הספר פורסם באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת ולי הוא נראה, כשקראתיו אז, כבדיון מוחלט. שלושת העשורים ויותר שעברו מאז מוכיחים רק שהיינריך בל חזה במדוייק את חיינו עטופי התקשורת כיום. הוא חזה את המציאות בה חיים כיום "הסלבריטייז" - מדודו טופז ועד סוזן בויל.

הספר מספר על הטראומה העוברת על קתרינה בלום, מנהלת משק הבית של עורך דין מפורסם, עקב דברים שקריים שפרסם עליה כתב עיתון. חייה הפכו לגיהנום, שאותו מחפשים אנשי במה, קולנוע ואומנויות כדי להתפרסם ולהתפרנס - עד שהפירסום הורס את חייהם.

נזכרתי בדמות הספרותית של קתרינה בלום כשראיתי את דודו טופז כמעט נחנק על ידי המוני עיתונאים וצלמים בפתח המעלית שבביתו. הקשר הטרגי שבין מפורסמים לתקשורת. כל אחד מהם מחפש רווחים שמסתכמים במילה אחת: רייטיננג, שמביא מזומנים לכיס.

ואם במקרה, אני מקווה שכן, דודו טופז זך וטהור מאשם בתקיפות של אנשי הטלוויזיה - אין לו סיבה להלין כי הוא התפרנס כל חייו מהצהובונים. ואם הוא אשם-אז קיבל מה שמגיע לבדרן שהגיע לסוף דרכו ומנסה לעורר את הרייטינג שלו הוא זקוק ע"י אלימות מכוערת.