ב"שירים ליואל" יוצאת רונה קינן למסע לאחור, סיור מוסיקלי בתחנות חיים, מקומות של יופי טהור שמתורגמים לרגעי קסם מלודיים. רוב הערב היא יושבת סטאטית בקדמת הבמה, נעולה במטר המרובע כשמסביבה הנגנים, אינה מנסה להפיק איזשהו מימד דרמטי מהסיפור האישי שלה. כשהיא קמה אל קדמת הבמה וחוברת לערן ויץ בהדרן של הערב, עם מקבץ משיריה המוכרים, חשים בפער בין רונה קינן היוצרת העכשווית ובין קינן המספרת הלירית הרחומה שמשוטטת במחוזות סיפורה כתיירת משתאה. רונה קינן "שירים ליואל" בפסטיבל ישראל |