
מתוך השביל שלי... מושטת אליך ידי... אני מציעה לך, את הדרך הראשית, מבלי לרדת לשוליים. בתוך כל הסערות, שזוכר גופי... טמונים בי הרבה: רוגע, שקט, נועם ונתינה... כנות, פשטות, אמינות, יושר ושלוה... מתוך השביל שלי... מושטת אליך ידי... מציעה לך... את השקט והשלוה... ופעמים גם את הסערה... אותה אני מכירה... אותה אני זוכרת... ואליה מתגעגעת... דבר שביננו נעצר ונקטע, מתוך השביל שלי... מושטת אליך ידי. |
שירי שלי
בתגובה על פעמים רבות נזכרת בך
שירי שלי
בתגובה על תמיכה -ללא מילים
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
זמן רב לא ביקרתי בקפה על כן רק עכשיו ראיתי תגובתך,
אומרת... תודה!
מיכל
מרגש ונוגע בידי המושתת אף היא,
נפלא,
מנור