אפקט מונרו
פוסטים פופולאריים
-
נדודי שינה
30/1/13 | 1378 צפיות
-
תהיי ברעש ותקשיבי!
15/3/09 | 987 צפיות
-
האריה, היונה והערבי שלא ידע צרפתית
24/12/08 | 804 צפיות
-
הגהנום לא קפא, אבל אני פה.
21/1/13 | 679 צפיות
-
פוסט על ציצים
6/5/09 | 2251 צפיות
-
זה כי את לא נותנת להם
27/11/08 | 614 צפיות
פוסטים אחרונים
- העולם הכאיב לאלון. אלון רצה להכאיב לו בחזרה. 21/2/13
- נדודי שינה 30/1/13
- החברה הכי טובה שלי ואלוהים, 3. 23/1/13
- הגהנום לא קפא, אבל אני פה. 21/1/13
- כוח האינרציה התעייף 20/7/11
- חלב שנשפך 14/6/09
על רגעים ועציצים
רגע של התפכחות
אבא-מפחד זו חיה נדירה. היא לא רצה חופשייה בשטחי הספאר, אלא נכלאה מזמן עמוק בכלוב סגור ומסוגר. זה שנים שאף אחד לא ראה אותה, היה כל כך קל לשכוח מקיומה. רק מדי פעם ממצאים ארכיאולוגים שצפים תחת שכבות כבדות כהות של אדמה מרכיבים תמונת שלד אימתני של חיה אדירה שאסור לזלזל בכוחה.
והחיים כמו החיים, אנחנו אנשים פשוטים - אף פעם לא באמת מוכנים.
אבא שלי, הוא מפחד. אף פעם לא שכב על מיטת בית חולים, לא איבד שליטה, לא נדרש לעזרה. "שלא תעזי לחתום על שום דבר בלי הסכמתי" - מעולם לא ראיתי את אימא שלי מהנהנת שקר גס בכזו אדיקות. ופניה הארוכים של החיה הנדירה הטילו צל על מרצפות, משכו את התווים היפים והעיניים הכחולות מטה מטה - בכף ודלי בהם שיחקתי בחוף הים כשהייתי קטנה ניסיתי לאסוף אותם חזרה למקומם, "הי אבא, שמעת שזקנה אחת באלסקה זכתה ב250 מיליון דולר בלוטו והיא תרמה את הכול לשמורת פינגווינים על שמו של דג הזהב שלה?".
לאבא שלי יש סולם, שמגיע כמעט עד שמים.
עציצים
העציצים במרפסת שלי נבלו. שלושה שבועות של מזג אוויר מוזר, רוח חמה ולחות משתנה, הספיקו כדי להרוג אותם. ואני דווקא השקיתי אותם, פעם אחת.
רגע של זיכרון
כמובן ששכחתי להתקשר בשנייה שנכנסתי בדלת. הבנים הסתננו למסיבת הפיז'אמות אצל מירב ואני הבאתי בתיק טרנינג פתטי עם ציור של מיקי מאוס, אלוהים יודע למה לא יכולתי להיות יותר בוגרת בגיל 12. ובכל זאת - הוא נתן לי את 'החיוך הכי יפה' ב'על בנים ועל בנות', ואני החזרתי לו 'מחבבת פלוס' בכרית אהבה, כל הערב היה בנינו פינג פונג של מבטים - אני תמימה ואמיצה מדי, הוא שמח בחלקו. בשביל נשיקה ראשונה זה גם היה ממש בסדר, כלומר, שפתיים? וי. התרגשות? וי. ידיים רועדות? וי. ומה לכל הרוחות הלשון הזו עושה בפה שלי??, אסף ממון קראו לו.
עציצים
הסיבה העיקרית שאני לא אוהבת עציצים היא שהם לא עצים. כל משב רוח משפיע עליהם, כל תנודה באוויר סביבם, לוקחת אותם איתה. אין בהם איתנות, יציבות, עמידות. הם קטנים, חסרי אונים. השורשים שלהם לא עמוקים מספיק, הירוק שנובט לא מצליח לשמר את עצמו לאורך זמן.
רגע של אמת
אחותי אמרה "אני מפחדת שהגיע הרגע הזה, ש ה ם מבוגרים ואלו אנחנו שנשארים".
בינתיים, באתר 'אבל.אונליין' מציעים שירות ניקוי והכנת חלקת קבר לאזכרה. אחת הקטגוריות מציעה בחירה בין עציץ בודד, שני עציצים (מומלץ מאוד), ארבעה עציצים או גינון חלקת הקבר. חה, לא למות?
|
תגובות אחרונות
-
tfactor
בתגובה על נדודי שינה
-
ניסן צור
בתגובה על החברה הכי טובה שלי ואלוהים, 3.
-
עמי100
בתגובה על הגהנום לא קפא, אבל אני פה.
-
shirona
בתגובה על כוח האינרציה התעייף
-
ירון גו
בתגובה על חזר ממילואים
-
שרשירית
בתגובה על חלב שנשפך
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הבנים היו (ונותרו?) הסחת דעת.. :)
וכל זה באמת יותר מדי, אתה והשופל מוזמנים.
לי בדרך כלל אין בעייה עם ע-ציצים. נהפוך הוא (ולא,לא התכוונתי שלהם יש בעייה איתי
).
אבל באיזשהוא מקום להתעסק באותו זמן עם הסולם של אבא וכל המשמעויות שלו, ולנסות לדמיין את הלשון של אסף בפה שלך, והכל בו זמנית, אז אני מעדיף לדבר על העציצים.
ולמה לא התקשרת ברגע שהגעת?
אני לא חושבת שעציצים בכל מקרה יוכלו לרפא. בכל אופן אותי, הם לא משמחים. באנלוגיה, זה כמו האיסור לשים אותם בחדרי בית החולים בגלל שהם משתמשים בחמצן.
כשזה נוגע זה כואב ולא תמיד עציצים יוכלו לרפא.
אבל חשוב להגיד שעציץ ריק לא יועיל כלל ודווקא צמחים מושרשים ישיבו אלייך את מבט הפחד.
הבנת בדיוק, את הכול.
תודה.
אני לא יודעת איך אפשר לצפות להכל.
זה או שמצפים לגרוע מכל או שמקווים לטוב ביותר, אלו יכולים לדור בכפיפה אחת?
שמאפרים לתוכו סיגריות.
מוני, אני חושבת שבאופן כללי אנחנו לא מוכנים אף פעם לכלום. גם אם מודיעים לנו מראש, את הכול.
יפה כתבת..
כמה קשה שהעצים הופכים קצת לעציצים
והאבא החסון שלי
אני מתבוננת בו לפעמים ...
ומבינה .
שלעולם אני הילדה שלו
והוא אבא חזק עד השמים ..
אבל משהו מתחיל להתעמעם ...
בידיעה הכל כך מושרשת הזו ...
כוכב לך ..
כולנו מתרוצצים בין העציצים לעיצים, אל זה לא מבחירה חלק נולד איתנו , וחלק אנו מאמצים.הטכניקה שלי לצפות להכל להביט למעלה ולמטה, ולהכין הסולם לעליה ולירידה.
יפה כתבת .ויותר את זה שבין השורות .
כן, בעציץ יש צמח בשבי.
רגע של עברית....
המבט שלך על החיים מיוחד וציני בצורה בריאה
אנו מגיעים לפעמים למצבים שלא חשבנו עליהם
או שכן אבל תפסו אותנו לא מוכנים
כמו הרבה דברים בחיים
אני מזדהה, זה דרך אגב בא יד ביד עם ביטול הפחד שיקרה לנו משהו.
תודה לך.
כן.
תודה שבאת. ושלא טעית בדרך.
אפרופו דבריך, הבנים שלי שואלים אותי מדי פעם: "אבא ממה אתה מפחד?", ואני תמיד עונה: "רק מדבר אחד, שיקרה לכם משהו רע"...
ההורים שלי, לעומת זאת מעולם לא שאלו אותי את מעולם את אותה השאלה, אבל לו היו שואלים, כנראה שתשובתי הייתה זהה.
יפה כתבת.
תודה
אה :-)
(שמעתי את התרוץ הזה כבר פעם) :-)
פאק דה עציצים. תמיד אפשר להחליף למודל חדש
אבאים אישיים באים רק במודל אחד.
תשקי טוב
אוהב מאד לתעות במסדרונות המתפתלים של הכתיבה שלך.
זה בגלל שסקס והעיר הגדולה הפכו את זה לקלישאה.
בבקשה :-) ......................
(וזה לא גנטי בעצם הסיפור של הנעליים ובנות?)
אמא שלי זכאית לפוסט בפני עצמה. היא וארון הנעליים שלה. :)
מיכלי.
הוא עבר צנתור, פרוצדורה לא מסובכת ברמה הטכנית. מאוד מורכבת במה שזה הפך אצלו בפנים. בגילו יותר מסובך להדחיק שהוא בן תמותה, במיוחד כשהמציאות דורשת ממנו להפגין חולשה.
טל, את כותבת ממש יפה.
אהבתי את "לאבא שלי יש סולם, שמגיע כמעט עד שמים.
מישהו מוכן להרחיק אותו ממנו, בבקשה."האם אביך חולה? (חלילה...)
כי אם צריך להרחיק את הסולם כדי שלא יגיע לשמיים וכדי שלא יתפתחו דילמות בקשר לעציצים, או שאולי הכל זה רק פחדים, ובכלל, נגיד, הפחדים שלו?
זה כי עשיתי שגיאת כתיב עם ה "פ" בהתחלה. עכשיו זו תגובה רגילה :-)
וכן. לצערי שוב יש לי טיפה יותר מדי זמן אז רוחש פה יותר ברחבי שלולית הקפה.
ומקווה שיבריא וישלוט שוב בחייו (לפחות שיחשוב ככה בזמן שאימך תנהל את העיניינים
)
וואה, לונג טיים. כיף למצוא אותך כאן.
וגם: פינקת אותי בתגובה כל כך מתוחכמת שאני מורידה ראשי בהכנעה.
עץ פרי מוצא חן בעיניי.
יש עולם תוכן שלם בין פחד לעצב.
בעניין הזה, אני במקום טוב באמצע.
אבל אני לא משותקת, את צודקת.
אישית הייתי מציעה לך עץ פרי בכלל.
ומה עם בונזאי?
אני מעיזה להגיב במקום שבו אנשים לאטרם העיזו, מפני שאני שומעת בצד הפחדים והמחשבות שלך גם קול מאד פרקטי.