האם בחיים הוירטואלים חוקי הציד שונים מאלו במציאות? המסקנה האישית שלי היא, שחוקי הציד אינם שונים במידה רבה, בין הפאב לרשת.בין אם זה בפאב ובין אם זה ברשת, כל עוד זו היכרות בין שני המינים (או חד מינית במקרים מסוימים) משחקי החיזור תמיד יהיו רלוונטיים ותמיד יתרחשו כחלק מההיכרות. בהיכרות ברשת, כל תוכנות המסרים פתוחות, הסטטוס זועק "אונליין" מכל חלון ומסך אפשריים, אבל מה, כשמישהו כבר פונה אליי, אני מספרת לו שאני קצת עסוקה, בדיוק כותבת אימייל לחברה שלי בקנדה, אבל אנחנו יכולים לדבר קצת". רק כדי שלא יחשוב שאני יושבת "נואשת" מול המסך ומחכה שיפנה אליי...כי אין לי משהו טוב יותר לעשות. ממש כמו בפאב, כשאני יושבת עם חברה על הבר, מזמינה סלט ויין ושוקעת בשיחת הנשים השבטית של המאה. ככה שכשמישהו מתחיל איתי, הוא ממש מפריע לי, עושה טובה שאני מסתובבת אליו, למרות שכולנו יודעים למה באמת באתי. באינטרנט, לפחות, הספק שאולי באמת אני כאן בשביל האידיאולוגיה של האימייל קיים, ואז הוא מרגיש שהוא זכה בגישה למישהי פחות נגישה, אחת כזו שאין לו סיכוי לפגוש בפאב. מה שעושה את ההבדל, בין הפאב לצ`ט, הוא העיוורון. בפאב אפשר לראות את האובייקט מטווח קצר ובאינטרנט, פשוט יורים לכל הכיוונים, ופעמים רבות, גם נפגעים מהרסיסים. פניות באתרי היכרויות דומות לעמידה בבר במובן הזה שלא צריך להיות עוד אחד מהעדר.צריך לדאוג לכך שהמשפט הראשון שיוצא מהפה (במקרה הזה, מההודעה) לא יהיה זהה לעוד עשר פניות אחרות שסביר שנשלחו באותו היום. הדבר חוזר על עצמו בפרופילים ובכרטיסים באתרי ההיכרויות- מסתבר שכולם ספונטאניים, כולם בנויים היטב, כולם גדלו אצל אמא (למה אתם חושבים שזה כל כך מצחיק), כולם מצליחים ומרוויחים מעל הממוצע.
בסופו של דבר, האינטרנט כמו בית הקפה הוירטואלי, הוא המשך לחיי היום יום ואף לעיתים, מקום יציאה לא רע בכלל...
הערת המחברת: כל הכתוב לעיל הוא פרי דמיונה של המחברת, וכל קשר בין זה לבין המציאות הוא מקרי בהחלט... אני לא כזו סנובית כשמתחילים איתי...הכל כדי לשרת את הכתוב... |
