פגישתי עם נשיא המדינה לשעבא, אפרים קציר ז"ל
פגישה עם אפרים קציר ז"ל עזרא מורד
זה קרה באוגוסט 1981 – לפני עשרים ושמונה שנים – כשלוש שנים לאחר תום כהונתו של אפרים קציר כנשיא ישראל . אז הוטלה עליי שליחות מטעם רבקה גובר בהיותה דיירת בית אבות ברמת אביב, שם נהגתי מדי יום ראשון לבקרה ביום החופשי שלי מעבודתי בהוראה.
עליתי לקומה השתים- עשרה, הקשתי על דלתה, משראה אותי, חייכה וקראה: ברוך הבא עזרא! ברוך הבא! ומיד החלה להציגני בפני האורחת שלה, המשוררת הגברת רבקה סגלסון. בהתלהבות רבה בקשה סליחה מהגברת סגלסון ויצאה לקרוא לסופר הוותיק מיכאל אסף, שהיה שכנה לחדר. גם בפניו היא הציגה אותי בגאווה ובשמחה. כשעה ישבנו ארבעתנו לדבר על ספרות על שירה ועל מזרחנות. הקיצור, באותה פגישה, השארתי לרבקה גובר משיריי לעיון והיא נתנה לי במתנה מספר ספרים חשובים בחתימתה עם הקדשה אישית. משיצאו יתר אורחיה, בקשתני: "עזרא! עשה לי טובה, קח עציץ זה אותו קניתי שי ליום הולדתה של נינה קציר . אני עייפה ואיני רוצה להיטלטל בדרכים. גש לבית הנשיא אפרים קציר אל מכון - ויצמן שברחובות ומסור לנינה את העציץ עם מכתב האיחולים שלי. זאת תהיה לך הזדמנות להכיר אישית את נינה ואפרים קציר.
כמובן, שמחתי למלא את השליחות. למחרת נסעתי עם העציץ לרחובות והגעתי לביתו של הנשיא אפרים קציר. עם הצלצול קבלה אותי נינה בחיוך ובסבר פנים יפות. ומשראתה את העציץ היפה תמהה ואמרה: לכבוד מי הבאת עציץ זה? לכבוד יום הולדתך! אמרתי לה. באתי בשליחותה של רבקה גובר, והנה זו אגרת איחוליה לך. וגם אני השליח מאחל לך, נינה , מזל מוצלח וכול טוב . נינה נשקה, בשמחה ללחיי והזמינה אותי להיכנס לבית. היא הניחה את העציץ בצד, קראה בשקט את שכתבה רבקה גובר ומיד פנתה לאפרים קציר: " אפרים! בוא תכיר איש חשוב , מחנך, סופר ומשורר - עזרא מורד מקרית מלאכי שבא בשליחות הגברת רבקה גובר. אפרים יצא מן החדר, חייך אליי והזמין אותי להיכנס. " שב נדבר, ובינתיים אכבד אותך בשתייה קלה, מבט חטוף שלי סקר את תכולת החדר: שולחן עבודה, דגמים מוקטנים של חלליות והרבה ספרים ותיקיות. כעשרים דקות ישבתי עם הנשיא אפרים קציר כשהוא מתשאל אותי על עבודתי ועל מעשיי ועל היכרותי עם הגוברים. כמובן סיפרתי לו על קשיי הקליטה בשנות החמישים ועל תרומתה של רבקה גובר ובעלה מרדכי לפיתוח אזור באר-טוביה ועל עזרתם בקליטת העלייה בשנותיה הראשונות של המדינה . לסיום מפגש זה הגשתי לנשיא את ספרי "אוהלים". הוא הבטיח לי שיעיין בו. אכן זאת הייתה חוויה מיוחדת הזכורה לי עד היום.
כמובן למחרת ביום ז' באלול תשמ"א - 6 באוגוסט 1981. ישבתי לכתוב מכתב לרבקה גובר בו תיארתי את התרשמותי מהמפגש המעניין עם משפחת קציר ואיך מלאתי את בקשתה. לצערי מכתב זה הוחזר בדואר כעבור מספר ימים, היות והיא שמה קץ לחייה ולא הייתה יותר בין החיים.
יהא רצון, שזיכרונותיי אלה, יהיו לעילוי נשמתה של רבקה גובר ושל המדען הדגול ונשיא ישראל אפרים קציר , נשמתם עדן , נציגי דור הנפילים . |
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על פוסט מרגש במיוחד.
חתיכת היסטוריה.
לעזרא היקר
כמו תמיד, סיפורך מרתק. הפעם זהו סיפור קטן ומרגש על איש גדול.
אלו הם חינו ואתה תמיד גורם
לי להתרגש שמחה מלווה בעצב
שוב אתה יוצר אוירה ארץ ישראלית
נוסטאלגית שנותנת לנו בקפה תודה
אלי
חוויה בלתי נשכחת, עצם ההיכרות להיות במחיצתו של איש דגול.
עזרא, זכית לחוויה מרשימה ומרגשת. נצור אותה בין הזכרונות המועדפים שלך. תודה חבר ו*
לאה
דור נפילים...
הולך ונעלם...
תודה על השיתוף.
רפאלה
עזרא שלום
אתה מאמת את הרגשתי שישראל של ילדותי היתה בכל זאות מעט אחרת. יותר פתוחה מאמינה באנשים וידידותית.
מקריאת הכתבים של מיכאל אסף שמוזכר בפוסט
היחסים בין ערבים ויהודים בארץ ישראל 1860-1948
מתברר שיש לו דעה קדומה ובלתי מאוזנת .
אני מעדיף את כתביו של אהרון כהן "ישראל והעולם הערבי"
מרגש...
רק חבל שבהוויה השיראלית זה נדחק לפינה לעומת טופז.. עצוב!
*עזרא כתבת מרגש.
איפה ישנם עוד אנשים כאלו..
דור הולך ונעלם..
כוכב ממני
כתבתי באתר אחר על הבזיון של הריטינג.
עיתון "ידיעות אחרונות" העדיף את הריטינג ולפרסם ב17 עמודים,
הכוללים גם שער ועמוד ב24, על מעלליו של איש הריטינג.
אבל את "מעללליו"של איש דגול זה,
פרופסור אפרים קציר, נשיא המדינה ז"ל, העדיפו לקבור בדף צדדי.
ואתה עזרה , אאיש רב פעלים , ישר כוח על פועלך.
מקסים לקרוא
תודה ששיתפת *
שלום,
הניסיון שלי = בני אדם הינם מוצרים לא מושלמים.
'גדולים', 'קטנים', 'בינוניים'....... כולם בדרך. כולם לומדים
המקרא חד משמעית בעניין, בודהה ממשיך להתפתח [ לפי מסורות פחות מוכרות]......
ובכל מקרה,
שאר רוח יכול לסייע,
פתיחות - בטח
עוצמה = חרב פיפיות
תודה
נכון.
לא שאני לא מעריכה / נרגשת מהסיפור של קציר ז"ל,
אבל אני זוכרת את ביקורו האחרון של אבי דווקא אצל רבקה גובר ואת המשימה שהוטלה עליו (הייתי ילדה שקיבלה ממנה באותו מעמד בובות בבושקה במתנה).
רבקה גובר היתה המורה הראשונה שליקטה ילדים במעברה ולימדה אותם.
היא היתה האמא הרוחנית של אבי, ועודדה אותו ללמוד ולהתקדם בימים הקשים ההם.
היא שכלה את שני בניה: האחים אפרים וצבי גובר בזה אחר זה, במלחמה.
אישה מ-ד-ה-י-מ-ה שזכיתי להכיר אישית.
אישיות מיוחדת במינה.
ולצערי, התאבדותה לא היה רק אסון אישי במשפחתינו, אלא שבאמת סגר פרק בנאיביות ובטוהר של אותו דור מייסדים, אשר הקריב את חייו וילדיו למען המדינה וידע לבנות ולהיבנות מצרותיו וקשייו.
עזרא היקר
ניכר בכתיבתך
כי עברת חוייה נעימה ומרגשת
בפגישתך עם מר קציר ז"ל
בהחלט זכות גדולה נפלה בחלקך
ובחלקו- לפגוש אותך.
עצוב על הגברת שהחליטה לשים קץ לחייה...
תודה על השיתוף.
לימור
עזרא,
אכן זה היה דור נפילים,
והסיפור מאוד מרגש.
נפלה בחלקך זכות גדולה גדולה
להתוודות, ולו במעט לדור הנפילים.
הסיפור שלך מאוד מרשים ומעצים את האנשים והזמנים.
(מדהימה בעיני ולא מובנת מאליה התיחסותו של קציר אליך)
תהה נשמתם עדן
ולך תודה על ששיתפת
עזרא יקר,
התגלגלו הדברים וזכית להכיר
אנשי מופת, אבני יסוד בתקומת הבית הלאומי
של עם ישראל .
ולא בכדי, לא במקרה זכית,
גם אתה תרמת תרומה נכבדה, בעצם
פעילותך בעירק, בפעילותך הציבורית
בשנותיה הראשונות של המדינה...
ובהמשך לאורך כל הדרך ,
היותך מחנך, סופר ומשורר..
ועוד נכונו לך גדולות ונצורות...
ואני יכולה רק להתברך שזכיתי
בך לחבר.
תודה על השיתוף
היה הוא הנשיא עם הכי יותר תסבחות
של תקופות קשות מאד...
רבקה גובר זכורה לי כאם הבנים
שימשה לי למופת ודוגמה
להתמודדות עם השכול ועם האובדן
איזה סיפור!!!
זכית. ותודה על השיתוף!
נפלא.
"חתיכת היסטוריה".....
תודה.
עזרא קראתי בהתרגשות את דבריך,
אכן ביקור בל ישכח עם אנשים שתרומתם למדינה חשובה,
תודה לך איש יקר ששיתפת אותנו בחוויה מיוחדת במינה
חבל על דאבדין ולא משתכחין
ת.נ.צ.ב.ה.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
סיפור פשוט...מרגש על אנשים "גדוליס", שהיו ואינם.
כמה כיף לך עזרא יקר, שהיצא לך לפגוש אנשים
מיוחדים כל כך שהשאירו טעם.
תודה על השיתוף המרגש.
עזרא היקר
כתיבתך מרגשת
ואין כמו להתרפק על זכרונות העבר
ומפגשים מיוחדים
באהבה
שלומי*
עזרא, זה מרגש ומקסים, אין מילים, על הזכות הגדולה הזו.
ואגב, שים לב, שהם נתנו לך להכנס, ככה כמו בן ביית.
היום, עם כל ערימות המאבטחים, לך תשלח עציץ מציץ.
אין היום אנשים כאלו, כמו פעם, זה דור שהולך וכלה.
עזרא כמה מרגש!
איפה ישנם עוד אנשים כאלה...*