החתול שלי מת. לא היום. החתול שלי מת לפני חודש. 32 יום בדיוק. החתול שלי היה איתי רק חצי שנה. אבל מסתבר שכמו במערכת יחסים בין אישה לגבר, לא תקופת הזוגיות שהופכת אותה למשמעותית וחזקה, אלא החוויה עצמה והעוצמות שלה.

נדמה כאילו ובשנתיים וחצי האחרונות נכנסים לחיי (אני מכניסה לחיי) רק דמויות ברי השפעה, עלי, על העיצוב האני שלי ומעבירים אותי שיעורים רבים במערך הלימוד הגדול של החיים.

כמו שזוגיות של כמה חודשים ספורים השפיעה עלי יותר מזוגיות של שלוש שנים (לטוב ולרע) ולימדה אותי שיעורים רבים על הפנימיות שלי ועל היכולת להבין את הצד השני, כך השפיע עלי המוות של החתול שלי שהיה איתי רק חצי שנה אפילו יותר מהחתול שהיה לי בבית הורי בתקופת נערותי כמה שנים טובות.

לפני 32 ימים חשבתי שהבכי הפנימי והחיצוני הוא המדד לעוצמת הכאב והגעגועים ולכן חשבתי שאיני כואבת את מותו, כאילו הפרידה הזו "מקובלת" עלי ואני שלמה עם לכתו. הרגשתי שמישהו בפנים שם לי חותמת "את בסדר" ובעצם העדות לכך שלא הייתה שלא בכיתי (כמעט). למען האמת, גם כשהתחלתי לבכות- משהו פנימי עצר את הבכי הזה במהירות רבה, מתוך רצון להכניס את הסיטואציה לפרופורציות, מדובר בחתול!

היום אני יודעת שהבכי, כמו הצחוק הוא אינו מדד לעוצמות שמתחוללות בתוך תוכנו. שכן, אין יום שאיני מחייכת וצוחקת גם כשהתחושות הפנימיות עומדות בסטירה מוחלטת עם הפעולה הפיזית של הבעת הפנים. וכך גם בכל הקשור לכאב. חלק מהתלבושת היום-יומית שלנו.

הבנתי שהניסיון החזק שלי להקפיא את הכאב, לעצור את הדמעות ואפילו להשתיק את הכעס העצמי ואולי גם כלפיו על שעזב אותי, רק העצים את התחושות. ככל שעשיתי את זה, הגישה לאותו מקום של אובדן ומוות היה רחוק לי וכמעט ולא ניתן להשגה.

החתול שלי מת. אני מתגעגעת אליו. חסרונו ניכר בעיקר בשעות הבוקר בו היה מלווה אותי בכל פעולה ופעולה מונוטונית של הניסיון להתעורר ולהתחיל עוד יום עמוס וארוך.

אני מקבלת באהבה את תקופת "האבל" והגעגועים, בדיוק כשם שקיבלתי את החצי שנה בה חיכה לי ליד הדלת והתפדרק על זרועותיי כל יום עם כניסתי חזרה הביתה. אני מקבלת את התקופה הזו באהבה רבה יותר, דווקא כי הבנתי היום שהחיים שלו בחיי, כשם שהמוות שלו על חיי- הם השיעור שלי בתקופה הזו. הלמידה הזו על משמעות המוות הפגישה אותי מקרוב עם הפחדים שלי וחוסר ההתמודדות שלי לשאת ולגעת ברגשות שלי.

חתול שלי, תודה על שלימדת אותי על משמעות האחריות והנתינה שאינה תלויה בדבר (לא בכדי הכנסתי לחיי חתול ולא כלב) ותודה על כך שכל יום מאז לכתך אני משכילה ומבינה יותר את הפחד העיקרי שלי.