גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, בן למשפחה יוונית-ארמנית, נולד בראשון לינואר 1877

באלכסנדרופול. אביו היה משורר ומספר סיפורים, והודות להשפעתו היה עולם ילדותו של גורדייף מלא וגדוש סיפורי עם ושירת קדומים. בעודנו ילד כבר הכירו הוריו בהיותו עילוי ונתנו לו חינוך מיוחד, שהכין אותו גם לקראת לימודי הרפואה ומדעי הטבע וגם לקראת הכהונה.

לאחר התבגרותו, תקופה שנמשכה כעשרים שנה, אין אנו יודעים אלא זאת: הרבה לנסוע, יחד עם חברים אחדים, במזרח התיכון ובאסיה. הוא הגיע לבתי מנזר או ובתי מקדש שונים בחלקים רחוקים של מרכז אסיה, שם כנראה למד את תורתו.  

מטרת הנסיעות האלה היתה לחפש "ידע אשר נשכח", תורה העשויה לתת משמעות לחיים ולהכשיר את האדם לפעולה, מתוך תקווה שיגשים את האידיאלים הנעלים ביותר שהוא מסוגל להם.

ב-1913 חזר גורדייף למוסקבה והתחיל להפיץ בארצות המערב והתחיל להפיץ בארצות המערב את הרעיונות והידע שקנה במסעותיו. הוא לימד תחילה במוסקבה ובפטרבורג, ואחרי המהפכה הרוסית עבר לפונטבלו שעל יד פאריס.

לשם הקניית התורה שלו הוא ייסד ארגון שנשא את השם "המכון להתפתחותו ההרמונית של האדם". בתקופה של עבודת המכון ביקר גורדייף פעמים אחדות בארצות הברית, נשא הרצאות ואסף סביבו אנשים שהיו קרובים לרעיונותיו, אך מרכז עבודתו נשאר בפאריס.

נסיעתו הראשונה לארצות הברית היתה ב 1924. כמה שבועות אחרי שחזר מנסיעה זו, הוא נפצע קשה בתאונת דרכים. כתוצאה מכך צמצם את עבודתו במכון ונעשה סופר, כדי "למסור את רעיונותיו בצורה הפתוחה לכל אדם".

הוא מת בפאריס ב-29 באוקטובר 1949.     

הרעיון המרכזי בתורתו של גורדייף, הוא, שהאדם, כמות שהוא, הוא ישות בלתי שלמה. משום כך לא הצליחה האנושות לממש את מטרותיה ולהביא לידי יחסים הרמוניים בין בני האדם. האנושות לא הצליחה לקיים יחסים תקינים בין האדם לבין סביבתו. מבחינה קוסמית, הרי כל אדם ואדם דומה לזרע, שיש לו אפשרויות טבעיות של התפתחות במידה החורגת מגבולותיה של המחשבה הרגילה.

על האדם לעבור תהליך של התפתחות עצמית. תהליך כזה מתחיל בלימוד של האדם את עצמו. הלימוד נעשה בהתאם לחוקים השולטים ביקום, משום שחוקים אלו משפיעים עמוקות על האדם עצמו.

לימוד כזה חייב להיות בהנחיה של ידע הבא מרמה יותר גבוהה.

את הלימוד העצמי הזה מעודדת הדרישה הקיימת בכל אדם נורמלי להבין את עצמו בשלמותו.

גורדייף טוען כי הרעיון של התפתחות אינו חדש, שכן הוא מונח ביסודן של כל המסורות הדתיות הגדולות. 

פטר דמייאנוביץ' אוספנסקי:

נולד במוסקבה ב-1878.

ספרו הראשון, "המימד הרביעי", הופיע ב- 1909 וקבע את מקומו בין הוגי הדעות החשובים בשדה המתמטיקה המופשטת. ב-1912 פירסם ספר בשם "אורגן שלישי". בשנים לאחר מכן נסע אוספנסקי נסיעות רבות לאנגליה, לצרפת, לאיטליה, למצרים, להודו ולציילון, כדי "לחפש את המופלא".

בשנת 1914 כתב את הספר "דגם חדש של היקום".

אוספנסקי פגש את גורדייף במוסקבה ב -1915, ופגישה זו היתה נקודת מפנה בחייו. הוא נהיה תלמיד של גורדייף לשנים הבאות. ספרו "החיפוש אחר המופלא" מתאר את השנים הרבות ואת הלימוד שלמד אצל גורדייף. נוסף על הספר הזה הוא פירססם ספר של שאלות ותשובות על תורתו של גורדייף, בשם "הדרך הרביעית". ספר נוסף שכתב הוא: "הפסיכולוגיה על התפתחותו האפשרית של האדם".

אוספנסקי גר בפטרבורג עד 1917, שם הירצה בפני קהל שומעים גדול. אחרי פרוץ המהפכה נסע לקווקז, כדי לפגוש את גורדייף, ומשם נסעו יחד לקושטא. ב- 1921 התחיל להעביר הרצאות בלונדון, וכתוצאה מכך התאגדו קבוצות אשר למדו ביחד את רעיונותיו של גורדייף. במקביל עזר לגורדייף להקים את המכון בפונטבלו.

ב-1940 הוא נסע לארצות הברית, שם המשיך בהרצאות. לאנגליה שב ב 1947, זמן מועט לפני מותו.

בהקדמה לספרו "הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם", כותב אוספנסקי, כי לרוב האנשים קשה לתפוס כי הם שמעו דברים חדשים, כלומר דברים שלא שמעו עליהם קודם לכן. אוספנסקי אומר כי בני אדם רגילים לתרגם את מה שהם שומעים אל השפה הרגילה שלהם. בני האדם כל כך רגילים למנגינות הישנות, עד שחדלו מלקוות ומלהאמין שיכול לקרות משהו חדש. וכאשר שומעים משהו חדש, תופשים אותו כדבר ישן, או חושבים כי אפשר להסביר ולבאר אותם על ידי הישנים.

זו משימה קשה להבין את האפשרות אבל גם את ההכרח של מושגים חדשים לחלוטין. אוספנסקי מציע למי שהקשיב לו, להיות עם סבלנות, על מנת שירגישו את החדש. והוא מסיים את ההקדמה במילים:

"ואז אני מאחל לכם שלא ייעלמו מכם ושתנסו לא להסביר אותם בדרך הישנה".  

הדברים נלקחו מתוך דברי מבוא של ש.ה. ברגמן מהספר של אוספנסקי - "הפסיכולוגיה של התפתחותו האפשרית של האדם".