מי שהכתיבה קלה עליו, גם התגובה ממנו מגיעה בדרך כלל, בתנאי שכמובן איכפת לו. כפי שהכתיבה עצמה היא צורך - לפעמים, כך יכולה להיות גם התגובה - צורך לענות. לא חובה אלא רצון. אני לדוגמה לא מסוגל לקרוא כל פוסט ופוסט שמישהו כתב וכאשר קורא לא תמיד אני מגובש בדיעה באותו העניין. את יודעת? קריאת בלוגים מחליפה לעיתים קריאת עיתונים. מעבירים את הזמן, נהנים, כועסים או שמחים, והרבה לא קוראים. בסך הכל פה בקפה אנחנו קהל קורא כותב, סופג ויוצר, ולכל פעולה שכזו דרושה מיומנות לכשעצמה ויש גם החיים שמחוץ לרשת. אז זמננו קצוב...
אבל שימי לב לעניין של מספר החברים שיש לכל אחד... ישנם כאלה שמספר החברים שלהם עובר את האלף ואת לא מצפה מהם להגיב לכל פוסט.אצלי מבחירה יש מעט חברים ..אך בעיניי חברים איכותיים שבחרתי בהם וגם לא בכל פוסט שהם כותבים זוכים ממני לתגובה או כוכבים...וזאת מחוסר זמן או ש"הפוסט" שכתבו לא ממש עניין אותי ולא בא לי להגיב..כך שלכל אחד שלא מגיב סיבות משלו
הגעתי למסקנה שאי אפשר לתקן את העולם..אולי רק ללמוד מטעויות
דרך אגב מדהימה..בתור אחת שהכרתי באופן אישי ואת אישה מדהימה באמת.. יש לי המלצה
תבחרי בדרך שלי....פשוט לא לכתוב פוסטים לא לחכות לתגובות וככה לא להעלב ולהתאכזב :-))
אם יש לך מה לומר...תוכלי תמיד לכתוב באופן אישי למייל או פשוט לקנות איזה טור בעיתון
לעיתים הם מאוד מאוד ארוכים, מסורבלים, זוללי זמן שאין ..ו.
לעיתים הם באמת סתם, חוזרים על עצמם.
לעיתים הם טובים, נוגעים, כתובים בכשרון רב, עוצרי נשימה.
לעיתים, כל אחד מאיתנו נשאב לחיים שלו. לא עולה כמה ימים על הדואר, ואז מגלה שממתינים לו בתיבה 200 הודעות על פוסטים.לקרוא את כולם ולהגיב, צריך יומיים של חופשה מהחיים.
תגובות (20)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מדהימה אחת את.
קראתי,וכ"כ מבינה על מה מדבר
החבר שלך.
לא פעם כתבתי משהו
ויודעת שהוא מושלם
ויגרוף הרבה תגובות
כוכבים זה לא האישיו כאן.
הענין שלא ממש מתיחסים וקוראים
אני משתדלת להגיב לכולם
לפעמים באיחור..אבל משתדלת.
חברים שרשומים אצלי..
ורואה שמתחילת "החברות" לא נכנסו
ולא קראו,אני פשוט מוחקת אותם.
ואת יקירתי...
כותבת כל כך נפלא..
בוקר טוב
ויום נפלא..
*
יש בזה מידה של צדק.
יש הרבה צביעות, מסתכלים בציצי ובאירוטי ומלקקים שפתיים, ובפוסטים מושקעים לא מעיינים.
יפה יפה
נאשנאש
אגב נעלמת לגמריי
מבינה שעסוק
וייטב על שמההה
מרוב צער ,
מעורר לחלוחית ואף ריגוש קל ,
איפה הטישו ? ...
מזדהה לחלוטין
מ נ ו ל י ה
תודה
וזה הדדי - אוהבת אותך גם
אכן יש אמת בדברייך..בכל אופן בחלקם
אבל שימי לב לעניין של מספר החברים שיש לכל אחד... ישנם כאלה שמספר החברים שלהם עובר את האלף ואת לא מצפה מהם להגיב לכל פוסט.אצלי מבחירה יש מעט חברים ..אך בעיניי חברים איכותיים שבחרתי בהם וגם לא בכל פוסט שהם כותבים זוכים ממני לתגובה או כוכבים...וזאת מחוסר זמן או ש"הפוסט" שכתבו לא ממש עניין אותי ולא בא לי להגיב..כך שלכל אחד שלא מגיב סיבות משלו
הגעתי למסקנה שאי אפשר לתקן את העולם..אולי רק ללמוד מטעויות
דרך אגב מדהימה..בתור אחת שהכרתי באופן אישי ואת אישה מדהימה באמת.. יש לי המלצה
תבחרי בדרך שלי....פשוט לא לכתוב פוסטים לא לחכות לתגובות וככה לא להעלב ולהתאכזב :-))
אם יש לך מה לומר...תוכלי תמיד לכתוב באופן אישי למייל או פשוט לקנות איזה טור בעיתון
תעבירי גם לחבריך שככל שהצפייה גבוהה האכזבה גדולה
אוהבת אותך
אישה יקרה,
לא...לא שמתי לב לכך...
לי יש רשימת חברים ואנו מגיבים אחד
לשני בכיף ובאמפטיה...
התגובות לרוב חמות וממוקדות.
לא תמיד אותם האנשים מגיבים וזה גם
לא ממש חשוב...עם הכוכבים האלה
לא נלך לסופרמרקט...
אני לא סלב...(אולי כן...אצל אנשים מסויימים)
וחבריי מהקפה, מוזמנים להגיב או שלא להגיב...
אני לא מחוייבת ולא מחייבת איש...
ולמי שנוח ללקק לסלבס, שיבושם לו...
תודה על התגובות עד כה
מבינה את החבר ומבינה אותך..
ובא לי להגיד:
"בוקר טוב אליהו".
הייתי בסרט הזה..וכמוני עוד חברים..
יש לי חברה כאן שכותבת פוסטים מושקעים ובקושי שמים לב אליה..כמוה יש עוד הרבה...
כל מה שכתבת בשמו של החבר הכל נכון.
עצוב..ולא נראה לי שיש פתרון לזה...
אני מודה לך על שכתבת את זה...
אני לא מבינה למה מבקשים חברות ממך אם מלחתחילה אין עניין בכלל להגיב ואני יודעת את זה בבירור מוחלט. פיתחתי לי כמה חיישנים ...ובדרך כלל אני צודקת.
תודה לשניכם.
מגיבים... לא מגיבים...
הטענה לא ברורה לי. לא תמיד יש חשק, כח או עניין להגיב.
מרגע סיום כתיבת הפוסט תפקיד הכותב מסתיים.
למה פשוט לא לכתוב: "מבקש תשומת לב כי זה חסר לי".
אולי אז יגיבו יותר מתוך אמפטיה.
אני קוראת המון פוסטים ביום
כי יש לי המון זמן פנוי
אבל אני כותבת תגובות לפוסטים
שיש לי מה לומר מה להגיב
סתם לכתוב תגובה זה לא אני
אני כותבת הכל מה שמרגישה בלב
רוצה להאמין שזה מתאים לך.
אני חושב שהתגובה של גידון היא התגובה הנכונה...
*
.. יש בעיה אמיתית.
אני למשל קוראת כמעט הכל.
אבל..
אין מספיק כוכבים לכולם.
לעיתים הפוסטים נכתבים מהלב, אבל לא ראויים לכוכב.
לעיתים הם מאוד מאוד ארוכים, מסורבלים, זוללי זמן שאין ..ו.
לעיתים הם באמת סתם, חוזרים על עצמם.
לעיתים הם טובים, נוגעים, כתובים בכשרון רב, עוצרי נשימה.
לעיתים, כל אחד מאיתנו נשאב לחיים שלו. לא עולה כמה ימים על הדואר, ואז מגלה שממתינים לו בתיבה 200 הודעות על פוסטים.לקרוא את כולם ולהגיב, צריך יומיים של חופשה מהחיים.
ולמי יש?
אז ממשיכים מחדש מהיום החדש, ומתעלממים מהישנים.
וזה בסדר.
ואחרון... מי שכותב, כותב קודם לעצמו... לנשמתו...
ושיהיו רק ימים טובים לכולם.
הדס
אז ככה....
א. למה את כותבת זאת, למה לא אותו חבר ?
אם למישהו יש תלונות לחבריו - שיהיה אמיץ דיו ויכתוב זאת.
ב. אם יש למי, חברים שאינם מגיבים לו, מדוע זה אינו מוחקם ?
ג. הדיון הזה עולה כאן בקפה מדי פעם ופעם, אז ככה -
1.אף אחד אינו חייב להשתתף במשחק שאינו מוצא חן בעיניו.
2.ברגע שסיימת את כתיבתך - תפקידך הסתיים, מגיבים - לא מגיבים -
לא בידך הוא, הטענות הללו לעולם לא היו מקובלות עלי,
וכי איך תדע את הסיבות לכך שלא מגיבים לך ?????
3. לעולם, אבל לעולם אל תצפה, ברגע שהאדם מצפה,
הוא בורא לעצמו עולם שאינו מאוזן, עולם בו יש לאחרים מחוייבות
כלפיו. זהו עולם בו אתה מנסה לקבוע חוקים שאינם בכוחך לקבוע,
עולם שימלא אותך באכזבות חוזרות ונשנות.
היוצר מסיים את תפקידו ברגע שהניח את כלי יצירתו -
מכאן והלאה - אין הדברים בידו - ועליו לשנן ולזכור זאת תמיד !
4. מה בכלל אכפת למי - עניין הכוכבים ????
כל הטקסט נכתב בלשון זכר - רק מטעמי נוחות -
הכוונה היא כמובן לגברים - נשים - וכל מה שבינהם...:)
תודה - גידון.
כתבת דברים מתוך ליבך!
יפה אהבתי ואני חולק את תחושותייך
מלא החופן כוכבים
אשוב
מזדהה לחלוטין עם ניסים. יחד עם זאת יש הרבה מהמציאות בדבריך
כמי שקורא כל הפוסטים הנשלחים אליי (ונשלחים אליי המון) יש כלל: הגב רק אם יש לך מה לומר.