כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות מלונדון

    על לונדון, על תל אביב, ועל בכלל.
    כל הדברים שמעניינים בחיים.
    מתחילים מהעבודה - סלולרי, אינטרנט וכאלה.
    וממשיכים בחיים שמעבר - חברים, אוכל, מוסיקה וכל היתר.

    תל אביבים רוצים ירוק!

    8 תגובות   יום רביעי, 8/8/07, 17:02

    למי מותר לקרוא לעצמו תל אביבי?

    כמו בכל נושא אני מניחה שגם כאן יש אמונות שונות, וחוקים שונים, ותלוי מאיפה אתה בא. אבל בשבילי ההגדרה הרחבה ביותר תופסת. כל מי שרוצה להיות תל אביבי, כל מי שמגדיר את עצמו כתל אביבי – שיהנה. דוגמא פשוטה היא כמובן אני, שגם ביושבי כאן בלונדון הרחוקה, אני מחשיבה את עצמי תל אביבית. ואפילו שלא נולדתי בתל אביב, אלא בפרבר המרגש (כפר סבא), למעשה את החלקים המעניינים של הילדות וההתבגרות שלי כן העברתי בתל אביב (שם עבדו ההורים, שם היו סבא וסבתא). ולמרות ששנות הבגרות התחילו בירושלים, ואחר כך בלונדון, ועכשיו שוב בלונדון, תל אביב היא המקום שלי בעיני עצמי.  

    אז כתל אביבית לכל דבר ועניין נורא שמחתי כשגיליתי שיש כוונה להוסיף לתושבים המקומיים, שהם קצת מוכים וחבולים ביום יום, צ'ופר רציני ביותר – פארק חדש. גדול. אמיתי. ועוד באזור האהוב עלי ביותר – קרית ספר/ווילסון/סעדיה גאון. מדובר על החניון הענק שבקצה רחוב קרית ספר והבניינים הציבוריים שמקיפים אותו. כל מי ששם הרחוב לא נשמע לו מוכר...אולי יעזור לכם אם אני אספר שגרתי שם שלוש שנים? מוכר לכם? עדיין לא? אז נתאר את המשושה הזה במונחים קולינריים - מצד אחד פסטה מיה בלינקולן, ומצד שני 4שף והחומוס ההוא (אבו אדהם?), מצד שלישי (עוד שני צעדים, אבל עדין קרוב) לחמים המאפיה המדהימה, והשווארמה בלינקולן, ומתוקה, ובצד אחרון קפה ג'ורג' ביהודה הלוי...הבנתם את המיקום? 

    בקיצור, התכנית שפורסמה בשלב כלשהוא היתה לשדרג את האזור מהותית ולבנות שם פארק. אמיתי. ירוק. 

     

    כתושבים בלונדון בחודשים האחרונים, אנחנו לומדים להעריך את המשמעות של הירוק הירוק הזה. אין לי את זה בדם או בגנים. אני ילדה אורבנית אמיתית. החברים המושבניקים והקיבוצניקים מספרים תמיד על איך גדלו בחוץ, בטבע, הסתובבו יחפים בדשא וכאלה חויות. לא אני. בחצר מאחורי הבית המשותף היה מתחם דשא קטן, ובזה נגמר הסיפור. ולמען האמת זה אף פעם לא הפריע לי. יש מספיק עניין ופיתויים בעיר. אבל כשגדלנו, וגרנו תקופה ליד פארק הירקון, התחלתי להבין את הקסם הזה, של שבת אחרי הצהרים בשמש על הדשא עם ספר. וקצת אויר. וחמצן שמרגיש קצת אחר.

    ובלונדון החויה מתעצמת פי מליון. המפסתד הית' הוא פארק פשוט מדהים, מכל בחינה. החלקים המעובדים, המצוחצחים, פארק כמו בסרטים, והחלקים הפראיים שלא נוגעים בהם – אפילו עוד יותר יפים. בילינו שם כמעט יום שלם באיזה יום ראשון שמשי, וברב הזמן היינו לבד – הוא כל כך עצום הפארק הזה, שאתה מוצא את עצמך לבד עם הירוק הירוק הזה. וזה כל כך טוב לגוף ולנפש. זה טוב לבריאות.  

     

    אז כל זה היה הקדמה ארוכה לעניין עצמו – לאחרונה נשקפת סכנה לתכנית הפארק. סכנה אמיתית.

    רוצים לתת את הפארק הזה, שאני בחלומותי כבר מהלכת בו, לאנשי נדל"ן וכסף וחבריהם.

    לא! תנו לעם! תנו לתל אביבים. די עם דירות יוקרה.  

    אם אתם חושבים כמוני, אולי בכל זאת יש דרך לעשות משהו. אפילו מרחוק.  

    אז הנה, עצומה קטנה, שאם להיות ריאלים, הסיכויים שהיא תצליח קטנים עוד יותר, ובכל זאת. ברוח הירוק נהיה אופטימיים הפעם.

     

    סיכום: אני חתמתי. אתם באים?

     

     

    ותודה לבלוג התל אביבי שהפנה את תשומת לבי לנושא

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/8/07 18:42:

       

      צטט: כנרת רוזנבלום 2007-08-14 17:50:42

       

      צטט: כפירונית 2007-08-14 12:08:27

       

      הייתי מנסחת זאת שוב:

      גם אני ריאליסטית. ברור לי שבעלי האינטרסים האישיים (קרי: כסף ורצון לעוד כסף) יגברו...

      שווה לנסות בשביל שנרגיש עם זה טוב, ונוכל לענות לילדים שלנו שיום אחד ישאלו איפה היינו כשזה קרה, ולמה עזבתם את תל אביב אם היא כזאת מגניבה.

      דרישת שלום לפארק.

       

       

      בחיי שרציתי לבוא להפגנה. אפילו במיקום המשונה ודורש ההתנייעות המוטורית שנבחר לה - מרכז עינב. אבל השעה הביזארית שנבחרה עבורה - יום ראשון בשלוש וחצי - לא אפשר את זה.

       

      מבינה אותך לגמרי. גם לי קצת קשה להגיע :-)

      ההפגנה האחרונה שהייתי בה היתה נגד סגירת קול המוסיקה, והיא היתה במוזיאון תל אביב - בפנים! אפרופו מקומות מוזרים להפגנות.

      אבל צריך לעשות מה שאפשר - לפחות חתמנו על העצומה, ואנחנו מעבירות כתורה שבעל פה את העניין, וגם זה משהו.

       

        14/8/07 17:50:

       

      צטט: כפירונית 2007-08-14 12:08:27

       

      הייתי מנסחת זאת שוב:

      גם אני ריאליסטית. ברור לי שבעלי האינטרסים האישיים (קרי: כסף ורצון לעוד כסף) יגברו...

      שווה לנסות בשביל שנרגיש עם זה טוב, ונוכל לענות לילדים שלנו שיום אחד ישאלו איפה היינו כשזה קרה, ולמה עזבתם את תל אביב אם היא כזאת מגניבה.

      דרישת שלום לפארק.

       

       

      בחיי שרציתי לבוא להפגנה. אפילו במיקום המשונה ודורש ההתנייעות המוטורית שנבחר לה - מרכז עינב. אבל השעה הביזארית שנבחרה עבורה - יום ראשון בשלוש וחצי - לא אפשר את זה.

        14/8/07 12:08:

       

       

      גם אני פסימית. בדברים האלה תמיד נראה שבעלי האינטרסים האישיים גוברים על הציבוריים. אבל בגלל שהאופציה באמת הופכת את הטוב להרבה יותר טוב... שווה לנסות.

      עניין השכנות לא מפתיע אותי. הרגשתי :-)

       

      הייתי מנסחת זאת שוב:

      גם אני ריאליסטית. ברור לי שבעלי האינטרסים האישיים (קרי: כסף ורצון לעוד כסף) יגברו...

      שווה לנסות בשביל שנרגיש עם זה טוב, ונוכל לענות לילדים שלנו שיום אחד ישאלו איפה היינו כשזה קרה, ולמה עזבתם את תל אביב אם היא כזאת מגניבה.

      דרישת שלום לפארק.

        9/8/07 17:51:

       

      צטט: כנרת רוזנבלום 2007-08-09 14:22:04

       קודם כל, מתברר שהיינו שכנות, מאוד אפילו.

       

      שנית, חתמתי. שוב. הייתי בהפגנה הראשונה שם (בכל פעם שכותבים על הפארק הנשאף הזה שולפים את תמונות ההפגנה ההיא מהארכיון. באמת היתה הפגנה נחמדה: ציפי מור הלל, היא רגע עם דודלי היתה האמן האורח, ומרצ ארגנו מעגל מתופפים), ומאז אני רק חותמת על עצומות.

       

      אם היה כאן פארק, אפילו פארקצ'יק, זה היה הופך את חיינו למושלמים, מבחינה אורבנית. אבל פסימית מאוד לגבי זה, כבר לא זוכרת למה (פעם הייתי מתעמקת בחומרים האלה, וכבר שכחתי למה החלטתי שאים סיכוי. נדמה לי שאין ממש עילה חוקית לאלץ את העירייה לעמוד בהתחייבויותיה).

       

      אוף, לו רק גינת דובנוב היתה בקריית ספר.

       

       

      גם אני פסימית. בדברים האלה תמיד נראה שבעלי האינטרסים האישיים גוברים על הציבוריים. אבל בגלל שהאופציה באמת הופכת את הטוב להרבה יותר טוב... שווה לנסות.

      עניין השכנות לא מפתיע אותי. הרגשתי :-)

        9/8/07 14:22:

       קודם כל, מתברר שהיינו שכנות, מאוד אפילו.

       

      שנית, חתמתי. שוב. הייתי בהפגנה הראשונה שם (בכל פעם שכותבים על הפארק הנשאף הזה שולפים את תמונות ההפגנה ההיא מהארכיון. באמת היתה הפגנה נחמדה: ציפי מור הלל, היא רגע עם דודלי היתה האמן האורח, ומרצ ארגנו מעגל מתופפים), ומאז אני רק חותמת על עצומות.

       

      אם היה כאן פארק, אפילו פארקצ'יק, זה היה הופך את חיינו למושלמים, מבחינה אורבנית. אבל פסימית מאוד לגבי זה, כבר לא זוכרת למה (פעם הייתי מתעמקת בחומרים האלה, וכבר שכחתי למה החלטתי שאים סיכוי. נדמה לי שאין ממש עילה חוקית לאלץ את העירייה לעמוד בהתחייבויותיה).

       

      אוף, לו רק גינת דובנוב היתה בקריית ספר.

       

       

        9/8/07 14:14:

      במיוחד כשיש ילדים ואין להם איפה לשחק וכל היום הם יושבים מול המחשב או מסתובבים בקניון. פעם רצו להפוך את גן מאיר לחניון והתושבים התנגדו.

      טוב, נראה גם מה יהיה עם רצועת החוף....

        9/8/07 13:43:
      כן. נושא חשוב ביותר.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      מי? אני?
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין