את השיר הזה כתבתי לפני... מיליון ואחת שנים, בערך.
גיל 16, בקיבוץ, אוהבת את י. ולא מגלה... לא לו, ולא לאף אחד. הוא גדול ממני בארבע שנים, כבר חייל.
מסתובבת בשבילים, אבודה ושבוייה בעצב המר והמתוק... גיל 16..
שתיקה
יש משהו שחור בברושים לעת ערב,
משהו שחור כמו שתיקה.
אמיריהם גולשים,
גוחנים אל שבילי האספלט התשושים
מנורות מאירות חלקים מוגבלים של הלילה
והשדות נטושים.
אני גוררת רגליי, שק אבנים בלבי
אוספת רמזים בלכתי ובשובי
הוא חומק מעיני, אולי אני עיוורת
הקנאה היא כאב שיכול להטריף את הדעת
כמו לדעת שמישהי אחרת. משהו בי מסרב לבכות
ורק בשקט הקשה הזה, מתפרץ לעצמו בצעקה
יש משהו שחור בברושים לעת ערב
משהו שחור כמו שתיקה.
|