בקלילות עם המון חדוות עשיה אנחנו מפתחים מודל אינטרנטי שיש בו כדי לקרב בין בני זוג פוטנציאלים, גם אם אחד נמצא בצד אחר של הכדור והשני או השניה  בצידו האחר. זאת אחרי למעלה מ 12 שנות מחקר! לא פחות.

ובין פרצי אופטימיות אני מידי פעם מדליקה את הטלויזיה ונגעלת, פשוט סולדת ומזלזלת. חושבת לעצמי מי אלו העורכים שמחליטים על האג'נדה שלנו?! פשוט גועל גדול. לפעמים זה הרבה יותר מדנמה.. "כמה שיותר דם - יותר טוב! - רק ככה נמכור אחוזי צפייה" - לדעתי, טמטמת וטפשת.

רק לאחרונה חזרתי לצפות בערוץ 1 של רשות השידור כי איילה חסון מתחילה לדבר באינטגריטי, גם בן. הם לא מאנפפים, אין להם פרומו דרמטי מטורף כמו כמו לסדרת מתח רוויית דם. פשוט אמינים. אמינות. שקיפות. לא יוצרים מציאות כי אם מדווחים על מציאות. גם בערוץ 1 צריכים ללמוד לדווח באורח מאוזן וללמוד להגיש חדשות וסקירות ממקום של פרספקטיבה.

הטונים הדרמטיים של כתבי ערוץ 10 פשוט ראויים לבוז. בטונים הללו הם מייצרים צריבה תודעתית קולקטיבית רק אצל עצמם ובחלק מן הציבור. לא אצלי ולא אצלך.

בואו נעלעל בדברי הימים האלה שעוברים עלינו,ככה בין סקריפט משוכלל, למדוייק, כמו אלו שאלון גולדברג יודע לכתוב, בין מיצוי ושיוף מודל עסקי סקסי בתוכנית שלנו, אשר הולכת צועדת בבטחה בדרך אל המליונים הגדולים, ישתבח שמו לעד, אני מוצאת זמן לגנדר דיעותיי במהות העם הזה ולאן הוא הולך, כמובן התקשורת אשמה. אבל איזה כיף שהעם נשאר חכם וחזק! מזל אפילו!

כמה כיף וכמה טעות זו להשתמש בביטוי "התקשורת אשמה". לעולם צריך להקפיד על עיתנואי כזה ואחר, לנקוב בשמו של ערוץ טלויזיה, או תחנת שידור ברדיו. כי מחרבייך מן התקשורת ייצאו.

אבל מי כמו העיתונאי הנחשב והמהולל ד"ר גיא בכור יודע לשים את הדברים לאשורם, ככה, בפשטות, מול הפנים. בהגיון פשוט, בלחישתו "המלך הוא עירום"

עדיין, עדיין ואני מדגישה עדיין אין בו את הכוח לצאת נגד קולגות שלו. אבל האיש הזה "דר גיא בכור-הוא סלע קיומו של האזרח הקטן. האזרח הזה הוא אתה ואני את והיא. להלן מקצת ממאמרו האחרון, את יתרת וליטרת הדבש תוכלו להכיל בלינק המצ"ב.

ובכן:

"

לאחר הבחירות האחרונות צעדה התקשורת הממסדית בישראל צעד אחד נוסף קדימה: בכוונתה לאלץ את הציבור להחזיר את השמאל ואת האליטות הישנות לשלטון. כיצד? בדרך מתוחכמת, מקצועית כביכול, ללא טביעות אצבעות. ברוכים הבאים לממלכת טבלואידי הקטסטרופה. המקום בו הכל נמצא רגע לפני חורבן, קטסטרופה או אסון המתרגש ובא. שבו תפקידה של התקשורת הוא להוכיח לציבור הטיפש, שבחר בחירה גרועה מאוד. להמאיס עליו את החיים, עד שיבין איפה נמצא עבורו

האור. זוהי ממלכת "אקספרס של חצות".

את ד"ר גיא בכור, Gplanet


התהליכים עליהם כבר כתבתי במאמר הקודם התאשרו בחדשים האחרונים, אך עם היעלמותו הכמעט המוחלטת של השמאל בישראל, לאחר הבחירות האחרונות, צעדה התקשורת הישראלית צעד אחד נוסף קדימה.

◄"על המשמר", הלא ייאמן, ומפלגת התקשורת בישראל

כתבתי כבר שבעבר היא החלה ממלאת את מקומו של השמאל, שהתכווץ בחיים הציבוריים והחברתיים בישראל. כיום היא נוטלת חלק פעיל באילוץ הציבור להחזיר את השמאל לשלטון.

כיצד זה נעשה? בדרך מתוחכמת, מקצועית כביכול, ללא הרבה טביעות אצבעות, אך כשמחברים עריכה לעריכה, ידיעה לידיעה, כותרת לכותרת, מרואיין למרואיין, התמונה מתבהרת.

כאשר אנו מדברים על "התקשורת", מדובר בקבוצה סגורה של כחמישים איש, "גורואים" בעיני עצמם, השולטים בתעשיה של עבדים בלירה ושכירי עט. רובם ככולם יושבים בערוצים הממסדיים, הציבוריים וה"ממלכתיים", אך גם בעיתונות היומית כולה. טלוויזיה "חינוכית"? הם שם. גלי צה"ל? קול ישראל? ערוץ2? ערוץ 10? כולם מוברגים שם היטב, במשכורות שמנות ובכוח השפעה חסר תקדים בכל דמוקרטיה אחרת בעולם. לא לחינם נקראת אחת מהתוכניות הדגל הללו: "סדר יום". לצערי, התופעה קיימת גם באינטרנט המימסדי. אין מפלט.

לאחר הבחירות האחרונות, ותבוסת השמאל עד כדי היעלמותו, החלה התקשורת להשתמש בכלי שיש בידה, והוא העברת המידע, כדי להעניש את הציבור החוטא, הפרימיטיבי, שבחר בימין הנורא. לחנך אותו שהוא עשה טעות איומה, שעליה עליו להיענש, עד שיחזור בתשובה ויבחר "נכון".

ואיך עושים זאת? בהמאסת החיים על הציבור, בהטלת פאניקה יומית שמחר בבוקר נחוסל, שהכל גרוע, הכל קורס, ומרגע הבחירות אין תקווה זולת אחת: לחזור אל האור, ולבחור מחדש באליטות השמאל הישן.

יום יום, שעה שעה אנו שטופים באיומים מכל הסוגים, כולם כמובן קיומיים, חרדתיים, קטסטרופות איומות ונוראות המתרגשות עלינו, והכל בגלל שהציבור הטיפש בחר בימין. מראיין ידוע מגלי צה"ל, שאל היום באסטונר בשוק על המע"מ לירקות, וכמובן נופף כלפיו בסוף באצבעו: אתה הצבעת ביבי נכון? תרגום שלי:  טיפש שכמוך, הבאת את זה על עצמך, ועלינו, וזה ברדיו הא-פוליטי של "החיילים".

אני מבקש לקרוא מעכשיו בעין ביקורתית את הכותרות הראשיות של טבלואידי-הקטסטרופה. שימו לב לזה בעצמכם. תמיד רק איומים, רק אסונות מתרגשים (שאף פעם לא מתממשים, אבל זה לא חשוב). תמיד אותה שיטה: "חשש בישראל". חשש של מי?

אובאמה? מוצג כאיום קיומי למדינה

האו"ם יחקור את עופרת יצוקה (טוב, אז לא)

ההתנחלויות (שתקשורת הקטסטרופה רק בזה מתעסקת מהבוקר עד הערב) יחריבו אותנו

איראן? שואה

פקיסטאן? שואה מחר.

הנכבה? איך אפשר בלי הנכבה, אותו אסון שהפלסטינים הביאו על עצמם, והתקשורת שלנו דורשת שאנחנו נכפר עליו?

צפון קוריאה? הלקח שמחכה רק לנו

סוריה? אסד מאיים ושוב מאיים, בסוף ממילא ישמיד אותנו

חיזבאללה? עוד רגע יכבוש את כולנו

החינוך? כבר מת.

הפוליטיקאים השולטים? כולם מושחתים, זבל של בני אדם.

המערכת הכלכלית? בצווחות של טלה נשחט זעקו כאן כתבים כלכליים שמיקרופון בידם, נגד כל שינוי. ואם צריך להיות שינוי, הרי הוא חייב להיות סוציאליסטי. בואו נהרוג את העשירים, הבה נגרש את היזמים. הבה נגילה.

החיים שלנו כאן? עינוי מתמשך, עדיף לחתוך וגמרנו. מדובר במדינה שכולה "אקספרס של חצות"!

זהו תהליך מסוכן, שכן הוא יכול להביא את מקבלי ההחלטות אצלנו לקבל החלטות שגויות, על סמך הלכי הרוח האלה, ב"ציבור" כביכול. כך הנבואה עוד תגשים את עצמה.

בחולשת הממשלה, בהתכווצות הכנסת, ובהחלשות בג"ץ, אז מי ישמור עלינו? איך נימלט אל החופש? מתוך הסרט "אקספרס של חצות" ( 1978). בילי הייז, גיבור הסרט הנכלא  – אלה אנחנו.

מי שמקשיב או קורא את טבלואידי הקטסטרופה (וזה נכון גם לתקשורת האלקטרונית, כמובן) מסיק שזה המקום הנורא ביותר בעולם, שממילא יושמד בתוך פרק זמן כלשהו. ימים שלמים אין אפילו ידיעה חיובית אחת בעיתון שלם, במהדורת חדשות שלימה. רק אסונות, מעשי חורבן וקטסטרופות שאם עוד לא הגיעו, אז יגיעו מחר. מישהו הרי עורך את העיתונים הללו, את מהדורות החדשות, את היומנים. כך הוא רצה שהדברים יופיעו.

כאילו לא מדובר בפלא עולמי, מדינה שב- 60 שנה הצליחה להיות בין 24 המדינות העשירות בעולם, נס טכנולוגי מדהים, שניה בטכנולוגית המידע לארצות הברית בלבד, שכלכלתה איתנה מכלכלת ארצות הברית והמערב, שמתמודדת מול איומים אמיתיים ומדומים, במידה מרשימה של הצלחה. מדינה נעימה מאוד לחיים, מלאה תרבות, יצירה ושמחה.

כל אלה הם הרי מחוץ ל"סדר היום", שנקבע על ידי אותה קבוצה סגורה של 50 אנשים שאינם נבחרים, אינם מתמודדים ואינם נושאים בשום אחריות. מערכות קורסות, בירוקרטיה נוראה, שחיתות בכל מקום, מה אתם יודעים. יש רק מערכת אחת בריאה, אין בה טיפת שחיתות ואסור לעולם לסקר או לבקר אותה, התקשורת עצמה.

אין בתקשורת הזו חמלה אמיתית כלפי מי שקורא אותה, אין אמפטיה, אין אהבה. התקשורת הזו שונאת את הצרכנים שלה, מענישה אותם, מצליפה בהם יום יום, כמה מצבם גרוע, ועוד מצפה שישלמו על כך מכספם!

היא תמיד תדבר בשם העשוקים, המסכנים ו"הפריפריה", אך היא בעצמה אליטה חזקה, עשירה, מקושרת, שקשה לפגוע בה; היא הון וגם שלטון. אז מה אם הטלוויזיה הלימודית אינה מלמדת ואינה מחנכת. העיקר שהיא מספקת פתרונות תעסוקה ל"טאלנטים" מן השמאל, שנמצאים במעבר, בין כלי תקשורת לכלי תקשורת, ואבוי לפוליטיקאי שיעיז לגעת בה. אך מה לזה ולחינוך? לבחינות הבגרות, שחצי מילדי ישראל לא מגיעים אליהן בכלל?
האם לא עדיף היה לקחת את טובי המורים שיכינו את "הפריפריה" לבגרות, באמצעות השידורים?
אה, זה לא.

אז מה אם גלי צה"ל הפכה לתחנת מעבר ל"טאלנטים" במעבר, כולם מאותה גישה פוליטית, מאותו צבע, מאותו זן, מאותו מוצא. אך מה לזה ולחיילים? כך משדרת אליטה ברורה לצבא שרובו כבר מורכב מה"פריפריה". אנחנו נלמד אותם מה טוב, ונייסר אותם אם צריך, כדי שבפעם הבאה יצביעו נכון.

אילו תהליכים הרסניים לחברה שלנו, שקריים ובלתי דמוקרטיים.

ברגע שאני פותח עיתון, לוחץ על כפתור הרדיו, מייד מזנקת עלי האג'נדה המייסרת, הנושכת, הממיתה, המחריבה כל פטריוטיות, ושמחת חיים. כאילו שום דבר חיובי לא קורה במדינה הזו, תחת הממשלה הזו, כשפרשנים לענייני "ביטחון" מתפייטים על סוגי הטילים שיגיעו לכאן, וכמות הנפגעים מהם, כמו שהתפייטו על "פצצות המימן" של סדאם חוסין.

בחמת זעם צדקנית וצבועה זועקים תקשורתנים למען החלשים והמסכנים, וסופרים אחר כך בשקט את הכסף בחברות ההפקה שהקימו, בזכות המאבק הקדוש. 
 

                                           **

אני לא מקבל את המסרים המוטים פוליטית וחד-צדדית, את פרשנויות ההבל, אני לא מוכן לקבל עוד את החרבת השמחה היומית שלי, ואני לא מזוכיסט. מה לעשות, אני לא שונא את עצמי, לא את המדינה שלי ולא את הממשלה שלי, כל ממשלה שתהיה.

אני נאלץ לקבוע בצער שאיבדתי את האמון בתקשורת הישראלית הזו, שאין לה דבר עם אתיקה מקצועית, גאווה עיתונאית ואובייקטיביות. זוהי זכותו של הציבור לקבל תקשורת אובייקטיבית במדינה דמוקרטית, מסקרת ולא יוצרת, תקשורת שאין לה אינטרס פוליטי או אישי. תקשורת.

ברצותי לשמור על עצמי ועל בריאותי הנפשית, אני משתדל לא לקרוא את התקשורת הזו, משתדל לא להאזין לה או לצפות בה. המקום היחיד בו אני רואה טלוויזיה ישראלית הוא חדר הכושר הציבורי, וגם אז אני מיד מעביר לערוץ בינלאומי. במכונית אני שומע מוזיקה בלבד. אבל לפעמים אין ברירה.

אם נעשה כך כולנו, היא תבין, ותחזור אל המקום המרכזי הראוי לה בחברה דמוקרטית: תקשורת חופשית שיש בה מוביליות מקצועית ושעריה פתוחים לכל, ולא עוד מפלגה פוליטית סגורה.

לא תבין – תישא במחיר מעשיה.



◄קיראו את התגובות למאמר זה, בפורום החדש של האתר. 


◄אני מבקש באופן אישי, ממי שכבר חבר במועדון Gplanet Prime, והמנוי שלו הסתיים, לא לשכוח, ולחדש אותו. כדי לחדש את המנוי יש להכנס לקטגוריית "לחידוש מנוי קיים לחץ כאן", או - כ א ן.

◄למבקשים להירשם לקבלת התראות על מאמרים חדשים - עושים זאת בלחיצה - כ א ן.

◄כדי להנות מן המאמרים המיוחדים של האתר, יש להירשם לשירות המאמרים בתשלום, Gplanet Prime. קוראים את כל המאמרים בתשלום שכבר פורסמו, וממשיכים לחודש או לחצי שנה. ניתן להירשם - כ א ן.   

◄האם תצרפו עוד קוראים לאתר שלנו? את החברים שלכם? אנא, ספרו להם על האתר, שמחו אותם. עושים זאת באמצעות הכפתור "המלץ לחבר", כאן למטה.

הלינק:

http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=998