השעה הייתה שבע בערב בערך שהגעתי ליולדות....היה יום קר וגשום.

הייתי בתחילת תשיעי עם פתיחה של 2 וחצי וצירים כל כמה דקות שהולכים ומתגברים.

קשה להבין את רמת הכאב שמפלח את כל גופי ומתפשט כמו נהר שזורם חזק לכל מיני

כיוונים ומנסה להגיע לנקודת הסיום.בעודי מנסה לגבור על כאבים אלו ולנסות להבין מאין זה

מגיע או מאיזה איזור בגוף, נכנסה האחות והתחילה איתי את תהליך הרישום.
איתי בחדר עוד כמה בנות שבשלבי לידה מתקדמים ומחוברות למוניטור שדפיקות העובר

נשמעים כמו משחק של כדורי פינג פונג:-). כמה מדהים תהליך ההיריון ןהלידה, שנמצא

יצור חי בתוך גופי. משהו שאני ובן זוגי ייצרנו משהו שלנו.תשעה חודשים גופי שימש לעובר

מלון על "המים"להכנת בואו לעולם והנה היום זה היום.לאחר כמה שעות נאמר לי שעדיין

אין התקדמות וצריך לחכות לפתיחה יותר רצינית.אני פשוט עוד רגע מטפסת פה על הקירות

מרמת הכאבים שרק הולכים ומתעצמים וחושבת שהתינוק שלי עדיין לא מוכן לצאת לעולם

הגדול ושעדיין טוב לו שם בפנים.יום חמישי כבר חצות ועדיין אין התקדמות נתנו לי משהו

לשיכוך הכאבים ונרדמתי.התעוררתי בבוקר יום שישי, שמסביבי רוב הבנות שהיו איתי יום

לפני הן כבר אחרי וילדו את תינוקן.לאחר 15 שעות מיום האתמול עד שעתיים לפני כניסת

השבת אני עדיין בחדר לידה ממתינה וכואבת עד שלבסוף נתנו לי זירוז ואז התחלתי

להרגיש את התינוק שדוחף ובועט ורוצה לצאת כבר ובטח חושב לעצמו:"צפוף לי כאן לצאת

אני מוכן תעשו מקום אני מגיע היום".ואז הגיע הרגע המיוחל הגיעה האחות עם עגלה ובה

מגש עם נרות שבת.ביקשתי להדליק והיא קרבה את העגלה אך ביקשתי לקום ולעמוד איך

שירדתי מהמיטה להדליק את הנרות הרגשתי זרם חם ומתפרץ באיזור האגן ואכן כן בשעה

טובה ירדו לי המים ואז התיחה המסיבה כולם התחילו להתארגן ללידה המיילדת והאחות

התחיול במשימה הפצירו בי לדחוף ולדחוף כדי שהקטן ייצא החוצה לעולם ואז אחרי כמה

מאמצים בדחיפה האחרונה הרגשתי כאילו לקחו את פקק האמבטיה והוציאו אותו ואז כל

המים התרוקנו...ובכי קטן נשמע ואז הבנתי כי אוצרי,תינוקי הגיח לעולם ומרוב התרגשות

בכיתי וכל מה שאמרתי ..איזה מאמי ,איזה מאמי. והוא מביט אליי עם עיניו הקטנות וסורק

את כל החדר ובטח חושב לעצמו כמה אור יש פה כי בפנים היה חשוך.וכולי אושר ובעלי

וכמובן כולם על שהלידה עברה בשלום ועוד בריאה של בורא עולם הגיעה לעולם.