קיבלתי במייל סיפור על השינויים בחיים של סבא ומשפחתו ואיני יכול שלא לשתפכם:
כאשר איש זקן נותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו, בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם כלתו ובנם בן הארבע. ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה. עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מהבלגן שנוצר. על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות." שם הוא ישב לבד, בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ. המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל. נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט. על הרצפה. האב שאל את בנו עם חיוך למעשיו. הילד ענה לו במתיקות: לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה. בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה, ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו. יכול להשתפר המצב. במשפחתך,בחבריך, בצרכי אחרים, בעבודתך ובניסיון לעשות הכול הכי טוב שאתה יכול, האושר כבר ימצא אותך.
העבירו זאת לכל אחד שאיכפת לכם ממנו. אני עשיתי זאת עתה. |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נגה
אני חושב שהילד הבין היטב את המתרחש
ולא חיכה שהוריו יבינו.
הוא לא ממש לא חיקה אף אחד.
עמי
קרן
לדאבוננו בהרבה משפחות צריכים ללמוד היטב
ולהפנים את הסיפור הזה.
עמי
ילדים לומדים מחיקוי !
לא סתם זאת אחת מ-10 הדברות... שמחזיקה אותך לאורך רוב חייך מחוייב לשורשים שלך ולעתיד שלך
מסר חזק בהחלט!
הלוואי שכולנו נבין מסרים כשעוד נותר זמן ולא שכבר מאוחר מידי
:-)
בני
תודה על ההתיחסות.
כמה שהסיפור אמיתי.
ככל שהשנים חולפות מתגלה האמת שבדבר.
עמי
רעות
תודה
עמי שלום,
תודה לך על הסיפור, שמעתי אותו פעם והוא לא השאיר חותם,
הפעם - זה שונה, קלטתי אחרת- לא כסיפור יפה ומלמד על מנת לקלוט תובנות.
התרגשתי עד מאד ואפילו דימעה ועוד אחת בצבצו בזויות.
חוויתי באופן אישי את "קערת העץ שלי" עם הורי והסיפור הציף אצלי את כל הרגשות המתלוות.......
למדתי מקערת העץ שלי ש:-
לסלוח זו יכולת אצילה וכל אחד יכול - ובעצם זה קל מאד .
הורים, יחסים, קירבה ואהבה - לשמור ולשמר - מכל משמר.
מגע אנושי , חיבוק חם , אהבה - סם החיים.
החיים נותנים לפעמים הזדמנות נוספת (כמו שאמרת) - לחטוף אותה ולא להסתכל לאחור.
תודה בבט
תודה שאיכפת לך וששיתפת אותי..
חבל שטבענו ללמוד את המסקנות הנכונות בדרך הזו...