באהבה כמו באהבה החוקיות אינה ברורה, התבנית אינה קבועה וכל  זרם היוצא מהתודעה מלווה בתופעות לוואי שלא נאמרו לצרכן בעת הרכישה.  

שאלת אותי מאיפה באתי אלייך עם כל האהבה הזאת, התעניינת לדעת היכן אני שואבת את כל מה שבי. אני כמובן לא הסגרתי את מקורותיי ולא גיליתי מניין המקור וכיצד אני שואבת תמיד גם כשנראה כי יבשו אותם מקורות. 

כשהתקרבנו מעט יותר, התעקשת שוב לדעת, חיפשת בי את מקור היניקה ולא מצאת. הבטתי אז לראשונה בעייני התכלת שלך, מהופנטת מעוצמת הרגשות וגיליתי לך את סודי, את מקורותיי ואת מקומם המוצפנים של מעיינותיי. 

אהבה. 

פנייך לבשו סימן שאלה ואני ניסיתי להסביר, תוך כדי שליטפתי את כולך, גם את לבך שבמקום לשקוט געש יותר. האהבה שלי טיפסה אל פנייך היפות, אל עייניך החודרות. האהבה המשיכה במסעה, נוגעת בכולך, מלחששת את מילותיי, מרגשת אותך, מחברת אותך וממכרת אותך אליי ואליה. 

כמה אהבה? שאלת. 

השבתי לך שהיא לא מהסוג הפשוט, החיקוי עם תופעות הלוואי, זה שמוכרים בסופר השכונתי, אלא האמיתי, זה שהלב מייצר כשנוגעים בו חרש, כשמלטפים אותו בעדנה ומעניקים לו את מה שהוא מתאווה אליו כל חייו. 

ביקשתי להכיר את שלך, ואת ביקשת זמן. אמרת לי שבניגוד אליי, שלך יוצאת רק כשהיא מרגישה בטוחה. מעט ביישנית, הרבה מפוחדת וצריכה את הזמן שלה להגיח אל אויר העולם ואליי. הבטחת לדבר איתה ולומר לה שאיתי זה בטוח, ואני רק ביקשתי ליטוף חטוף כדי שאוכל לחוש ולזכור את אותה תחושה בקצות אצבעותיי. 

האהבה שלי נרדמה בחיקך, מאושרת. שלך הציצה, עדיין חוששת להתקרב.כך נרדמנו גם שתינו כשאהבה בינינו מלטפת, מקשרת, מחברת, מגלה את סודותיי, משתפת ומקיימת את חלקה בעסקה.