי תשכב אישה הנשואה לאיש עם איש אחר, ונתפסה, יאסרום, ואל המים ישליכום. אם ירצה בעל האישה והחיה את אשתו, אז יכול גם המלך - ברצותו לחוס על עבדו - לחוס".

    החוק האשורי, מבאר לנו, שמדובר במבחן הנהר, בדומה למבחן האש באירופה הפאגנית והנוצרית (וראה "האורדל", בפרושו של הרב סמט):

    "אם אמור יאמר איש לרעהו: 'אנשים שכבו עם אשתך מעת לעת', ואין עדים, חוזה יערכו ואל הנהר ילכו (למשפט הנהר)".
    כלומר, במשפט המזרח הקדום, מבחן האמת לאישה החשודה היה מבחן, שמעטים היו הסיכויים לצאת ממנו צודקת.

    מכאן, שלזכותה של התורה יאמר, שהיא נזהרת בבריאותה של החשודה. כי מהם "המים המאררים? " – כולה, מים שברך עליהם הרב כדורי, עם קצת עפר מקודש מהמשכן. למות, היא לא תמות מזה, בין אם נאפה ובין אם לא.
    האם המחוקק המקראי האמין שהמים המאררים הם מכונת אמת???

    בספק רב!!
    ובכן, על מה ולמה כל המהומה הזאת, שמזכירה יותר שבט אינדיאני משבט יהודי?

    והנה, מגיעה הצעתי.
    זוכרים שבתחילת המאמר שאלנו את השאלה: מהו ה"קייס" המשפטי באמת, או מהו נושא הקייס המשפטי?

    האם מדובר כאן בניאוף האישה ובהִסַתְרוּת שלה עם הגבר הזר, או שמא מדובר באותו "רוח קנאה" העובר על הבעל, ומוציא אותו מדעתו?
    ובכן, נדמה לי שהמחוקק הגאוני הזה (גבר, אלא מה?) יודע כי קשה כמוות קנאה. הוא מכיר את המצ'ו הזה, שהדם עולה לו לראש, ובלי לחשוב פעמיים, לוקח מכל הבא ליד: סכין, בקבוק שבור, אקדח, ורוצח את אשתו בחמת טירוף לעיני ילדיו, מבלי לחשוב על כותרות העיתונים ביום המחרת.
    הוא יודע היטב, שהמשטרה לא תעזור כאן במעצר, שבית משפט אנושי לא יכול להוציא צו הרחקה לקנאה.
    הוא יודע, שרק אלהים, באמצעות ניסים, יכול להרגיע את חמום המוח.
    הוא ממציא את מבחן "המים המאררים" כדי להגן על האישה. הרי הוא יודע שרק אכילת יתר וחוסר תנועה, והזנחה, יגרמו לבטן האישה לצבות, ולשדיה וירכיה ליפול. הוא גם יודע, שאם יהיה לה מספיק כסף, היא תוכל להרשם למכון בריאות אקסלוסיבי, ולהמשיך לקרנן את הבעל ככל שתחפוץ.

    המחוקק המקראי, אם כך, משקה את האישה בדרינק בלתי מזיק, פורע את שערה ופורם את בגדיה בשביל ההצגה, והנה נס משמים: הבטן לא צבה והירכיים לא נופלות (כמובן, יש בעיה עם התיאוריה הזאת, אם האישה שמנה במיוחד, אבל אם כך, היא בוודאי הייתה גם שמנה לפני המבחן).

    אין שום סיבה לקנאת הבעל, אין שום סיבה לרצח מתוקשר, הבעל יכול להמשיך לישון בשקט, והאישה יכולה להמשיך לנאוף, עם אזהרה חמורה שלא תיתפס. אם תיתפס, לא יעזור לה שום נס: היא תוצא להורג יחד עם בועלה בסקילה או בשריפה."


     

    תודה שהבאת,

    לולה

    פרשת השבוע נשא

    11 תגובות   יום שישי , 29/5/09, 07:19

     

    פרשת נשא

     

    א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  ב נָשֹׂא, אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת, מִתּוֹךְ, בְּנֵי לֵוִי--לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם.  ג מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, וְעַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה--כָּל-בָּא, לַצָּבָא, לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, בְּאֹהֶל מוֹעֵד. 

     

     

    פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה היא מתחילה בספר במדבר ד'

    ומסתיימת בפרק ז' פסוק פט. ס"ה 176 פסוקים

    אריכותה וקרבתה לחג מתן תורה מזכירים לי טיפות מים הבוקעות מסלע ומצטברות לזרם קולח הממלא באר מים חיים. ככה היא התורה שפסוקים הופכים לפרשות שבוע והפרשות ממלאות את התורה בדברי קודש חוכמה ומצוות.

    מעניינת היא המשמעות של המלה שבועות, הנה: 
    שמות חג השבועות טמונים באותיות החג :
    ש- שבועות
    ב - ביכורים
    ו - ו' בסיון
    ע - עצרת
    ת -  תורה -מתן תורה    ת- בגימטריא 400 =לגימטריא   קציר - חג הקציר

     

    אין בה בפרשה משהו מסעיר, בנושאים שונים, שקשה למצוא את הקשר ביניהם. בהם מצוות בעלות ערך היסטורי, משום שהיו קשורות במשכן ובמקדש, אך אינן משמשות עוד כדינים מחייבים בחיי הדת העכשוויים של עם ישראל. מלבדן עוסקת הפרשה גם בתפקידי הלווים וחלוקת התפקידים ביניהם; דיני עבודה וקורבנות; הוראות לגבי הרחקת המצורעים והטמאים ממחנה ישראל; דיני סוטה; דיני נזירות; איסורי עבודה זרה; שמירת שבת והמקדש

    ואני אכן ממליץ לכן\ לכם לקרוא את הנאמר בקישור הבא:

     

    שימו לב היטב וקראו את הפרק הבא בסבלנות:

     

    יא וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  יב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אִישׁ כִּי-תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל.  יג וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת-זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה.  יד וְעָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִוא נִטְמָאָה; אוֹ-עָבַר עָלָיו רוּחַ-קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה.  טו וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת-אִשְׁתּוֹ, אֶל-הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים; לֹא-יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן, וְלֹא-יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה--כִּי-מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָו‍ֹן.  טז וְהִקְרִיב אֹתָהּ, הַכֹּהֵן; וְהֶעֱמִדָהּ, לִפְנֵי יְהוָה.  יז וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, בִּכְלִי-חָרֶשׂ; וּמִן-הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם.  יח וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל-כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא; וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ, מֵי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים.  יט וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל-הָאִשָּׁה אִם-לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ, וְאִם-לֹא שָׂטִית טֻמְאָה, תַּחַת אִישֵׁךְ--הִנָּקִי, מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה.  כ וְאַתְּ, כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ--וְכִי נִטְמֵאת; וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת-שְׁכָבְתּוֹ, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ.  כא וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה, יִתֵּן יְהוָה אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ--בְּתֵת יְהוָה אֶת-יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת, וְאֶת-בִּטְנֵךְ צָבָה.  כב וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה, בְּמֵעַיִךְ, לַצְבּוֹת בֶּטֶן, וְלַנְפִּל יָרֵךְ; וְאָמְרָה הָאִשָּׁה, אָמֵן אָמֵן.  כג וְכָתַב אֶת-הָאָלֹת הָאֵלֶּה, הַכֹּהֵן--בַּסֵּפֶר; וּמָחָה, אֶל-מֵי הַמָּרִים.  כד וְהִשְׁקָה, אֶת-הָאִשָּׁה, אֶת-מֵי הַמָּרִים, הַמְאָרְרִים; וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים, לְמָרִים.  כה וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה, אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת; וְהֵנִיף אֶת-הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְהוָה, וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל-הַמִּזְבֵּחַ.  כו וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן-הַמִּנְחָה אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה; וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת-הָאִשָּׁה, אֶת-הַמָּיִם.  כז וְהִשְׁקָהּ אֶת-הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם-נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ--וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ; וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה, בְּקֶרֶב עַמָּהּ.  כח וְאִם-לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה, וּטְהֹרָה הִוא--וְנִקְּתָה, וְנִזְרְעָה זָרַע.  כט זֹאת תּוֹרַת, הַקְּנָאֹת, אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, וְנִטְמָאָה.  ל אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה--וְקִנֵּא אֶת-אִשְׁתּוֹ; וְהֶעֱמִיד אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן, אֵת כָּל-הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  לא וְנִקָּה הָאִישׁ, מֵעָו‍ֹן; וְהָאִשָּׁה הַהִוא, תִּשָּׂא אֶת-עֲו‍ֹנָהּ. 

     

    מה תלמוד לאמור?

    אישה כי בגדה בבעלה ושכבה עם גבר אחר סוטה היא

    וגבר??

    ואולי רק התורה מלמדת אותנו פרק בהלכות הפלה ועוד אומרים לנו שהפלות אסורות בתורה.

     

    ככה היא התורה הכול יש בה ויש הממשילים אותה לתאנה, ומדוע? כי בכל הפירות יש חרצנים ופסולת והתאנה אוכלים את כולה ואין בה פסולת ככה התורה אינך בורר לך מה טוב לך ומה לא והינך מקבל עליך את כולה.

    במעמד הר סיני אמרו ישראל:

    "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז).

    זו משמעותה של התורה וזהו עם ישראל

    לא אמרו לו לקב"ה נראה נשמע ונחליט אם לקבל אותה

    אלה ענו לו " נעשה ונשמע"

    קודם נעשה הכל אחר כך נשמע

    ככה מתואר משה בפרשת נשא:

    פסוק פט מסיים פרק זה, וגם משלים את כל פרשת "נָשֹׂא": "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו" (במד' ז, פט

    גדולתו של משה שהוא שומע ומעביר לעם ישראל את דברי הקב"ה, ואלו מקיימים את הנאמר ללא עוררין.

    על גדולתה של התורה מסופר באגדה :

     

    אליהו הנביא פגש בצייד, איש שמעולם לא למד תורה, והוא מבלה את ימיו בטווית חבלים מפישתן, באריגת רשתות, בחפירת שוחות ובהטמנת מלכודות. איש פשוט, תם וישר, הנהנה מיגיע כפיו.

    אליהו פנה אליו בשאלה מפתיעה: "מדוע אינך לומד תורה?"

    נשמע מוזר, כך חשב הצייד. הוא ולימוד תורה? הן התורה ניתנה לרבנים, והוא הרי אדם כה פשוט. מתפלל, מניח תפילין, שומר שבת, מה עוד רוצים ממנו?

    "בינה לא ניתנה לי מן השמים", משיב האיש. לדעתו, 'אין לו ראש' ללימוד התורה.

    שאל אותו אליהו הנביא: "ומי לימד אותך לטוות חוטים ולארוג רשתות? מי לימד אותך את אורחות חיי החיות? מי לימד אותך לחפור שוחות ולהטמין מלכודות? מי לימד אותך להסוות אותן באמנות כה רבה?"

    "אה, לכך ניתנה לי בינה  מן השמים!" השיב הצייד.

    אמר לו אליהו הנביא: "ישמעו אזניך מה שפיך מדבר! לעסוק בצורכי פרנסה ניתנה לך דעה, ואילו לעסוק בעסקי הנשמה לא ניתנה לך דעה? להשיג את צורכי העולם הזה עזרו לך, ולהשיג את נצחיות חיי העולם הבא - לא יעזרו לך?"

    לאליהו הנביא היתה כוונה ברורה: הוא רצה לפקוח את עיניו, להבינו דבר בסיסי: אמנם אמנות הציד היא מלאכה פשוטה, הצייד לא יתעשר ממנה, אולם היא נותנת לו לחם לאכול, ודי לו בכך.

    כך גם בתורה! על האדם להשתדל להשיג ככל יכולתו, לפי דרגתו. אל לו לזלזל בכל הישג רוחני, ולו הקטן ביותר!

    יש תלמידי חכמים המחדשים חידושים מעמיקים בתורה ובונים עולמות רוחניים. מצויים גם ראשי ישיבות הבונים היכלי תורה ומלמדים תלמידים רבים. הם אכן הופכים להיות עשירים מופלגים. אולם עם זאת, הרי כל אדם צריך לחיות. גם מבחינה רוחנית קיימים אנשים המרוויחים את מחייתם לחיי נשמתם ביושר, כדי שיהיה להם לחם לאכול מבחינה רוחנית.

    מקובל הוא הפתגם: "התורה אינה קטנה מדי אפילו עבור הגדול שבישראל, ואינה גדולה מדי עבור הקטן שבישראל!" כשם שבפרנסה לא מקובל לומר: "הכול - או לא כלום", אלא האדם משתדל כפי יכולתו להביא לחם לביתו, כך גם בתורה עליו ללמוד כפי יכולתו.

    הקבלה זו בין הפרנסה הגשמית לרוחנית, רמוזה בברכת כהנים הברכה: "יברכך ה'" -בממון, מקבילה ל"יאר ה' פניו אליך" - בתורה. לכל אדם מיועד חלקו בתורת ה'.

     

    עוד למדנו בפרשה על המנחות והקורבנות ( איך לא?)

    ועל הנשיאים שהיו מביאים את המנחה בכלי כסף וזהב

     

    יח בַּיּוֹם, הַשֵּׁנִי, הִקְרִיב, נְתַנְאֵל בֶּן-צוּעָר--נְשִׂיא, יִשָּׂשכָר.  יט הִקְרִב אֶת-קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן--לְמִנְחָה.  כ כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת.  כא פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ--לְעֹלָה.  כב שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת.  כג וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה:  זֶה קָרְבַּן נְתַנְאֵל, בֶּן-צוּעָר

     

    על כלי הכסף והזהב מספרת האגדה:

     

     

    אגדה מספרת שאחד השליטים הנוכריים שלח  לרבי יהודה הנשיא יהלום וזה שלח לו תשורה: מזוזה

    אמר לו המושל " אני הבאתי לך שי שערכו אבן שערכה מיליונים ואתה השבת לי שי של זוז אחד, הכיצד"

    ענה לו ר' יהודה הנשיא:" אתה נתת לי מתנה שאצטרך לשמור עליה ואני השבתי לך במתנה שתשמור עליך"

    ככה היא המנחה המובאת לפני הקדוש ברוך הוא לא משנה הכלי בו היא מובאת אלא המנחה עצמה הסולת.

     

    שבת שלום

    חג שמח

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      ששת שצ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הקדרה של ששת