כותרות TheMarker >
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    האשה שצובעת אנשים בכחול

    51 תגובות   יום שני, 1/6/09, 03:35

     

     

    שעת ערב תל אביבית, שדרות רוטשילד. השמיים מחליפים צבעים מיום ללילה. לאט, בהדרגתיות. גבוה למעלה כבר כחול כהה-סגול, אבל ככל שיורד המבט עד גבול צמרות הצאלונים, עוד מתענגת העין מכחול-ים מואר (חסר הגדרה, האמת), עובר לכחול בהיר, פוגש בניינים ישנים מחודשים, יפים, שמתחבקים איתו.

    אנחנו משחקים פטאנק בשדרה, בין אנשים חולפים מתון, לרוכבי אופניים, לכלבים מחרבנים ומכוניות אינסופיות הנסות מהאוטובוסים.

    בין סיבוב לסיבוב של זריקת כדורי הברזל במגרש, בין נסיון התקרבות לקושונה, לבין הצלפת הרחקה של כדור יריב, על רקע קרקושי הכדורים המתנגשים, העיניים מטיילות שוב ושוב למרפסת.

    אינספור פעמים הבטתי לשם וכל פעם נפלט לי "איך.." לא מוגדר. קצת מתפעל, קצת מופתע, נהנה. כי על המרפסת ברוטשליד 96, עומדות שלוש דמויות וקוראות שירה (1).
    גשם, שרב, רעש או דממה, הם בשלהם. קוראים שירה.
    ככה, באמצע הבלגן העירוני השוקק, על ציר תנועה מרכזי בעיר האחת, עומדים אשה אדומה, אשה כחולה ואיש צהוב, בשמלות (שלושתם), וקוראים שירה. שנים.

    אני יודעת מי האמא שלהם. זו עפרה צימבליסטה.
    אני מכירה ואוהבת את עבודותיה כבר כל כך הרבה זמן, מצילום הפסל הראשון שלה שנתקלתי בו. כבר לא זוכרת איפה. אולי ממגזין האמנות שעיצבתי, אי אז בתחילת שנות ה-90, אולי לפני זה. מיד אהבתי. את האיש החום היושב במעלה הנדנדה (2), משלב ידיים בשאננות, שקוע בשלו, כאילו מה לו ולגובה שהוא מצוי בו לנצח, את האנשים המשופדים (3) על מוטות (כמו במשחק כדורגל שולחני), נטולי גפיים, חומים, חסרי אונים אבל נוכחים, או את האשה-מלאך (4) הכבדה והשופעת, חומה ואדמתית שמתעקשת לנסות לעוף. למרות.

    צימבליסטה נכנסה לעולם האמנות בגיל מאוחר (31) וחיפשה את דרכה. כבר מרישומיה הראשונים, בפחם, רואים את המשיכה שלה לחומריות, לתלת הממד. אח"כ עברה לצייר בחול ודבק, ואז החלו להתרומם הדמויות מתוך הדף, מתוך האדמה. בשלב ראשון עוד בצבצו בחלקן בלבד, כמו קבר אחים שנחשף, ואז נעמדו על רגליהן ויצאו לדרך נועזת. בשילוב הפשטות, הרגילות שלהם וצבעיהם המפתיעים.

    צימבליסטה מדברת בעבודותיה בניגודים. הכבד המרחף, התמים המתוחכם, האנושי הכחול-שמיימי, החי בצל המוות, למרות הבטחת המוות.

     

     

     

     

    פעם בשבוע אני מגיעה לגרנד קניון בחיפה (מקום שנוא. שכונה ענקית, בלי שמות רחובות או מספרי בתים, כולה מסחריות צפופת אנשים, סוג של אקווריום), לכירופרקט.
    ובאחת הפעמים, בעודי מנסה להבין מאיפה משתין הדג, ואיך מגיעים לאן, נתקלו עיני, פתע פתאום בדמות כחולה של לוליין על חבל. בין שמיים וארץ (או נכון יותר - בין קומה 2 למינוס 1). "או, צימבליסטה" התלהבתי "מוזר". והנה עוד דמות כחולה של אשה בשמלה ארוכה עד אין קץ ובידה מטריה-שמשיה. תלויה באוויר. והנה עוד דמות (כבר נשתלתי במקום, מחפשת עוד הפתעות) כחולה, של ילדה יושבת על כדור גדול (5) מחזיקה בכל יד חפץ תמוה. ועוד אחת של גבר עושה צעד באוויר (6) תוך כדי תיפוף. כמובן, בכחול.

    איך ככה באמצע היום באמצע השוק האורבני הזה, חגיגה שכזו. מתנה.
    אלו פסלים שברובם היו חלק ממיצב שעשתה במגדל דוד בירושלים. אותן דמויות, במיקום שונה, מקבלות הקשרים חדשים. ותמיד מדהימות אותי ברצון שלהן לעוף. למרות.

    אני לא אכתוב רטרוספקטיבה עליה.
    אם מעניין לכם לקרוא עליה מאמר מלומד גשו ללינק הזה.
    אני רק רוצה עוד להוסיף מידע שגיליתי בחיפושי בנט אחר צימבליסטה, שריגש אותי מאוד: צימבליסטה גרה בקרית אונו. שם חיה עד מותה יונה וולך. בשלביה האחרונים של וולך הן נהיו חברות קרובות. עפרה אימצה את יונה. בעקבות התקרבותן יצרו עבודה משותפת (ב-1984). על ציוריה של עפרה, כתבה יונה שירים חדשים. כל התערוכה נמכרה.
    ולמה ריגש? כי את הביוגרפיה של יונה עוד לא סיימתי לקרוא. אני משוטטת בה קדימה ואז אחורה, ונתקלת במקרה (או שלא במקרה), בתוספים לספר. השלמות. כמו הכתבה על ויזלטיר בסוף השבוע האחרון, מדבר על יונה, בדיוק כשהגעתי לפרק בספר שמדובר בו. ואולי אמצא גם את צימבליסטה בין דפי הספר, או בדמות כחולה שלה מרחפת.

    (7) - צימבליסטה בתהליך העבודה. מודל מוטבע בחומר.


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (50)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/6/09 22:08:

      צטט: טמבורין 2009-06-05 20:44:31


      תודה, מיכל, על שהכרת לי אותה. 

      כמה עבודות הזכירו לי את סנקאי ג'וקו, שגם הם ניתלו ממגדל דוד בירושלים ואחד מהם נפל.

      הדמויות עוטות עור כחול עַז ופוספורי וזה מבודד אותן בעולם משל עצמן.

      אולי הם אֵלים, דמויות מאגדה, מחוללות קסם.

      מחשבות על אנשים כחולים.

       

       

       

       באת לי טוב עם התגובה הזו. כי גם אני חשה שהם חלק מעולם סגור וקסום, אנשים כחולים, כאילו פשוטים, אבל מסתוריים בתכניהם. לידי, אבל בעולם משלהם.

        5/6/09 22:07:

      צטט: tsunami. 2009-06-05 20:04:55

      מקסים

      וגם החכמתי

      תודה :)

       

       שמחתי צונאמי :)

        5/6/09 20:44:


      תודה, מיכל, על שהכרת לי אותה. 

      כמה עבודות הזכירו לי את סנקאי ג'וקו, שגם הם ניתלו ממגדל דוד בירושלים ואחד מהם נפל.

      הדמויות עוטות עור כחול עַז ופוספורי וזה מבודד אותן בעולם משל עצמן.

      אולי הם אֵלים, דמויות מאגדה, מחוללות קסם.

      מחשבות על אנשים כחולים.

       

       

        5/6/09 20:04:

      מקסים

      וגם החכמתי

      תודה :)

        5/6/09 20:01:

      צטט: מירב שביט 2009-06-05 18:32:30


      אהבתי את תאור ההתפתחות שלה.

      איזה יופי.

      גם אני מאוד אוהבת וכשראיתי לראשונה עבודות שלה...נעצרתי.

       

      אפשר להבין את הדמויות שלה.

       

       לגבי ההתפתחות שלה - היום היא מפסלת בגדים ללא אנשים. בגדים שהתרוקנו מאנשים.

        5/6/09 19:59:

      צטט: מריונטה 2009-06-05 15:07:30

      ראיתי אותם אתמול בלילה, דרך חלון המונית של קו 5, ממש במקרה- תוך כדי הסתכלות על הארכיטקטורה של רחוב רוטשילד. מקסימים!

       

      יש עליהם תאורה, נכון? והבניינים שם, בשדרה כל כך יפים. אני אוהבת את רוטשילד, לכל אורכה.

        5/6/09 18:32:


      אהבתי את תאור ההתפתחות שלה.

      איזה יופי.

      גם אני מאוד אוהבת וכשראיתי לראשונה עבודות שלה...נעצרתי.

       

      אפשר להבין את הדמויות שלה.

        5/6/09 15:07:

      ראיתי אותם אתמול בלילה, דרך חלון המונית של קו 5, ממש במקרה- תוך כדי הסתכלות על הארכיטקטורה של רחוב רוטשילד. מקסימים!

        4/6/09 09:22:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-06-04 06:50:42


      עבודותיה מרחפות בחללם של כמה קניונים, עכשיו נקשרים לי הקצוות של החוטים...

      תודה שקשרת.

      בני.

       

       הדבר האחרון שחשבתי שהיא תעשה, זה להציב פסלים בקניונים. כאילו, מה הקשר?

      אבל מסתבר שזה נכון, וזה מאוד מחייך לך את השהות במקומות ההזויים האלו.

      תודה שבאת

        4/6/09 09:11:

      צטט: נוריות 2009-06-04 04:16:49


      עד היום לא כל כך התחברתי ליצירה שלה, אבל עשית לי חשק להתבונן בעבודות שלה מחדש.

       

       נ. עקוצה בלי רחמים.  

       

      זוכרת את הכחול של קאפור במוזיאון תל אביב?

       

       

       

      * מקווה שאת עקוצה רק באירוניה, ולא בציניות :)

       


      עבודותיה מרחפות בחללם של כמה קניונים, עכשיו נקשרים לי הקצוות של החוטים...

      תודה שקשרת.

      בני.

        4/6/09 04:16:


      עד היום לא כל כך התחברתי ליצירה שלה, אבל עשית לי חשק להתבונן בעבודות שלה מחדש.

       

       נ. עקוצה בלי רחמים.  

        3/6/09 00:45:
      מרתקים. לא הכרתי. אתעמק. תודה :)
        2/6/09 23:37:


      העבודות המיוחדות האלה מזכירות את האנשים הכחולים שמשגעים את העולם

      נדמה לי שהם הופיעו לאחרונה בארץ או שאולי עומדים להופיע

       

      הנה קטע מעניין שלהם

       

      http://www.youtube.com/watch?v=QM-mfEMssy8

        2/6/09 21:20:
      שמחה שעברת, נכנסת ונהנית, יעלי :)
        2/6/09 21:19:


      איזה פוסט נפלא ומעשיר.

      תודה גדולה, מיכלי.

       

       

        2/6/09 21:07:

      מנסה להזכר בפסל הזה..

      יש צילום?


      גם באיכילוב, ליד בית החולים ליולדות, יש שתי דמויות כחולות, מענגות.

       

      תודה על פוסט משובב!

        2/6/09 18:07:

      צטט: טרמילר* (מוצ'ילר) 2009-06-02 17:13:27

      זו חדשנות באומנות בעוצמה גבוהה. תענוג לעיניים ולמוח...

      תודה מיכל, נהניתי משתיכן * :)

       

       'בקשה :)

      ותודה

        2/6/09 18:06:

      צטט: מיא 2009-06-02 16:58:57

      מקסים. חבל שהיא לא יוצאת בקולקציית בגדים ונעליים בכחול הזה. בטח היתה מוכרת המון.

       

      נראה לי שאת הנעליים האלה היא עיצבה ;)

       

       

       

      אוי! של מי הרגליים האלו?

       

       

      זו חדשנות באומנות בעוצמה גבוהה. תענוג לעיניים ולמוח...

      תודה מיכל, נהניתי משתיכן * :)

        2/6/09 16:58:
      מקסים. חבל שהיא לא יוצאת בקולקציית בגדים ונעליים בכחול הזה. בטח היתה מוכרת המון.
        2/6/09 11:34:

      צטט: פ. השקד 2009-06-02 10:55:34


      היא מדהימה. [עוד מעט תרגיל מלחמה] אחזור

       

      חשבתי הרבה אם יש לי מרחב מוגן. הגעתי למסקנה שכן :)

        2/6/09 11:33:

      צטט: נובר 2009-06-02 10:40:36

      כיכבתיך בכחול מרוקו, בשם כל המחכימים בזכותך.

       

       תודה נובר ושב :)

        2/6/09 11:32:

      צטט: בהא 2009-06-02 10:25:15

      יפה ומעניין ,תודה על הכתבה והקישורים.

      זה נכון שחלק מהתערוכות   מתווסף המקום או האיזור בהן הן מוצגות , תמיד הסטראוטיפ או סוב הסביבה  והתרבות . משנהזוויות הראיה .

      אולי ...ביי 

       

       תודה בהא :)

        2/6/09 11:32:

      צטט: האדם הקד המון 2009-06-02 09:56:18


      וואלה מה נגיד לך...כנראה שלא כל אומנות מדברת אליי.

       

      וצימבליסטה בכלל נשמע לי כמו שם של בלוטה באיזור הטחול.

       

      אני מעריך את התשוקה והעניין שלך, ואת ההשקעה בפוסט, כל הכבוד (והכוכב)

       

      אבל אני זז לאכול איזה שווארמה, יאללה בית"רררררררררר

       

       

       

       בית"ר? איך כיסחו את מכבי חיפה, הקקות. קדימה הפועל!

        2/6/09 10:55:

      היא מדהימה. [עוד מעט תרגיל מלחמה] אחזור
        2/6/09 10:40:
      כיכבתיך בכחול מרוקו, בשם כל המחכימים בזכותך.
        2/6/09 10:25:

      יפה ומעניין ,תודה על הכתבה והקישורים.

      זה נכון שחלק מהתערוכות   מתווסף המקום או האיזור בהן הן מוצגות , תמיד הסטראוטיפ או סוב הסביבה  והתרבות . משנהזוויות הראיה .

      אולי ...ביי 

        2/6/09 09:56:

      וואלה מה נגיד לך...כנראה שלא כל אומנות מדברת אליי.

       

      וצימבליסטה בכלל נשמע לי כמו שם של בלוטה באיזור הטחול.

       

      אני מעריך את התשוקה והעניין שלך, ואת ההשקעה בפוסט, כל הכבוד (והכוכב)

       

      אבל אני זז לאכול איזה שווארמה, יאללה בית"רררררררררר

       

       

        2/6/09 09:40:

      בסרטון שהוספתי על המיצב במגדל דוד בירושלים, היא אומרת שם שהדמויות צועקות, אבל בשקט. היא הלבישה אותן בכחול, כי הכחול צועק בשקט (לפי דעתה). את הכחול היא מביאה ממרוקו - זהו צבע לבתים שלהם. נגד עין הרע. צימבליסטה מתמודדת הרבה עם הפחד מהמוות, והנסיון להתגונן ממנו.

      והנה דוגמא לאותו פסל, פעם עירום, בחום, ופעם לבוש, וכחול:

       

        2/6/09 09:01:

      מדהימים ביופיים!

      ומסקרן אותי לדעת איזה אפקטים היו מתקבלים לאותם מיצגים בצבים אחרים, וגם מדוע דווקא צימבליסטה בחרה בכחול...

        1/6/09 20:51:

      עלית על נקודה נכונה. צימבליסטה עובדת על מתח של ניגודים. והכחול - מיובא ישירות ממרוקו (צבע הבתים המובהק שלהם).

      ותראי את זה, איזה יופי:

       

        1/6/09 17:57:

      מענינת אותי הניגודיות של הצבעים, עדינים ורגועים יותר בתל אביב הרועשת והציבעונית,

      לעומת השימוש בכחול רויאל החזק בירושלים האפרורית והמאופקת.

      תיעוד נפלא מיכל.

        1/6/09 15:03:
      יש לנו ראיה סלקטיווית. וטוב שכך
        1/6/09 15:01:
      הצמתים האלה תמיד מרגשים אותי :) תמיד יש תחושת הפתעה למרות קשקושי הרקע ששום דבר לא קורה לנו במפתיע (כן כן, לא שאני מאחלת צונאמי למי שאמר את זה...)
        1/6/09 14:19:
        1/6/09 13:59:

      צטט: shai.h 2009-06-01 13:27:48


      גם אני מחזיק מהעבודות שלה. היא לא במילייה וזה בעוכרה ואולי בגלל שהיא גם עוסקת בפיסול סביבתי, בנראות, בדיאלוג שבין אמנות ובין הסביבה והאנשים שמקיפים אותה ולא מתייסרת או מתפייטת בסטודיו או מוזיאון. אני בעדה. היא כב שני עשורים אמנית משמעותית מסוגה

       

      היא פנטסטית והיא מתפתחת.

      התחילה בדמויות עירומות, אח"כ הלבישה אותן, ובעבודות האחרונות היא מעמידה בגדים בלבד, שקיבלו צורתם מאנשים שהיו בהם. התרוקנו, אבל שמרו על תוכנן האנושי: שלושה מעילים ארוכים, שניים של מבוגרים ואחד של ילד בתנועת הליכה, מתרחקים ממזוודה. נטישה, בריחה, אסון, נדידה. כמה כוח. או שמלת כלה ללא כלה...

      ואני חושבת שהיא לא מקופחת. מציגה עבודות מיצב גם בחו"ל. על בניינים, על מצודות. היא מהגדולים בתקופה הזו.

      צטט: מיכל* 2009-06-01 13:16:26

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2009-06-01 13:02:06


      לא היה דיבור פעם על פטאנק משותף בשדרה?

       

       היה

      אבל אתה לא רציני :))

      תזכיר לי להזכיר לך

       

      אני כן רציני (לפעמים),

      ואני מזכיר לך.

        1/6/09 13:27:

      גם אני מחזיק מהעבודות שלה. היא לא במילייה וזה בעוכרה ואולי בגלל שהיא גם עוסקת בפיסול סביבתי, בנראות, בדיאלוג שבין אמנות ובין הסביבה והאנשים שמקיפים אותה ולא מתייסרת או מתפייטת בסטודיו או מוזיאון. אני בעדה. היא כב שני עשורים אמנית משמעותית מסוגה
        1/6/09 13:16:

      צטט: בשורת הדקונסטרוקציה 2009-06-01 13:02:06


      לא היה דיבור פעם על פטאנק משותף בשדרה?

       

       היה

      אבל אתה לא רציני :))

      תזכיר לי להזכיר לך

        1/6/09 13:16:

      בשביל מה פרנויה?

      תראה איזה יופי השדרה הזו, עם העצים פרושי הצמרת והפרחים האדומים שעליהם (כבר יש? לא רואים מכאן)

      והבניינים היפים שמוארים מלמטה על רקע כחול-מרוקו עמוק.

      שישירו מה שבא להם. גם לא שומעים מכאן.

      צטט: מיכל* 2009-06-01 12:38:36

      צטט: המלך שטותשנחהמון 2009-06-01 12:12:15

      דרך אגב, את בטוחה שהן קוראות שירה? נראה כאילו הן שרות.

       

       

       יכול להיות. לא שומעים. הן מחזיקות שירון, אז אולי זו שירה בציבור ? כן, זו שירה בציבור :)

       

       מה שמביא אותי לנקודה הבאה, אולי בכלל זאת עבודה של שרל'ה שרון (או יותר גרוע , של גבי ברלין).

      שימי לב גם שכולם קצרי רואי, מה שמחזק את הפרנויה הראשונית שלי שדברים שרואים משם לא רואים מכאן

       


      לא היה דיבור פעם על פטאנק משותף בשדרה?
        1/6/09 12:38:

      צטט: המלך שטותשנחהמון 2009-06-01 12:12:15

      דרך אגב, את בטוחה שהן קוראות שירה? נראה כאילו הן שרות.

       

       

       יכול להיות. לא שומעים. הן מחזיקות שירון, אז אולי זו שירה בציבור ? כן, זו שירה בציבור :)

        1/6/09 12:31:

      צטט: ord 2009-06-01 12:04:24

      כן

      אני יכולה להבין למה...לגמרי!

       

      :) 

       

       נכון?

      דרך אגב, את בטוחה שהן קוראות שירה? נראה כאילו הן שרות.

       

        1/6/09 12:04:

      כן

      אני יכולה להבין למה...לגמרי!

       

      :) 

        1/6/09 11:54:
      שמחתי
      יופי מיכל. מאד נהניתי לקורא, תודה רבה.

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין