זיגמונד פרויד.
האם התיאוריה של זיגמונד פרויד תואמת את הזהות והמציאות האמיתית?
זיגמונד פרויד היה מדען שחקר בתחום הנוירולוגיה והפסיכולוגיה, ועד היום לומדים וחיים על פי התיאוריה שלו.
אני לא קראתי את ספריו, אלא אך ורק חלק מתוך ממאמריו.
ממה שקראתי בנושאים כמו אוננות, כתבתי מאמר שמשקף את דעתי ששונה מדעתו של פרויד, וקראתי גם את חמשת שלבי ההתפתחות שפרויד ציין, שלדעתי הם אינם שלבי התפתחות, אלא מצוקות שמביע, התינוק, הילד, המתבגר, הבוגר, מצוקות וייסורים בריאותיים, שנובעים מעצם היצירה עצמה של היצור החי, יצירה שעוצבה גנטית על ידי האם בעת הזיווג בין ההורים.
כלומר, מבנה האישיות ותהליך ההתפתחות שלנו נקבע כבר מרגע היווצרותנו, והוא משתקף בהתנהגות שלנו בעת תהליך ההריון ולאחר הלידה ומותאמת למציאות שבה אנחנו חיים עד לשלב מסוים בחיינו, השלב של היציאה מתוך דפוס ההתנהגות האינסטינקטיבי שאיתו נולדנו וההתנהגות האוטומטית שאיתה חיינו, עד לאותו שלב התפתחותי מתקדם יותר למודעות עצמית והיציאה מתוך הדפוס שציינתי.
במידה ואנחנו רוצים להבין את הבעיות שקיימות ביצירה, רצוי שקודם כל נבין את הבעיות הקימות ביוצרים, כלומר להכיר את האישיות של ההורים.
מחוסר ההבנה וההתייחסות השגויה, אני יכול להבין שזיגמונד פרויד לא הבין מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, שזה אמור להיות הבסיס להבנה התנהגותית עצמית וחברתית.
כלומר, אם אנחנו זקוקים לתיקון אישיותי, רצוי שנבין לאן להוביל את תהליך התיקון ומהי המטרה שאליה עלינו לשאוף, כי אם משהו התקלקל רצוי להבין איך הוא היה לפני הקלקול, כשהוא היה מתוקן.
זיגמונד פרויד עוד בתקופתו הצעיד את האנושות לרמה התפתחותית מתקדמת יותר, והערכה כלפיו היא מעצם ההתייחסות שלו לבעיות אישיותיות, שהמין האנושי אז וגם כיום אין לו את הידע הדרוש והיכולת להבנה עצמית מה שיצר ויוצר פחד ואנטגוניזם.
לכן, מבחינת האינדיבידואל ומהבחינה החברתית, קיים עדיין מחסום הפחד שמשתק ומונע מאיתנו מלהתמודד עם נושאים רבים הקשורים לאישיותנו, ואת המצב הזה במידה מסוימת פרויד ריכך.
מה הבסיס לכול תזה? לפני שאנחנו מתחילים לנסות לפרש את התנהגויותינו, הבסיס הוא בהבנה לאותו האני העצמי, לזהותנו האמיתית, איך היינו לפני הקלקול.
ללא היכולת שלנו להבין את זהותנו האמיתית, כל תיאוריה שתעלה תגרום לפרוש שגוי בכל נושא ונושא שננסה להבין אותו הקשור לבן האנוש.
מהי זהותו האמיתית של בן האנוש? כיום זהותו של בן האנוש היא, רגישה, אמוציונאלית, זהות שאינה מתייחסת לגוף באופן הענייני והבריא, זהות שאינה מותאמת למהות ומטרת החיים.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יתאפשר לנו, כאשר נבין שזהותנו האמיתית היא אישיות רגועה, רציונאלית, שמתייחסת לגוף באופן הענייני והבריא, אישיות שתהיה מותאמת למהות ומטרת החיים מהבחינה האבולוציונית, קוסמית ורוחנית.
כלומר, האישיות הנוכחית שלנו כיום היא רגישה, אמוציונאלית, שכוללת בתוכה את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים, אישיות רגישה זו מובילה אותנו למחשבות שגויות, הזיות, דמיונות, קולות פנימיים, קונפליקטים, הרס עצמי, ומגוון רחב של התנהגויות, מחלות ותופעות אישיות אחרות.
הרגשות הפנימיים שבנו הם סמים, שגורמים לנו למצבי הזיה.
הגוף הפיזי שלנו הוא בית חרושת שמייצר סמים, רק שאנחנו קוראים להם רגשות, שגורמים לנו להרגשה טובה, וגם להרגשה רעה.
כלומר, הרגשות הפנימיים שבנו, הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, וגם הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, יוצרים מצב שבו אנחנו נמצאים בהזיה רגשית מה שגורם לנו להיות מבולבלים ולהתנהג כסהרורים, כתוצאה מכך אנחנו חיים את חיינו בנדנדה רגשית, בזיגזג רגשי, שנע בין הרגשות החיוביים שבנו לבין הרגשות השליליים שבנו עם כל הנובע מכך.
אישיותנו האמיתית התנפצה לה, כתוצאה מאותם הרגשות הפנימיים שבנו.
כלומר, כל הסבל האנושי החל מהרגע שהתחלנו לייצר רגשות.
מהם אותם הרגשות הפנימיים שבנו? הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגשות החיוביים וגם את הרגשות השליליים.
הרגשות החיוביים שגורמים לנו להרגשה הטובה, כוללים בתוכם את רגש האהבה, שמחה, אושר, הנאה, צחוק, יצר מיני, ועוד.
הרגשות השליליים שגורמים לנו להרגשה הרעה, כוללים בתוכם את רגש הפחד, חרדה, דיכאון, כעס, לחץ, צער, עצב, ועוד.
הטעות הנפוצה והקריטית בנושא הרגשות הפנימיים שבנו היא, בכך שאנחנו מייחסים, משליכים, את מה שרק אנחנו יכולים להרגיש את ההרגשה הפנימית שבנו, כלפי כול מיני גורמים חיצוניים או דמיוניים, כשבעצם אין לכם כול קשר, אלא אך ורק לעצמנו.
דוגמה, אם אני מפחד, אני מפחד אך ורק מעצמי, כי הרגש הוא בתוכי, הטעות היא במחשבה שמובילה לדמיין שאני מפחד ממשהו אחר.
דוגמה, אם אני אוהב, אני אוהב אך ורק את עצמי, כי הרגש הוא בתוכי, הטעות היא במחשבה שמובילה לדמיין שאני אוהב משהו אחר.
וכך גם עם שאר הרגשות הפנימיים שבנו, החיוביים והשליליים.
מהו הרוגע הפנימי? הרוגע הפנימי, זהו מצב שבו אנחנו לא מייצרים, מפעילים, ומתנהגים באמצעות הרגשות.
הרוגע הפנימי, מנטרל את הבלבול ואת כל אותן תופעות הלוואי שציינתי, אשר נובעות כתוצאה מהרגשות.
הרוגע הפנימי, מאפשר לנו להתחבר לאני העצמי שלנו, לזהותנו האמיתית, וזו האישיות האמיתית שלנו שאליה עלינו לשאוף, האישיות הרציונאלית, שמאפשרת לנו להתייחס לגוף הפיזי שלנו באופן הענייני והבריא, אישיות שתאפשר לנו להתאים את עצמנו לאורח החיים הרגוע והשלוו והבריא, שמותאם למציאות האמיתית, למהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
אישיות זו מאפשרת לנו את הבהירות, את השפיות את הבריאות.
לכן, ללא היכולת של זיגמונד פרויד לפרש, לתרגם, את נושא הרגשות הפנימיים ולהבין את עצמו ובעצמו לגבי מהי זהותו האמיתית שזה הבסיס להבנה הכוללת, לא הייתה לו את היכולת לתרגם ולהבין את המציאות האמיתית שבה הוא נמצא ושבה הוא חי, וכתוצאה מכך לא התאפשרה לו היכולת להבין את מהות ומטרת החיים הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית והן מהבחינה הרוחנית.
כתוצאה מכך שהוא לא הבין זאת, התיאוריה שלו היא עוד תיאוריה שהמציא בן האנוש מדמיונו הפורה.
מסקנה: הבסיס לכל תיאוריה היא היכולת לפרש, לתרגם, ובכך להבין את נושא הרגשות הפנימיים שבנו, מה שמוביל להבנה לגבי מהי זהותו האמיתית של בן האנוש.
הסיכום: כיום הזהות שלנו היא רגישה, אמוציונאלית, שאינה מתייחסת לגוף הפיזי באופן הענייני והבריא, מה שלא מאפשר לתרגם את המציאות האמיתית באופן הברור, באופן השפוי.
לכן, אישיות זו אינה חייה באורח החיים הרגוע והשלוו, שאמורה להיות מותאמת למהות ומטרת החיים.
שלב התפתחותי מתקדם יותר יהיה כאשר נתקן את אישיותנו ונשתנה ונהיה בעלי אישיות רגועה, רציונאלית, שמתייחסת לגוף הפיזי שלה באופן הענייני והבריא, כך שהוא יהיה מותאם למהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, קוסמית, אבל בעיקר מהבחינה הרוחנית.
פרויד לא פתר לעצמו ולנו את החידה לזהותנו האמיתית.
לכן, הבסיס לכל התיאוריה ההתנהגותית שפרויד פיתח אינה יכולה לשקף את האמת.
המסר במאמר: פרויד לא השכיל להבין מהי זהותו האמיתית שזה הבסיס לפתרון הכול, לדעתי.
יוסי קרמר מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
טלפון 048224276.
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חלומית 10,
תרשי לי להתחיל מסוף התגובה שלך למאמר שכתבתי.
האיסור שאת כותבת לי שלא לקשר את ההרצאה שלי לאורח חיים בריא לפרויד ממחיש את הצורך של בן אנוש אחד להכתיב לאחר איך להתנהג ומה לעשות.
החסימה שאת מציבה לי בעצם אומרת לי אל תעשה את מה שאתה עושה, מבחינתי זה להפסיק ללמוד, לחקור ולהתפתח בכיוון שאני בוחר בו.
אולי אני טועה ואת לא, אבל את זה אני צריך להבין בעצמי.
רצוי שתמליצי ולא תאסרי, כי אז אין אנטיגוניזם, וכך יהיה אפשר להתנהל ברציונאליות ולא באמוציונאליות, אני מקווה שתביני שכתובי לא באים לפגוע, אלא להבהיר את כוונותי והתייחסותי שלי לעצמי ולאחר.
נגעת בתחומים רבים, אנסה לכתוב לך את תגובתי,
המסר במאמר הוא שלכל אחד/ת יש את התרגום שלו למי הוא באמת ומהי המציאות שבה הוא חי, וכך צריך להיות, אבל רצוי שלא להפוך אף אחד לצדיק שיודע הכל ולהפוך את התיאוריה שלו לאורח חיים שצריך לחיות על פיו ולכפות זאת על כולם.
למה?
כי אז, אי אפשר יהיה ללמוד, לחקור ולהפתח, כי אסור לחשוב אחרת מהנורמה, ואם מה שנורמאלי זו טעות, אז אנשים יחיו בסבל ויחשבו שכך צריך להיות.
אורח חיים של בן האנוש משקף את התנהגותו.
התנהגותו של בן האנוש משקפת את האישיות שלו.
פרויד חקר את בן האנוש, כשבעצם הוא חקר וניסה להבין את עצמו דרך המטופלים שלו.
אורח החיים של רוגע ושלווה מאפשר לבן האנוש להיות בריא יותר, בשלב זה אורח החיים של המין האנושי הוא לא בריא, ולכן יש בו סבל רב, לכן יש קשר ישיר בין אורח החיים לפסיכולוגיה, אך ממה שאת כותבת בתגובה את לא מקשרת זאת ואני כן.
בן אנוש שיבין מהו אורח חיים בריא יבין מהי זהותו האמיתית, ואז תהיה לו את היכולת להבין את המציאות האמיתית שבה הוא חי.
כלומר, הידע קיים בנו רק צריך להבין איך להתחבר אליו, כלומר לעצמנו.
אל תשכחי שהמין האנושי הוא הזן המתקדם ביותר הקיים על כוכב הלכת שבו אנחנו מתגוררים, כל התהליך שעברנו גרם לנו לצבור ידע רב בתהליך האבולוציה, שאנחנו לא מודעים אליו, אך הוא קיים בנו, כל זה בגלל שרמת המודעות שלנו לאורח החיים הטבעי שאנחנו צרכים לחיות התנתקנו ממנו.
תודה שקראת את המאמר והגבת.
סיגל בבקשה,
תינוק, ילד שמכניס כל מיני דברים לפה משדר מצוקה, זו לא התנהגות התפתחותית.
תינוק, ילד צרכים לינוק משד האם ולעבור בתהליך שיש בו שלבים למזון מוצק וזה נקרא התפתחות.
המצוקות הם תוצאה של חוסר המודעות העצמית שלנו בשלב זה, לאיך צריך להיות התהליך הטבעי שלא ישאיר בנו משקעים שאותם נצטרך לתקן בגיל מאוחר יותר, שגורם לפגיעה בריאותית וסבל רב.
אחת הטעויות הנפוצות לדעתי היא שיש מטפל ומטופל והתלות שנוצרת כתוצאה מכך, וזה מזכיר לי את מערכת היחסיים בין הילד לאם או לאב.
מה שכן צריך להיות זה שיתוף בידע הקיים, כלומר אם מישהו עובר משבר מסוים צריך פשוט להסביר לו וללמד אותו מהי הסיבה {כמובן שרק אם הוא רוצה בכך, אחרת זה נחשב לאילוף}, השיתוף בידע והעברתו למי שצריך את הידע יאפשר את התיקון העצמי, כי אף אחד לא יכול לתקן אף אחד, אלא בן האנוש בעצמו את עצמו, וזה מה שיעזור לו לצאת מהבעיה שיש לו.
המאמר שלי לא מתייחס לנושא מבחינה רוחנית.
מי שמבין את עצמו, יכול להבין את האחר בהתאם להבנות שלו עצמו ולא מעבר.
תודה שקראת את המאמר והגבת.
אם הבנתי נכון את מה שכתבת, רק אדם היודע את מהות האדם והחיים עצמם יוכל לכתוב תיאוריות על האדם. מכאן, לא רק פרויד כתב תיאוריות לא נכונות אלא כל המדענים וגם אנשי הדת. כי כל אלו אינם חיים חיים מאוזנים, אינם חיים ברוגע, לא מתחזקים את הגוף כמו שצריך ולא מתעמקים במה שקורה אחרי המוות. אצל הדתיים, הם מתעמקים יותר, אך הם לא חיים ברוגע, כי חייבים כל הזמן להתפלל ולבצע את המצוות, והם גם לא אוכלים באופן בריא, אלא על פי החוקים...
אין שום קשר בין אורח החיים של האדם לבין התיאוריות שהוא כותב. פרויד חוקר את האדם מבחינה פסיכולוגית, אתה בוחן את האדם מבחינת אורח החיים שלו- התזונה, חיים מלאי שלווה בלי לחץ וכדומה. החיים לאחר המוות, שגם אותם אתה כולל פה, זה קשור לאמונות. מכלול האדם- תודעה, מוח וגוף פיזי- זו תיאוריה שהתפתחה דרך אנשים שאינם מדענים, אם כי נוכל למצוא גם מדענים שכבר מחברים בין גוף לנפש.
מחקר וכתיבת תיאוריות, אכן דורשת ניסיון חיים- כל מה שכתבת שהאדם צריך לדעת, אינה קשורה לניסיון חיים כלל. גם ילד אפשר ללמד לחיות חיים בריאים ומאוזנים.
לא הבנת אורח החיים של האדם תקבע אם תיאוריות המדענים והחוקרים נכונה או לא.
אמרת: "זהותו האמיתי של בן אנוש"- האם אורח חייו היא זהותו האמיתית? אף אחד לא הגיע עדיין לזהותו האמיתית של האדם, מרוב מורכבותה.... כל אדם וזהותו הוא....
אתה רוצה להרצות בנוגע לאורח חיים בריא- זה נפלא בפני עצמו, אך אל תקשר זאת לפרויד.
יוסי
יתכן ואתה צודק, וגם יתכן שאתה לא צודק, אנסה להסביר, כאשר אנו מבוגרים יותר עם ניסיון חיים, אנו מסתכלים מהצד על התנהגיות של צדדים בילדים, זה מה שפרוייד בעצם עשה, הוא עמד מהצד והשקיף, והבין, והוא צדק, למשל ילדים קטנים אכן מתנהגים בינקותם בשלב האורלי, כאשר כל דבר הם מכניסים לפיהם, לאחר מכן אין לי ידע מספיק לדעת כיצד הוא הבין את כל שלבי הילדות של הילדים הקטינים, בקשר לאנשים בוגרים היה לו קליניקה שבה הוא היה מטפל, הוא היה מקשיב מהצד לבעיות של אנשים, וזה חשף אותו להיות מטפל וגם להבין, כי הגיעו אנשים והסבירו לו את מצוקותיהם, כלומר הוא אכן נחשף לידע מסויים שהוא צבר, והעלה על הכתב את צפונותיו והבנותיו, מעולם לא קראתי אותו, לכן לא אדע, אך אני מנסיוני מדברת , כאחד שנחשפה לטיפולים, שגם עלי צברו תיאוריות, שלא יודעת אם הם היו מובנים לי והייתי מסכימה איתם, רק אדם עם לב וניסיון חיים, וכמובן ידע רוחני, יכול להבין את מצוקותיו של האדם, לפי ההבנה שלהם, אז תודה ששיתפת אותי עם מאמרך.
סיגל.