טיק טק טיק טק טיק טק טיק טק משמיע השעון של התנור ובפנים מתבשל לו תבשיל של קציצות בשר עם זנוברים, אורז ותפוחי אדמה... כמה שאני לא מרגישה טוב ככה אני רעבה (הבטן מנגנת לה סימפוניה משלה).

מתי בכלל התחלתי לבשל? מה צריך להכין כדי שייחשב כבישול? הרי חביתה זה ממש בדיחה (טוב, הכרתי גם כאלה שזה רק מה שהם יודעים להכין) ולספגטי ואורז לדוגמא לא צריך הכשרה מקצועית רבה. פעם מצליח פעם דביק ולא מוכן.

אם שיכללתי את הפסטות שלי עם כל מיני רטבים מעניינים - שמנת וקישואים או שמנת וכרובית עם פסטו או שמן זית ופירות ים (יאאאמממ...)- זה כן הופך את כישורי המטבח שלי ל"בישול" ?

שניצלים לא עשיתי מעולם, יש בפעולת הדפיקה על החזה עוף העירום הזה על השיש הקר פעולה קשה מדי (אפילו לשמיעה מהסלון).

אז פסטות למינהם ומוקפצים כאלה ואחרים הם המסכמים את החמש שנים האחרונות שלי במטבח.

אבל. לפני שבועיים, בלי התראה מוקדמת, מצאתי את עצמי נוגעת לראשונה בבשר טחון (?!) והופה - הגשתי ארטישוקים עגולים ממולאים בבשר ואורז (יפעתי, איזה מתכון מעולה!). כן, הייתי מופתעת מהיצירה הכה טעימה ואפילו יפה. לא האמנתי שזה משו שאני עשיתי במו ידיי במשך שעתיים וחצי.

האם רק לאחר עשיית ממולאים בהצלחה זוכים לתואר "בשלנית" ועד אז את בעצם סתם "חובבנית"?

הייתכן ששאבתי הכל מבית אמא? ואין פה עניין של הצלחה או כישרון אלא פשוט גנים טובים שעוברים במשפחה?

ומה שיותר מפחיד אותי שאני נהנת מכל הסיפור הזה. זה אפילו די מרגיע ומשחחר ככמעט כמו לצייר והיתרון הוא שאת הממולאים לא מחביאים במגירה לכמה שנים - אוכלים אותם ואפילו נשאר לחברים :)

הטיימר צילצל - יאללה אוכל.