מרק לפני השינה
ויכוח ישן ומתמשך ביני ובין המרוקאי מבצבץ מדי פעם מחדש, לעיתים ברוח טובה מלווה במשובת צחוק ולעיתים מאיים להתדרדר לשיחת יחסינו לאן. כיוון ששנינו משתדלים לא לריב שלא לצורך גילינו להפתעתנו שדווקא מושא הויכוח הזה שיכול לכאורה ועל פניו להראות פשוט, מיותר וילדותי טומן בתוכו היבטים משמעותיים בזוגיות של שני אנשים שקווי הדמיון והשוני בניהם מתחרים על כמות.אני מצידי מאמינה, חושבת וחשה שהשינה היא חלק מרכזי מחיי היומיום, שהיא איננה רק צורך גופני בסיסי אלא מכילה בתוכה צרכים נפשיים מגוונים, זמן הרגעות ואפילו בריחה- כולם בעייני ראויים ביותר.לעומתי טוען המרוקאי נחרצות שמעבר להזדקקות הפיזית ישנה עדיפות עליונה ומכרעת להיותו ער ופעיל (ובפוטנציה גם להיותי ערה ופעילה) בחלקה הארי של כל יממה.בהיותי אשתו ובהיותו בעלי וכפי שכבר כתבתי בעבר שנינו מוצאים את עצמנו מתרגלים/ מחבבים/ מתאהבים בהרגליו השונים של האחר לא כך הוא לגבי נושא השינה בו רחוקים עדיין מרחק ניכר מעמק השווה. על אף מיזגו הפעיל של המרוקאי הוא מפרגן לי שעות שינה ומנוחה ואני מצידי גומלת לו בניסיונות ובהשתדלויות לוותר על הדחף.ובמקרים הנעימים בהם אנחנו מכבים את האור ואיתו את שאר העיסוקים... והולכים לישון באותה עת אני מוצאת את עצמי מהרהרת ונרגעת במחשבות שונות, רבות מהן מתגלגלות מהר מאוד לאוכל, התאמת טעמים ומנות היא המחשבה האהובה עלי ביותר ואני שוקעת בה ומפליגה איתה הלאה והלאה.  אין לתאר את ההרגשה הנדירה כאשר מאכל שבא לפי מתאים באופן מדויק לחיבור טעמים שעלה במחשבתי. ועוד יותר מפתיע כאשר קורה שילוב זה במקומות לא צפויים בעליל וכך קרה כשטעמתי במסעדת גם וגם התימנית בראש העין, מן המרק התימני שאכל המרוקאי היו בו שילוב נדיר של ביתיות ונחמה יחד עם קרמיות ותחכום מפתיעים, החוואיג' נתן את אותותיו במינון מדויק שלא הציף את המרק בטעם לוואי, ליווי אותו בעדינות נעימה ולא תוקפנית מיני תבלינים אחרים חלקם ברורים כמו שום וכמון חלקם נחבאים כך שלא יכולתי בבירור לדקדק בהם בלשוני וחלקם תוך שימוש בתבונה רבה כמו העגבניות ששימשו בהחלטיות כתבלין רקע משובח ומילאו תפקיד כפול ומכופל צבע, מרקם וטעם. כל כך מפתיעה הייתה כף המרק הראשונה שלא נזקקתי כלל לטעום מנתח הבשר הנדיב עצמו, אכלתי נהניתי וכיוון שכך אני ממלאה אחר הכתוב דרך קבע על מפיות הנייר בכל מסעדת פועלים המכבדת את עצמה "אכלת נהנית ספר לחברך". מנת היום המתחלפת כללה קציצות בקר ברוטב שגם בהן ניכרה חוכמת בישול מעודנת ויכולת נדירה במטבחים בסיווג ביטחוני דומה, להגיש קציצה מלאת טעם ונטולת דחיסות מחניקה ברוטב עגבניות מבושל ומתובל במידה, תוספות האורז, הצ'יפס והשעועית העשויות היטב שלצידה חברו עליה בידידות בשל אופיין מלא הקסם של הקציצות והרוטב. לצד אלו נחו לזמן מועט ביותר פיתות חמות, שמנמנות וספוגיות שקצותיהן נשרפו קלות ונאכלו בהנאה גדולה.דווקא אפיונו של המטבח התימני החילבה היה תפל ומזל שכך, וידעו אוכלי החילבה למה כוונתי, שכן אם היית אוכלת ממנו הייתה משתבשת לי האפשרות לחזור הביתה לשכב פרקדן לצידו של המרוקאי ולשקוע שוב למחוזות הטעמים שלי. |