"אם את רוצה להתחתן, אז כדאי שתדעי מה זה נישואין."

ראובן גורן מוריד את כוס הבירה מהיד ומסתכל לבחורה בעיניים. הוא בן 50 עוד מעט, היא בת 20 וקצת. העיניים שלה עוד אופטימיות.

אנחנו יושבים בבר שתמיד יוצא לנו להתגלגל אליו בסוף הערב. חבר שלה הוא הברמן, היא המלצרית. הכירו שם לפני כמה חודשים ועכשיו היא נחה לרגע מול הזקנים של הבר, תכף מסתיימת משמרת והיא רוצה לשאול אותנו למה לדעתנו הוא לא מציע לה נישואין.

"תקשיבי." ראובן ממשיך. "אני נשוי באושר, אל תראי אותי ככה. אבל סוד האושר בנישואין הוא להגדיר מה הציפיות שלך מהם. מבינה?"

"ברור. אני מבינה למה אתה מתכוון."

"לא נראה לי," הוא מחייך כמו אחד שיודע. "ומה שתשמעי ממני עכשיו לא תשמעי מאף אחד אחר, אז כדאי שתקשיבי. זה בית ספר לחיים."

לרגע היא נוטשת אותנו, מביאה להם חשבון, אבל ממהרת לחזור. הוא הצליח ללכוד אותה.

"נישואין – זו שותפות עסקית לצורך גידול ילדים וניחום הדדי." הוא מפיל עליה את המשפט שכבר שמענו ממנו מאות פעמים. "זה הכול. אם כל מה שאמרתי לך עכשיו מתקיים, הנישואין עובדים. אם יותר – זה בונוס, אם פחות – זה גט. עכשיו שימי לב להסבר של ההגדרה: שותפות – כי אם אין שותפות זה מתפרק מיד. אם רק את סוחבת את העגלה והבן זוג שלך הולך בצד ונותן לך לעשות את כל העבודה השחורה אין טעם שתהיו ביחד. יהיה לך קל יותר בלעדיו. עסקית – כי בסוף, כמו רוב הדברים בחיים, גם זה עסק. אם אין כסף, אם אין ניהול, אם אין חלוקת תפקידים, זה גמור. גידול ילדים – כי בלי ילדים אין שום סיבה להיתקע עם אותו בן אדם 40 שנה. וניחום הדדי – כי אחרי הכול זה מה שאנחנו מחפשים בבני אדם. מישהו שיקשיב לנו. מישהו שיגיד לנו שאנחנו בסדר. הבנת?"

היא מהנהנת בראשה אבל העיניים שלה אומרות שהאסימון עוד לא נפל והוא כבר מכיר את המבט הזה.

"אם כל התנאים האלה שאמרתי לך עכשיו מתקיימים, הנישואין עובדים. כל השאר זה בונוס. אם הוא עוד חבר שלך אחרי עשר שנים – בונוס. אם הוא מצחיק אותך – בונוס. נאמן אלייך – בונוס. מזדיין איתך – בונוס. אוהב אותך – בונוס כפול, זכית בפיס. הבנת אותי."

"אני לא בטוחה." היא מסתכלת עלינו, בודקת מה אנחנו חושבים על העניין.

כולנו מהנהנים בראש. כשהאיש צודק הוא צודק. כבר עשר שנים הוא מסתובב עם התיאוריה שלו ואף אחד עוד לא הצליח להוכיח לו שהוא טועה.

"אז אתה אומר שאהבה לא חשובה?"

"לא."

זה לא משנה אם אני אוהבת אותו עכשיו?"

"לא."

"מין?"

"לא."

חברות?"

"חברות זה חלק משותפות. אז כן, זה חשוב."

"ומה עם הזקנים האלה שהולכים יד ברחוב, מה איתם?" היא שולפת בתקווה.

"מה, את שואלת אם זאת אהבה?"

"כן, ברור."