"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
ליום ההולדת של דורית אחותי הגדולה ז"ל
אחותי הגדולה היום היא היתה אמורה לחגוג יום הולדת 62 אילולה נהרגה לפני 28 שנה. אמא הלבישה אותה בחולצת פסים ומכנסי ילדות ואספה את שערה כלפי מעלה לציצה חומה. הם ירדו מהאניה ובנמל חיכו להם אחותו של אבא ובעלה. דודתי התאהבה מיד בילדה הקטנה, הרימה אותה וחיבקה אותה. הילדה תגמלה אותה בחיוך שיצר מלחייה שתי לביבות אדמדמות. את כל זה לא ראיתי כמובן כיוון שעוד הייתי רחוקה מכל קיום. יצטרכו לעבור עוד 13 שנה כדי שאכיר אותה ואת שאר הדמויות. הדבר היחיד שיכול להעיד בפניי הוא תמונה ישנה בשחור לבן, בגודל 5X7 ס"מ בערך עם מסגרת לבנה ושוליים משוננים. בתמונה היא עומדת, לפני פסים בהירים של קורות עץ מסודרים במרווחים, לבושה בחליפת תינוקות סרוגה וחבושה בכובע שמולבש עקום על הראש. פיה פתוח בספק חיוק ספק קריאה עליזה. שני שרוכים שנועדו לקשור את הצוארון מתוחים בידיה העטופות כפפות עבות. בתמונות הבאות היא כבר גדולה. אלו צולמו כשכבר נולדתי או מעט לפני כן ושנים אחר כך הועתקו על ידי אחותי האמצעית לציורי שמן גדולים. באחת התמונות האלו היא עומדת חזיתית מול המצלמה, לבושה בשמלה לבנה מעוטרת באפליקציות של צבעונים אדומים. פניה רציניות, תלתל נופל על מצחה. בתמונות אחרות, שודאי צולמו כולן ביום אחד היא מסופרת תספורת קצרה, אבל לא קצוצה, שביל מצד שמאל של ראשה מחלק את שערותיה לשתי קבוצות לא שוות. היא מחייכת חיוך בלתי נתפס, לא מהסוג של המונה ליזה ובכל זאת מכיל אי-מוגדרות. היא לבושה חולצה רקומה עם שרוולים מנופחים. מהילדות שלה לא נשארו לה הרבה זיכרונות. אומרים שהייתה ילדה נוחה. היא לא זכרה זאת אבל האמינה. מספרים שהייתה ילדה מנומסת. פעם כשסבתא הגישה לה נזיד עדשים חום חמצמץ-מתוק היא אמרה: "סבתא, זה מאוד טעים, ילד אחר ודאי לא היה אוכל את זה" (זה נשמע עוד יותר טוב בהונגרית). היא לא זכרה את המקרה ולא כל כך עניין אותה לזכור את הילדות שלה. היא הייתה ילדה רגילה, מה יש לספר יותר מזה. אבל מקרה אחד היא זכרה היטב: יום אחד כשהיא חזרה מגן הילדים היא שאלה את אמא "איך זה שאני כל כך יפה?" "מי אמר לך שאת כל כך יפה?" ענתה לה אמא. ואף על פי כן היה לה חבר כבר בגיל 14. אני נולדתי רק שנה אחר כך. היא לא רצתה שאמא תבוא לאסיפת הורים כשהבטן העגולה שלה לפניה. אמא תבייש אותה. מי שמע על אמא שיולדת תינוק בגיל כל כך מבוגר? ואף על פי כן היא אפתה לאמא עוגה ביום שאבא החזיר אותנו מבית החולים בפיאט האדומה לבנה ואמא אמרה שזו העוגה הכי טעימה שהיא אכלה בחיים. ואף על פי כן היא עזבה מהר מאוד את הבית ועברה לגור אצל הדודה שלנו, שם גרה בכל שנות לימודיה בסמינר לוינסקי. כשהגיע לגיל 18 החליפה את שמה מדבורה לדורית. עוד לא מלאו לה 20 כשהיא התחתנה בשמלה לבנה מבד עבה משובץ בתפרים כמו שמיכת פוך ושזור בחוטי כסף. לי קנו חליפת סטרץ' מחוספסת בדוגמת משבצות קטנטנות, כמו שמיכת פיקה, לבנה עם פס כחול. החתונה נערכה אצלנו בבית וזכור לי מזנון צבעוני עם מגשי תותים ענקיים. בשלב כלשהו נרדמתי. את יוסי בעלה לא נתאר כאן. הם היו חברים מגיל 14 ועשר שנים אחר כך נולדה בתם הראשונה מיכל, אחר כך נולדו עודד ונעמה. כשנהרגו היו דורית ויוסי בני 34, עודד היה בן שש ונעמה בת שנתיים. מיכל נשארה יתומה בת 10. היום היא כבר יותר מבוגרת מאמה. היא מגדלת ילד יפיפה בן 7. בחיים היא לא תגיד לו "מי אמר לך שאתה כל כך יפה?" |
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, זה לא היה סיפור פשוט.
כל העור שלי הצטמרר, הרגליים, הזרועות והקרקפת.
מזעזע.
פנינה, זו חתיכת סיפור. אני מבינה שאת כבר נולדת בארץ. הכי מעניין זה האח שניצל בגלל שהיה בכלא. מדהים. צריך איזה יום לשבת על קפה ולשוחח על כל ההונגרים האלה.
לא.יש לי אח בכור שנולד אחרי המלחמה.אבי נולד במשפחה של רבנים מחסידי סאטמר[הם גרו בשכנות לרב טייטלבאום ממיקימי חסידות סאטמר] וחזר בשאלה בגיל ההתבגרות יחד עם אח נוסף נסעו לבודפשט והצטרפו לתאים קומוניסטים.ושם אבי פגש את אימי[שמשפחתה חיה בבודפשט ]אחיו של אבי מורצי היה מנכל משרד הפנים של הונגריה ,וב1956 כשהיתה הפיכה הוא נרצח כי הוא היה קומוניסט "שונה" לטעמם. בוודאי שהיה קומוניזם בכל ארצות מזרח אירופה.ולמעשה הקומוניזם הציל את אבי ,כי הוא נסע בעקבות "השמש הגדולה"[סטאלין] לרוסיה.כל משפחתו של אבי נרצחה להוציא 2 אחים.מורצי ניצל בגלל שישב בכלא [סיפור אחר] ואח אחר מיקלוש שרד מחנות עבודה[וחי עד לפני כמה שנים בניו יורק].המשפחה השתתפה בצעדה הגדולה מבודפשט לאושוויץ ולא חזרו. מהצד של אימי כל המשפחה עלתה לארץ והיו ממיקימי קיבוץ מעגן וסבתי חייתה בהתחלה במושב כנרת ואחר כך עם אחות אחרת של אימי הם התישבו בקבוץ גינוסר.הורי אחרי המלחמה לא יכלו לחזור להונגריה מרוסיה בגלל שהם לכאורה "ברחו לרוסיה" והם נסעו לבוקרשט "גמולים ומאוכזבים לחלוטין מהקומוניזם"ואבי נהיה ציוני גדול.
על רגל אחת...תולדות הוריי בין .1935-1950
אחותי זכרה את זה בכעס רב. בכלל האחיות שלי כעסו על אמא שלי. בזמן שלי היא כבר מאוד התרככה ואני זוכרת ממנה בעיקר דברים טובים.
את בת יחידה? מאיפה הם בהונגריה? לא ידעתי שהיה קומוניזם בהונגריה עוד לפני השואה.
*
תודה ששיתפת. כאילו הזמן לא מחליש, רק אולי מעגל את הקצוות של הכאב, שלא יהיה חד כל כך....
עצוב.
קראתי זאת פעמיים ולא הבנתי וגם כעת לא מבינה איך זה אמא אומרת לבת שלה דבר כזה..."מי אמר לך שאת כל כך יפה?"
הורי ניצלו מהשואה כי הם היו קומוניסטים ונסעו לרוסיה ,אבי התגייס לצבא האדום ואימי עבדה במחנות עבודה
כולם היו חולים במחנה במלאריה והקטנה נפטרה מהמחלה .ואני לא אכנס לפרטים פה אבל זה היה מזעזע.
אני מניחה שאימי סבלה מרגשות אשם כבדים מה שקורה כשתינוק נפטר. אומנם הייתי הילדה שהכי ציפו לה
כי באתי במקום העצב.אך הורי מעולם לא התגברו באמת על השכול.שוב שכול לא עובר.
אם היה אפשר להוסיף כאן את כל הפסיקים והנקודות מעל הA והE והO והU אז יכולנו לעבור להונגרית בכלל.
לא נעים לגדול בצל של מישהי ועוד להיקרא על שמה. פגשתי אנשים כאלו והיה להם קשה מאוד. היא נפטרה בארץ או בהונגריה?
"בסלק מג'ורול"- מדברת וקוראת הונגרית.לאחותי קראו נינה,ואני קרואה על שמה אך פנינה בעברית
נפטרה בערך שנתיים וחצי כעשר שנים לפני שנולדתי אך כל חיי היו בצל שלה
כי שכול זה משהו שלא עובר עד הרגע האחרון ,אימי דברה עליה.
גם לי נראה תמיד שדורית היא מבוגרת ובגלל זה כל כך מוזר שמיכל כבר יותר מבוגרת ממנה אבל מה שהכי מהמם אותי זה שאמא שלי נפטרה בגיל 67 ואם דורית היתה היום בחיים היא היתה כבר כמעט בגיל של אמא שלי. זה מוזר לי נורא.
כן, היא נולדה ב-31 במאי. תמסרי מזל טוב למתן.
נתי
אני, שהכרתי את דורית, יוסי והילדים, מאוד התרגשתי לקרוא את שכתבת. מנקודת מבטי אז כילדה דורית היא אשה מבוגרת (כמובן שהיום אני מבינה שהיא היתה ילדה בעצמה כשנהרגה). דורית היא מזכירה לי את ההרפתקאה של לנסוע לכרם מהר"ל (שנראתה לי אז רחוקה...רחוקה), לעבוד בחממות הפרחים "כמו גדולים".
קשה להאמין איז תקופת חיים עברנו מאז התאונה.
האם היא נולדה ב31 במאי? מתן שלי יליד 1 ביוני, כמעט תאריך זהה.
מתחילה להרגיש כבר אשמה שגרמתי לכל כך הרבה שוקים. אחרי שקורה משהו קשה פתאום מתברר שלעוד המון אנשים קרו דברים עצובים ואז נדמה שכולם חוו דברים כאלו, אבל כנראה שזה לא נכון.
אני בשוק.
ודרך התיאור שלך, למרות שאת מנסה לשמור - מלאה רגש.
עצוב כל כך.
נשארה רק מיכל. היא גדלה אצל דודים שלה (אחות של גיסי). זה לא היה פשוט אבל היא יצאה הכי נורמלית במשפחה.
תודה. היפה בחיים הוא שכאבים שבהתחלה הם בלתי נתפסים או ניסבלים הופכים לאט לאט לחלק מהסטמינה של החיים.
כן, פינום. את יודעת הונגרית? מה הסיפור של אחותך?
תאונת דרכים. פגיעה חזיתית בכביש הערבה בבוקר ערפילי. הנהג ממול היה כנראה שיכור (פורטוגזי שעבד על בניית שדות התעופה בנגב). מיכל ובת דודה שלה שהיו במכונית נפצעו השאר נהרגו.
סיפור כ"כ עצוב
20 שנה היתה עם האהבה שלה- זכתה למשפחה משלה, אבל ילדיה לא זכו להוריהם
מקווה שילדיה זכו בכל זאת למשפחה אוהבת- היום אנשים מבוגרים (יותר ממני) מקווה שמשהו זוכרים
יומולדת עצוב- תודה על התזכורת
כאב בלתי ניתפס....
יפה הכתיבה שלך
מרגשת.
ענת סיפור מצמרר
וקשה לעיכול.
היא היתה באמת יפה
וטעים בהונגרית
בטח אמרה:פינום![הפ רפויה]
אפילו גם לי היתה אחות
שחייתה הרבה פחות
הרקע והסיפור דומה.
מרגש מאוד.
ענת אני המומה. לא ידעתי. איזה עצוב. מה זה היה. למה.
אני חושבת שהשלמה והרגל (נחמה צריך בהתחלה).
נגעת בנימים הכי דקים של הרגש, יש נחמה או הרגל?
ייתכן שאני סתם נוהגת להדוף מעצמי כל סנטימנטליות.
קשה, גם כשעובר הרבה זמן, עדיין קשה, וכואב
(תודה שסיפרת את זה מרגש מאד)
תודה על התגובה הרגשית כל כך. אנחנו כבר לא בוכים (עבר הרבה זמן) אבל לפעמים נזכרים.
לא הכרתי את אחותך, לא את בעלה, ולא את ילדיה,
אבל התאור שלך העציב אותי עד בכי,
כל מה שאכתוב לך, הכל, יהיה כקלישאה,
בזכות הפוסט הזה שלזכרה, עכשיו עוד אנשים מכירים אותה,
והם עצובים על משפחה שלימה שאיננה, וילדה שגדלה לבד,
שולחת לך לביתה ולנכד שלה - תנחומים !