כמה אירוני. ... נעמי שמר לא תארה לעצמה ששיר זה ישמע כאקורד הסיום של מסגרת הנישואים

וכניסה מלודרמטית לעולמם של הפנויים.

כל מתגרש אמר לעצמו:

"ולפעמים החגיגה נגמרת, כיבוי אורות, החצוצרה אומרת שלום לכנורות,

אשמורת תכונה נושקת לשלישית-

לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית."

וכדי להתחזק המשיך ואמר:

"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב.

לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב.

לשמע חלילים ברוח החופשית

ולהתחיל מבראשית."

אין עוררין על שיר חדש בלב.

ואין עוררין על הלהתחיל מבראשית.

ורק על החלילים ברוח החופשית,

אני עדיין תוהה.....

תחילתו של מסע במחוזות שעל קיומם לא ידעתי.

"מסע העזה" :

דינמי, מהיר,בלי רגע דל. מסקרן, חוויתי.

לפעמים מוצלח. לעיתים כושל.

עולם של כאן ועכשיו.

אבל אני, כמו כולנו, יודעת שיש טוב יותר ואחרי היום בא המחר.

ולראייה-

אפילו נעמי שמר סברה כך...

חג שמח.