לפעמים מיתון כלכלי זה דבר טוב.
קחו את מסעדת ה"מיט בר", למשל. כבר 15 שנה שהיא ניצבת בשדרות ח"ן בתל-אביב, ומגישה שם אוכל מצוין במחיר... לא ממש מצוין. דוגרי - המיט בר היא מסעדה יקרה. כמו כל מסעדה שמחזיקה מעצמה איכותית ויוקרתית - מחירו של נתח סטייק כלשהו נמצא שם באיזור השלוש ספרות. זה עוד בסדר, כי חייבים להודות שיש הבדל בין מסעדה שמתהדרת באיכות הבשר שלה לאיזו סטקייה פשוטה. הבעיה עם המיט-בר תמיד היתה שהם לא רק יקרנים, אלא גם קמצנים. כאשר אתה מזמין חתיכת בשר יקרה, אתה מצפה לפחות שה"מסביב" יהיה הגיוני. שהבשר יבוא עם איזו תוספת או שתיים, למשל. אבל לא כאן. במיט-בר תמיד מגישים לך את הסטייק על צלחת עירומה. רוצה תוספת? תביא תוספת (תשלום). ולא רק שתתבקש לשלם על קצת צ'יפס או סלט ירוק לצד הסטייק שלך - גם מחירם של אלו לא יהיה זול. בקיצור - מקום שנותן לך להרגיש כאילו הוא מתחשבן איתך עד הפירור האחרון, כזה שתחשוב פעמיים אם לבקש בו קיסמים בסוף הארוחה, כי מי יודע - אולי גם על אלו לוקחים פה מחיר אקסטרה.
והנה, מיתון הגיע ופתאום המיט-בר הופכים ללארג'ים. לפתע הם יוצאים עם עסקית שנראית משתלמת מאוד. אז נכון שגם בימי קדם היו למיט-בר עסקיות צהריים לא רעות בכלל, אבל נדמה שהמבצע החדש - בו נותנת המסעדה סטייק אנטריקוט 300 גרם, עם עוד מנות לפני ואחרי - כאילו נלקח מעולם אחר, לא "מיט-ברי" בעליל, כזה שמתמחר את מזונו בצורה שפויה ואף יותר מכך - בצורה משתלמת מאוד!
זה עובד ככה:
- סלסלת לחם וחמאה
- בחירה של מנה ראשונה.
- אנטריקוט "אנגוס" 300 גרם כמנה עיקרית + תוספת אחת (תוספת כלולה! במיט-בר!)
- שתיה קלה
- קינוח
וכל זה ב-98 ש"ח בלבד! מחיר שמחוץ לשעות העסקית (כמדומני היא תקפה מ-12:00 עד 17:00) יקנה לכם מקסימום את חתיכת הבשר, ואותה בלבד. עבור השאר תצרכו בד"כ לקלף שם עוד איזו מאיה, או משהו באיזור.
וכך, בערב חג הגבינות, צעדו להיכל הבשרים הזה שני קרניבורים מוצהרים, אב ובנו, כדי לבדוק אם יש איזה catch בדיל המוצע.
ובכן, אני שמח לבשר שאין!
בכניסה למסעדה, שהיתה ריקה למדי בשעות אלו של ערב חג (ועוד של גבינות), קידמה את פנינו מוסיקה שקטה ונעימה. בהתחלה זה הצטייר כמשהו די חיובי, שמשתלב נכון עם האלגנטיות של המקום. הקשבה קצת יותר מעמיקה גילתה דיסק שאחראי לרצח המוני של קלאסיקות. לא ברור מי ההרכב הזה, שלקח שירים כ-Dance Me To The End Of Love של לאונרד כהן ו-No Surprises של Radiohead, והכניס אותן לאיזו מכונה שממנה הם יוצאים בצידה השני כזוועות Easy Listening למבוגרים, כאלה שאולי משתלבות עם אוירת מסעדה, אבל מחסלות כל קשר אמיתי לשירים היפים עליהם הן מבוססות.
כדי להתאושש מההפתעה המוסיקלית המחרידה, הייתי צריך אוכל טוב, ומהר.
למנה הראשונה הזמנתי קרפצ'יו. אני אוהב את חתיכות הבשר הדקיקות האלה, אבל יש לי בעיה איתן. קרפצ'יו לבשר זה כמו אספרסו לקפה - נכון, זה מהז'אנר, אבל קשה לי ממש לקרוא לזה "הדבר עצמו", פשוט כי זה קטן ומינימליסטי מדי. קשה לי לראות בכמה חתיכות דמויות נקניק (בצורה ובגודל) "אוכל". לכן מקומות כמו ה"קרפצ'יו בר" הם כמעט לא רלוונטים עבורי. קרפצ'יו יכול להתאים לכל היותר כסיפתח, מנה ראשונה שמגרה את הקיבה לפני האוכל האמיתי. כך בדיוק היה במיט בר. לשולחן הגיעה צלחת קטנה עם כמה חתיכות קרפצ'יו (ארבע, אם אני זוכר נכון). הבשר הדקיק היה מטובל היטב בשמן זית, מלח ופלפל. אלו נתנו לו בדיוק את הטעם הפיקנטי שהיית מצפה לקבל. הוא חוסל בזריזות, והשאיר אחריו מעט רוטב טעים בצלחת. גם הוא שומש, ע"י טבילת הלחם (הטעים גם כן) מסלסלת הלחם שהובאה לשולחן עם פתיחת הארוחה.
אחריו הגיע ה-Main event: סטייק אנטריקוט של 300 גרם. סטייק עסיסי ויפה, כזה שרק מלהסתכל עליו אתה נעשה רעב. הזמנתי אותו עשוי Medium Well והוא אכן נעשה בדרגת צליה מדויקת - לא נא מדי, אבל גם לא שחום מדי בפנוכו. בדיוק בצבע ובטעם הנכון - בשר "חזק" ומלא בטעם, לא רך מדי וגם לא קשה מדי. למרות שמדובר בבשר מיובא (מדרום אמריקה, לפי דברי המלצרית) - הטעם היה של בשר טרי ועסיסי.
על הסטייק טפטפתי רוטב שמנת ופלפל, שנתן קונטרסט נכון לטעם הבשר הדומיננטי, עם קצת עדינות שמנתית. למרות שאני אוהב מאוד טעם של פלפל - ברוטב הזה הוא היה כנראה קצת דומיננטי מדי, והורגש בצורה חזקה מדי לטעמי (אבל לא כזו שפגמה באמת בחווית האכילה).
הצ'יפס שהזמנתי כתוספת לצד הסטייק היה סטנדרטי, במובן הטוב של המילה. דק, פריך וטעים. עושה את העבודה.
כדי להרוות את הצמא לגמתי לימונדה, שככל הנראה נעשית במקום. היא היתה סבירה, אבל לא יותר מזה. קצת מימית מדי וחסרה את הטעם החמצמץ המיוחד הזה שעושה לימונדה לבאמת טובה.
כשנגמר הסטייק, והחיוך שבע הרצון עלה על פני, זה היה הזמן לקינוח. משתי האפשרויות הקיימות (סורבה ופרופיטרול) - בחרתי בפרופיטרול. על הפחזנייה ממולאת גלידת הוניל שהגיעה לשולחן נזל רוטב שוקולד חם וטעים, שהערבוב בין טעמו לבין טעמה של גלידת הוניל יצר שילוב חיובי ביותר. יאמי!
כשתם הטקס, הבינו שני הקרניבורים שהדיל של המיט-בר הוא באמת כל מה שאפשר לבקש ממקום כזה - אוכל ברמה גבוהה במחירים ברמה בינונית. אפילו הקרניבור האב, שנוטה להיות ביקורתי לגבי בשר ישראלי ("בארץ אין בשר טוב. אחחח... כשהייתי באמריקה ב-74' לקחו אותי לסטייק-האוס ש...") הגדיר את האוכל כטעים ואת החוויה כנעימה (מצד שני - כאמור, לא מדובר בבשר ישראלי, אלא בבשר מיובא). הארוחה מרובת המנות השאירה אותנו שבעים ומרוצים, כמו החשבון הבאמת הוגן, שהסתכם בכמה שקלים פחות מ-200, לשני אנשים.
העסקית של המיט-בר משתלמת, אחול משתלמת. הקאטץ' היחיד שאני מוצא בה היא שיש מצב שהיא זמנית מאוד. בעמוד הזה, למשל, כתוב שהיא ב"תוקף עד ה-31 במאי ו/או עד גמר המלאי" (מה זאת אומרת "עד גמר המלאי"? מתישהו נגמרים לכם האנטריקוטים?). כך שיש מצב שאני ממליץ פה על דיל שנגמר עוד יומיים.
אם המיט-בר רוצים לקוחות מרוצים, אני ממליץ להם בחום להמשיך את העסקית הזאת עד להודעה חדשה. היא הופכת את המסעדה לאחד המקומות היותר משתלמים למי שרוצה לאכול צהריים איכותי מאוד מבלי לקרוע את הכיס. |