(לא מומלץ למזדעזעים בע"מ)
בתולה הייתי ולא ידעתי איש... ולא שחסרו נסיונות לפטור אותי מצרה זו... ידידים, חברים,מכרים ואפילו חברות...! נרשמתי אפילו לקורס הדרכה אישי ומעשי (סרוגייט?) ואני בסרובי עומדת, יראה.. פוחדת... לא מעיזה.. בתולה!!!
עד שהגעת אתה ועם המון נסיון, עקשנות, סבלנות, לקחתני בידך בלפיתה חזקה, אחיזה איתנה ולא הרפית... בסבלנות אין קץ בשעת לילה מטורפת, התעקשת... לא ויתרת... ובקול רך ומפתה,את ההדרכה התחלת.. "תלחצי פה..." "לא חזק..." "בלטיפה, ברפרוף, בעדינות..." "תפסקי..." "לא כל כך חזק..." "עוד תעירי את השכנים..." "יופי, נהדר...."
הוא מעודד... ואני במורך רוח... לחצתי, ליטפתי, פיסקתי, גנחתי, חייכתי וכשעייפתי לא ויתרת! ליטפת, נשקת, ננוח קצת יקירה... קפה... שוקולד... ובקול פתייני, חזרה לבירוע האטום...
"ועכשיו את לבד..." "בעצמך..." "לעצמך..." "אני אהיה לצידך..." "מסתכל, אדריך, אתמוך אך לא אתערב..." "קחי אחריות..." "אלה חייך, עליך להפיק מהם את מירב העונג..." "ומכל מה שלמדת , עוד תראי כמה חברים עוד יהיו לך..." "קדימה... עוד מעט כבר בוקר..."
ואני בהיסוס מקרבת אצבע ועוד אצבע...
"עוד אצבע..." - אתה אומר... לא מוותר... נוגעת מפסקת... וכלום לא קורה... ואתה בשלך, "עוד פעם, תמשיכי, את תראי הכל יהיה בסדר..."
ואחרי כשעה שעתיים יש!!!! הצלחתי לכתוב את הפוסט הראשון שלי...
|