לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 815 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 700 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
עדנה זה לא שם של פרה?
חוץ מזה, יש לנו את אותו סוג וגוון עור, אז ממילא מה שמתאים לי, מתאים... התאים גם לה. וחוץ מזה, אמנם אני לא משתמשת בהרבה קוסמטיקה והיא כן, אבל יאללה, שיהיה. הבוקר שמתי קרם פנים, עם הריח שלה, את קרם הגוף שלה, את הבושם שלנו, את הטבעות שלה. הרגשתי שהיא עוטפת את כולי באהבה שידעה עדנה בגיל מאוחר.
|
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
טוב, ריח זה חוש חזק שלוקח אותנו לאן שהוא רוצה.
}{
חחחחחחחח... חבל שאין כוכבים לתגובות.
כמה מתאים לילדודס, להצביע על עירומו של המלך.
טוב...אני אסרב לתמר?! (מה אני צריכה שזואי ולולי ישארו יתומים?!
)
כשהייתי מאד קטנה משהו כמו בערך 3 כזה היה עובד בקופת חולים אצלנו איש שהיה כנראה עקב איזה פגם פיסי מדבר דרך האף בצורה חריגה, מאנפפת בולטת. כולם דיברו על זה, קצת צחקו ולכן כינו אותו בכינוי "פופי" (מאנפפן)...
אבל כולם מאד נזהרו לא לפגוע בו או משהו במיוחד כיון שהיה במשרה ניהולית בכירה שם אז, ואז קופת חולים זה לא כמו היום. ....רופא אז היה כמעט היושב במרומים בכבודו ועצמו.
טוב, בקיצור אמא שלי מוליכה אותי בעגלה (הלוואי והייתי מוצאת תמונה, אז היו עגלות מצחיקות בצורה מדהימה) ופתאום...אמא שלי רואה בא מולה מי אחר אם לא "פופי"....
אמי, האמת, היתה אחוזת חוסר נוחות ומסתבר שראתה את הפורענות מגיעה, אך לא דבר כזה יתחמק מעיני, גם בגיל 3 והרמתי קול גדול מבשרת לכל הרחוב בשמחה רבה "אמא " "הנה פופי"
אני לצערי זוכרת רק את השנים האחרונות....
:)
ואחרי שקראתי את המכתבים שהוא כתב הביתה בזמן המלחמה, אני מבינה יותר עד כמה היית קשורה אליו.
וואו, איזה יופי של התייחסות! עשית לי לחשוב. תודה!
טוב, את כבר יודעת כמה אני מבינה
והרי לארועים משפחתיים וחשובים אני מקפידה לענוד איזה תכשיט שאבי קנה לאימי
או שהיה שלו בעצמו
יש משהו בידיעה שמשהו ממנו נמצא בארועים הללו....
את מטפלת באובדן כל כך עמוק ונפלא
אני רוצה לעשות כך גם ולא מסוגל, לא מכיר דרך אחרת מהדחקה ושיכחה.
תודה.
אכן, לא פשוט. תודה על הביקור.
נו??? הבאת אותנו הלום וחדלת? ספרי נא...
יש מין הנחמה בתזכורות הקטנות הללו.
תודה ורד יקרה.
תודה עינתוש יקירתי.
מזה הצטמררת יקירתי? אתמול אמרתי "אמא" ופתאום כל הקלסרים שעל המדף נפלו ב"בום" והמזכירה פה כמעט קיבלה התקפת לב... :-))))
}{ גם.
מאותה סיבה (אותו סיפור) אני לא מבינה אנשים שקוראים לבת שלהם "איה"... :-)))
תודה פליקרית.
אני אתן לך רמז דק: עדנה היא מאוווווד מווווושלמת. :-)))
מה זה, לא סיפרו לך סיפורים כשהיית ילד???
לגעת במחלה הזו, גורם לצמרמורת.
לחוש אותה??? מרגיש את הכאב.
*
חזק אהבתי
הסיפור הקטן שלך מעורר בי נשכחות. לילדים יש יציאות מדהימות, אני מתה על התגובות שלהם לפעמים.
גם אני עשיתי קטע כזה של עדנה הפרה אלא הרבה יותר מביש....אמי מספרת שכמעט קברה עצמה מבושה....
מרגש.
סבתי האהובה היתה משתמשת בבושם קבוע שמאד אהבה אותו.
לי יש אותו ומדי פעם כשאני משתמשת בו, זה מזכיר לי אותה.
את יודעת לגעת.
צימררת אותי.
}{
ואז נזכרתי שיש לי מעיל שלו בארון. ושלאמא שלי קוראים עדנה... זאת אומרת זה השם האמיתי שלה רק שבפועל כולם מכירים אותה בכינוי שמלווה אותה כבר בערך מגיל 18. אז כשמספרים לקטנים החדשים במשפחה שבעצם קוראים לה עדנה זה כמובן מלווה ב "כן, כמו עדנה הפרה"... (:
סיפור:
אמא שלי טיפלה פעם בילדה מאד מוכשרת ומושקעת.
הילדה הזו הכירה את הסיפורים של עדנה הפרה ולקרוא בגיל 3-4. כאמור מוכשרת כבת להורים מחנכים דגולים ובמערכת החינוך של ישראל.
פעם צלצל הטלפון בבית והקטנטונת רצה להרים אותו:
"מי שם?" היא שואלת
"עדנה" עונה הקול מהצד השני (חברה של ההורים)
"עדנה? הפרה?"
שאלה הילדה..
עד כאן פרפראות.
וכן, זה כיף להיות עטוף כך. ממתיק את הכאב. בהחלט.
כתוב מסקרן, נשארתי עם הרבה שאלות אינעל העולם.
תגלי לי בסוד מי זו עדנה?