מעשה שהיה כך היה

לא חברים הסיפור שהולך להיות מסופר לא הולך להיות עוד אחד מאותם סיפורי החיפוש אחר האוצאות האבודים אף לא דומה לאחד מסיפורי ההרפתקאות המותחים שכתבו אגאטה כריסטי , לא שרלוק הולמס,,,   

הפעם -באמתחתי סיפור קטן, מחיי השיגרה ממנו הפקתי תובנות להמשך החיים-

אז ככה, לפני זמן מה , בוקר אחד(כפי שבדרך כלל זה קורה , אם קורה), -בבואי לענוד את עגילי הפנינה

שלי, כמעט כמידי בוקר,,, הושטתי יד , כהרגלי לעגיל השני שלי ,,, והוא , משום-מה , או שלא, חמק

מידי וקיפצץ לו לאן שהוא,,,

שמעתי את קיפצוצו לכאן או לשם אבל לא הצלחתי לעקוב אחריו לאן,,,

הכל קרה כל-כך מהר,,, אחד מאותם בקרים חופזים שאתה ממהר בהם רץ אץ לעבודה,,,

ואני נותרתי עם  חצי תאוותי בידי, משמע אי אפשר לענוד רק עגיל אחד,,, לא יאה,,, לא מתאים,,,

מאז, כמעט מידי יום כשנזכרתי בעגיל האובד חיפשתי במרץ והשקעתי מאמץ(כמעט כמו בחיפוש נפט בים,,,

במשאבים של אדם בודד , כנ'י עיניים, חושים ועוד),,,

חיפשתי פה, חיפשתי שם(בחדר,,, רק בחדר),,, והוא נעלם כלא היה,,, מעולם,,,נעלם וא י נ נ ו.

כך נשנה החיפוש מידי פעם כשנזכרתי,,, הזזתי רהיטים, טאטתי יותר מבדרך כלל,,, אבל הוא

נאדה.

הבוקר, החלטתי זהו הפעם אני מוצאת,,, ויהי מה, אחרי הכל הוא חסר לי עד מאוד,,,

ניחשתי כבר מזה זמן שהוא מסתתר מתחת לארון הבגדים הלבן,,, הקטן,,,

מקודם כשניסיתי להזיז אותו הוא לא נענה,,, היה כבד מדי ומה לעשות,,, לא שיתף פעולה,,,

אז הבוקר,,, פשוט הצטיידתי במנורת-לילה , כמו מקודם,,, רק שניסיתי להזיזו מהצד השני,,,

נחשו מה קרה?  כן ידידי, הוא זז,,,ובקלות יתרה,,, 

והעגיל- נח לו ממש בצמוד לקיר,,, רחוק כי הרווח הקטן בין הרצפה לתחתית הארון גם הקטין את טווח הקיפצוץ וגם

את הצליל ,,,

ובאותה הזדמנות גם מצאתי מתחת לארון אוצרות אחרים-כגון ספר שחיפשתי, עט אהוב 'שנעלםת והמון, אבל המון אבק,,,

מסקנה- כנראה שמה שקורה לנו בחיים הגיע כדי לאפשר , לחולל שינוי,,, והזדמנות שעליה אנחנו צריכים רק להסתכל ככזו,,,

בעזרתה אנחנו גם 'מנקים אבק, וגם לומדים להסתכל אחרת על היכולת לשנות ולהצליח,,,

ובא לציון גואל,,,