הוא מבקש להכיר אותי, אני אמורה להיות מוחמאת,

הסברתי לו בחביבות שלא אופיינית לי שצפוף לי להכיר מישהו שגר רחוב ליד,

הוא עדיין מנסה לתהות על קנקני ולדלות פרטים מזהים,אני עדיין מתחמקת בנחמדות,

הוא משוכנע שהוא נולד למעני והגורל זימן אותו אלי.

להמשיך לחייך או להגיד בצורה הכי פשוטה ולהחשב לגסת רוח ובוטה שהוא נטול ברק, לא מעניין ושמעליב אותי עד עמקי נשמתי שעילג כמותו פונה אלי?

ולפני שתום יבוא לתת לי מכות, באמת הייתי נחמדה ועדינה.