| אנשים מגדירים את עצמם לאחרונה כאזרחי העולם הווירטואלי. וזה כל כך נכון וקל. אין גבולות, אין מלחמות, אין ימים ואין שעות, אין חוקים ואין דתות. וזה שואב אותך פנימה כמו בולען איך אזרח נולד? כמו תינוק. בהתחלה זה רק בלוג , אר כך יוצאים החוצה אל הפורומים עד שלא ניתן להבחין אם הבלוג קיים כדי שתוכל לצ`וטט או שהפורומים קיימים כדי שתוכל להזמין את כולם אל הבלוג שלך (כנסו כנסו!!! חייבים לראות !!! פוסט NהNN. על החתום: נOיכה פ33ה ). משם הוא כבר הולך לבד אל הלינקים, הפליקסים והיוטיוב עד לבגרות מלאה ברשתות החברתיות. מהר מאד הימים הופכים ללילות, הארוחות המסודרות נעלמות, שוב אין זמני השכמה או שינה, אין כלים וכביסה, יש רק מקלדת, שפע אתרים ומרקע עם אור כחול קטן שלא מפריע לאחרים. אף שיחה כבר לא מעניינת כשהצד שממול מגיב בלי אמוטיקונים, לתוכניות הטלוויזיה שוב אין ערך אם אי אפשר להגיב עליהן מיד בפורומים, וכל כותרת בעיתון היא בעצם רק שורת פתיחה לפוסט חדש בבלוג. גם הריח העולה מן הכיור והחדרים שלא נוקו מזה זמן רב לא מפתים להישאר מחוברים לעולם האמיתי. היקום הווירטואלי, לעומת זאת, תמיד מריח טוב, תמיד מקבל אותך כמו שאתה ובמקום שזה לא קורה פשוט לוחצים "דליט". במקרים שבהם הגוף בכל זאת דורש את שלו - תמיד אפשר להזמין פיצה בכמה הקשות. לארכיאולוגים של המאה הבאה תהיה עבודה קשה להוכיח איך הפכנו מיצורים הולכים על שתיים עם ארבע גפיים וראש על הכתפיים לתחת ענקי המחובר לשתי ידיים, שתי עיניים וכיסא. |