שמתם לב איך ב-10 שנים נהיינו מכורים למכשירים????

איזה חיים היו לנו לפני עידן הסלולר והמחשב?

האם היה יותר נוח ופשוט, או יותר מסובך???

האם להיות מחובר כל דקה מחייך,זמין לצלצולים, חשוף לשיחות שיווק טלפוניות,טעויות במספר או סתם הטרדות

עושה את החיים נוחים יותר?

האם אפשר לזכור בכלל איך בילינו את הזמן ואיך יצרנו קשרים עם אנשים ללא האינטרנט והמייל?

וכשהמחשב מקולקל????? 

ואיך תיקשרנו ללא אס-אמ-אסים..........

ועד כמה אנחנו נהיים עצבניים כשיש לנו תקלות בטלביזיה, בכבלים, במחשב, באינטרנט,וכמה זמן זה גוזל

לחכות לבעלי מקצוע שיבואו לגאול אותנו מהייסורים האלה..........

אז העולם הוא כפר גלובלי קטן, ונכנס בקלות אלינו הביתה.

אבל אולי פעם הכל היה קצת יותר פשוט ואמיתי, ונכון???

והראש שלנו עבד היטב, גם בלי המכשירים.

וכשנכנסנו הביתה, עברנו למוד של מנוחה, רוגע, שלווה ופרטיות.

והבית היה הבית- והעולם שבחוץ היה העולם שבחוץ, ושום דבר לא התערבב ככה כמו היום.

ולתקן היה צריך מכשירי מטבח בעיקר וטלביזיה.

כי כל השאר פשוט לא היה.

 בלי תכניות ריאליטי וחדשות כל שעה, בלי הפטפטת האינסופית, טחינת המוח הבלתי פוסקת,

בלי השקעת הזמן האינסופית על קריאה וכתיבה עבור אנשים שאינך מכיר ולא תכיר אף פעם,

בלי חיבוקים וירטואליים שקיבלת או חילקת , בלי חיזוקים שאתה מקבל בשעת משבר מחברים וירוטואליים

בלי עשרות יומנים שאתה קורא על המתרחש כל דקה כמעט בחייהם של אחרים,

לפעמים מתחשק לכבות הכל ופשוט לנוח.

לשכב במיטה עם ספר ביד, כמו פעם.

ושרק יהיה שקט מסביב.

כן

בלי כל זה גם היו לנו חיים.

דיברנו שעות בטלפון, כתבנו מכתבים ארוכים, במקום לסמס הרמנו טלפון או לא.

לא סיננו שיחות ולא סוננו.

ואת התמיכה החיבוקים והעזרה קיבלנו את נתנו לאנשים חיים, מוכרים, ואהובים.

עולם שהולך ונעלם.