לפעמים בא לי לצעוק עד לב שמיים, בלי לומר מילה. לגעת באושר בקצה הכאב ולבעוט בו החוצה, להקיא מקירבי, בלי לומר מילה רוצה להפסיק להיות אילמת ולהוציא הכל, אולי בשם בדוי, בכדי לומר מילה ויודעת שלא אוכל להיות עלומת שם ולצעוק עצמי לדעת, אם לא תאמרו לי אישית איזו מילה אז אני שותקת, כי יש תסריטים שאפילו התסריטאי ההזוי בעולם, לא היה יכול להגות, ולא אומר מילה והכאב שם בפנים לעד יהדהד ויככב גם אם לעיתים מקום קבורתו לא נודע ואני עם מטען מלא בלב כבד שממען לפגוע בסביבה, לא אומר מילה ולפעמים שם בתמונה, ניתן לראות שהוא קיים וזועק עד לב שמיים, בלי לומר מילה.
ככה זה כשמשמשים ככותל במקום בו עדיף לא לומר אף מילה אני נשארת כותל קטול...כי יש אבנים עם לב אדם. |
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השתיקה שלך רועמת,
השתיקה שלך כואבת,
השתיקה שלך קוברת,
השתיקה לא בהכרח מגנה על הקרובים לך.
<מחבקת>
*
אבני חומתי ענקיות,
מחכות לך
בהקשב
לפעמים המילים הם שתיקה
והצעקה לא נשמעת.
פוסט מעורר מחשבות.
אין מילים
....
אבל זה בשבילך
http://www.youtube.com/watch?v=Mn13LjYPbcc
הפרח נעלם כשנולד הפרי. באותו האופן קיומך הנמוך נעלם כאשר האלוהי צומח בתוכך.
ויבקאנדה
חמשת הדרכים להגברת הרגשות החיוביים
1. למנוע שאיבה מהדלי.
2. להאיר את הדברים הטובים.
3. לרכוש חברים טובים.
4. להעניק מתנות בלתי צפויות.
5. ואהבת לרעך כמוהו (תנהגי באחרים כפי שהם היו רוצים שינהגו בהם).
ואם אפשר טיפה על מנת לשפר את מצב הרוח שלך תדעי, שאני אוהב מעריך וחושב שאת פשוט אדם יפה נפלא ואהוב
שלך תמיד גם אם אני רחוק
גילאור
****
לשתוק זה לא בריא..
כשעצוב לי אני עושה משהו שנעים לי
(ספורט או גקוזי..)
בד"כ לא משתפת..
אבל אני חייבת להודות שהכי אהבתי בפוסט
את התגובות של הקוראים ותגובותיך כנגד - מקסים...
יום נפלא מתוקה.
"דברי עכשיו ילדה, אני שומעת,
כל העולם מקשיב למלמולך
דברי - אני יודעת
שלא תמיד יקשיבו לקולך....
דברו שפתיים יחפות,
דברו עיניים,
סיכת פרפר קשורה לשערך...."
הו לא רק יכולתי לתת לך עולם חדש וטוב,
אבל בהחלט עובדת על זה.....
כמה חשוב לראות חצי ירח..... מתוך האפלה.
מחבקת.
http://www.youtube.com/watch?v=M2rz7nTZUq0&feature=related
זוהי לא שתיקה
זוהי צעקה שקטה....כל כך שקטה ועצומה
*
ארמנד יקר (אתה) שלי (אני)
אינני יודעת לכתוב (אני) מה שיוצא מבטן אחרת, זרה (שלו/שלה)
אתה מרגיש?
היית מאמינה חברה?
יש רגעים...♥
שולחת לך חיזוק.
שאישה כמוך תישאר ללא מילים?
...וכמו שנאמר כבר אי שם:
תמיד היית מזוכיסט
לא כן? תהנה מזה, אוכל ליצר בנושא המון דרמות חמות ומענות.
איזה אתה? איפה זה? איפה החברה? מתי נרשמים?"-)
קח אותי שלומי...
אני בסדר, זה היה משברון קטון ובר חלוף.
♥
בטח בטח בטח שלא בבלוג, אבל הייתי חייבת לשחרר פול גז בניוטרל קיטור טרי ומיותר לי.
כן כן כן ודאי שקשה לעזור לאחרים בטרם לעצמי...למרות ש...הצלחתי כבר לא רע במשימות שכאלו.
ובאשר לפרקטיקה שלך, 400 עמודים בקירוב? וואהו איזו התמדה מעוררת הערכה, אילו רק לא הייתי כה עצלה לעשות זאת בעבור עצמי...אני כל כך מתקשה לרתום עצמי לזה, תמיד יש משהו קודם ...מכיר?
תודה לך מדבר, חלחלת אלי, גם אם לא אעשה זאת במיידית, זה כבר שם בפנים החל להתבשל...אם אצליח לרתום עצמי, לבטח זה יעבוד ויעזור.
שיהיה לך ממוזג איש מדבר יקר ורחוק...
לב ע נ ק שלוח אליך, כי רק הוא יתאים למימדי שלך
תודה ♥
אני אוהב אותך זועמת, יצירתית וייצרית.
גלית יקרה
יש לי חברה מיוחדת
שיש לה חדר מיוחד במינו
בלי לשאול אותה אני יודע לבטח שתסכים
לארח אותך בחדר של המילים
שם תוכלי לומר כל אשר תירצי
לפרוק את ליבך או סתם להקשיב לעצמך
אני גם הולך, אז את באה?
אוהב
שלומי*
1. לעולם לא בבלוג! זה יחזור אלייך יום אחד כשאת הכי לא מצפה, או, צריכה את הפידבאק.
2. התחילי לכתוב באמצעות מעבד תמלילים. לא סיפור אחד ארוך, אלא פרקים קצרים בני לא יותר מעמוד כל אחד.
3. מדי פעם, אם את משתמשת בוורד של מיקרו$ופט, הריצי את האינדקס שסופר כמה פעמים השתמשת בכל מילה. זה יכול ללמד אותך לאיזה כיוון פסיכולוגי את הולכת. אל תשני דבר, המשיכי ל"זרוק" מחשבות אל המקלדת.
4. אחרי שתרגישי מעט יותר טוב, מיחקי את הקובץ.... אבל לא לפני שנה של עבודה.
התרגול הזה עזר לי לכתוב "ספר" בן יותר מ-400 דפים (לא עמודים) ונתן לי להשאיר את המלחמה מאחור ולהביט קדימה. לא מתגעגע לעמוד אחד, או, לסיפור אחד. עדיין נשאר קצת זבל בראש, אבל הרוב התפנה ליצירתיות במקום להרס עצמי.
אינך יכולה לעזור לאדם לפני שאת, לא רק עוזרת לעצמך, אבל עושה את עצמך שמחה ומרוצה מחייך. כל השאר זה בונוס.
ואני מעריצה אותך על המילים שלפעמים את אומרת
והכאב? מי שיודע לראות רואה
אוהבת אתך
שקל,יקר כיף לי שאתה כאן מתבלט איתי.
אני חד משמעית חושבת שאני עושה לעצמי נזג בשתיקה
ואני חד משמעית חושבת...בעצם בטוחה שאני מונעת מאחרים נזק.
קיצר האם גם אני נכנסת לקטגורית ההתלבטות? כן בטוח.
כולנו כנראה מלאים בשכאלו.
תודה לך, מחמם לב.
מכיר טוב את הדילמה גליה(: כתבת מאוד יפה,אבל היופי הגדול הוא שאת יכולה להשאיר את הרעיון ולקשט ולסובב ולטשטש ככה שאנשים קרובים עדיין ישארו מוגנים ,(אבל אני לא כזה חד משמעי לגבי זה אז אולי את צודקת בעצם...).אהבתי(:
ההגנה אינני על עצמי, הלוואי ויכולתי, אני מחוייבת להגן על אנשים קרובים...
תודה לך עמי, איך שהוא, כל כך לא מפתיע אותי שאתה כאן , הראשון.:))
למה שתאגרי הכל בליבך?
יש לך פה במה לשחרר..ולזעוק...
מבטיח לך שכולם יקשיבו לך..