שנה לאדם ברוך שתיים וחצי בצהרים, מאתיים תלמידים בכיתה, יש מאה חמישים כסאות, מסתדרים. מורן נכנסת לכיתה, היא מניחה בקבוק דיאט קולה על השולחן, מוציאה מהתיק DVD מכניסה למכשיר, מכוונת את הטלביזיה. יומן שישי, הקריין מעביר לכתבה. שקט בכיתה מאתיים תלמידים לומדים לבחינה. הכתבה נגמרת, נדלק האור, הדלת נפתחת, אדם ברוך לוקח עוד שאחטה מהסיגריה ומכבה אותה. הוא נכנס לכיתה ומתיישב. שקט, שומעים רק את המזגן, לא מקרר. אדם סורק את התלמידים אחד אחד, שקט. הוא שואל "על מה הייתה הכתבה?" אף אחד לא מעיז לענות. ארבע שנים, כל יום ראשון שיעור "חדשות ומשמעותם" המרצה אדם ברוך. זה היה השיעור הכי קשה, הכי מרתק והכי פרקטי ב"קמרה אובסקורה". היום, שאני יושב מול לקוח, מול מפיק, מול הנציג של הזכיין והוא מדבר ומסביר שהוא רוצה גם כזה וכמו ההם, שאין לאף אחד, אני עוצם עיניים וחושב "מה הסחורה" ומה "משה" היה עושה במקומי ומה יקרה עם זה "מחר" למדתי להחליט עכשיו, מדויק, לבחור את הפריים הנכון, לקחת את השוט שמקדם את הסיפור כי "עוד עשר דקות זה יורד לדפוס" באיחור של שנה (לפחות) רציתי להגיד תודה |