המדבר מתעורר, ערפילי בוקר, זריחה

ציוץ ציפורים וזמזום הדבורה.

שרקרקים על חוט החשמל מחכים בשקיקה

ואני חולמת על התערוכה הבאה.

הרעיון קורם עור, גידים וצבע

כיצד מביעים בפסול את ספור הדבורה והטבע?

ישבתי על ארגז לבן, ביתן של הדבורים

ופתאום זה בא!  חבור הדבורה למרחבים.

הכול התבהר ועלו מחשבות,

האבן והגזע יוצאים במחולות.

הדבורה צופה ומספרת לחברות

על גאוות הציפור וסלע המחלוקות.

הכול נמצא, רק צריך לגלות

את חיבור הרוח לנפשות הפועלות.

יד מושטת להולך עם החלום,

השועל והדבורה הם תושבי המקום.

שורש נחשי מחבק פרח קטן

והמדבר הוא נצח – לא מוגבל בזמן.

סתם ישבתי מול השקיעה במדבר וכתבתי על התערוכה שלי