כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של צידקי

    רעיונות ודעות של ירושלמי
    פוליטיקה ישראלית ומזרח תיכונית
    וסתם מחשבות על העולם

    האתגר החינוכי בירושלים

    2 תגובות   יום רביעי, 3/6/09, 01:22

     בירושלים, עיר מורכבת לכל הדעות, קיים אתגר חינוכי מיוחד במינו – החינוך להכרת האחר ולקבלת נוכחותו, אמונתו ותרבותו בעיר. לצערנו הרב, בעשורים האחרונים התפתחה בקרב שכנינו הפלסטינים מגמה של הכחשת הזיקה היהודית לעיר מבחינה היסטורית ודתית. נדב שרגאי טען לאחרונה בעיתון הארץ "שהגיע הזמן להשיב מלחמה, פנימה בביתנו, וגם מול העולם" והוסיף "אפוא משימה לגדעון סער: תוכנית לימודים שתטמיע את  סיפור ירושלים והעם היהודי בקרב הילדים." זאת בגלל ש"הפלסטינים עושים זאת עם ילדיהם כבר שנים, תוך כדי שכתוב ההיסטוריה, הקדמת המאוחר למוקדם ודה-יהודיזציה לירושלים." (הארץ-31/5/09).

     מציאות מורכבת: בית הכנסת

    מציאות מורכבת: בית הכנסת "החורבה" ולצידו מסגד, ברובע היהודי בירושלים.

     

    ''

    אין ספק שחינוך הנוער היהודי לירושלים הוא משימה ראויה. עם זאת, בחינוך לירושלים יש לשים את הדגש על האתגר של קבלת האחר בעיר. ירושלים היא עיר שמגלמת יותר מכל מקום אחר בעולם אתגר של סובלנות, אתגר שכרגע כל הצדדים נכשלים בו. קדושתה המשולשת של ירושלים ליהדות, לנצרות ולאסלאם, כמו גם היותה בירה של שני עמים ושל מדינה אחת, מייחדים את העיר על פני כל עיר קודש או בירה אחרת בעולם, אך ייחודיות זו היא גם הטרגדיה של ירושלים מזה אלפי שנים. ריבוי הנרטיבים בעיר גרם לירושלים להיות עיר של מלחמות במקום עיר של מפגש דתי ותרבותי לאורך ההיסטוריה, כפי שאולי היא נועדה להיות.  

     

    התשובה שלנו לעיוות ההיסטוריה של ירושלים בספרי לימוד והיסטוריה צריכה להיות ברורה וחד משמעית – חינוך לירושלים כעיר מורכבת שבה קיימים שלושה סיפורים דתיים שונים, לפעמים אף מנוגדים, ולצדם שני נרטיבים לאומיים מתחרים הרואים בעיר את בירתם. אין האחד נכון או אמיתי יותר מהאחר. הבנה זו לא באה לנתק אותנו מהנרטיב הציוני שלנו או מהקשר היהודי שלנו לירושלים, אלא פשוט באה להכיר בקיומם של נרטיבים אחרים. בין אם נסכים עם הדבר ובין אם נדחה אותו ירושלים קדושה גם למוסלמים ולנוצרים והיא תופסת מקום מרכזי בתודעה הלאומית הפלסטינית.  

     ''

    אין ספק ששרגאי מכיר את עבודתו של ה"מזרחן" ד"ר מרדכי קידר, עמיתו מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, אשר מנסה לתת תשובה יהודית-ציונית הולמת לטיעונים האסלאמיים ביחס לקדושת ירושלים כמו גם על החשיבות שמייחסים הערבים לירושלים בתהליך השלום. קידר פשוט מחזיר להם באותו המטבע ומכחיש מעל כל במה אפשרית את קדושתה של ירושלים בעבור מליארד וחצי מוסלמים, הוא עשה זאת בערוץ אל-ג'זירה, כנציג האקדמיה הישראלית (לחץ כאן), ואף הרבה לטעון בעיתונות ובמדיה המקומית שירושלים היא לא יותר מעניין פוליטי באסלאם ושקדושתה היא שקר ותו לא (לדוגמה לחץ כאן).

     

    קידר טוען ש"ירושלים באסלאם אינה יותר מאשר עניין פוליטי... לאורך ההיסטוריה ושכיום "הפלסטינים... אימצו אותה כחותם הכשר דתי למדינתם אם וכאשר תקום." בכך קידר אינו שונה מההיסטוריון הפלסטיני עארף אל-עארף, אשר היה לראש העיר הירדנית בשנות החמישים ועזב אותה לאל בירה אחרי 67. אל-עארף היה לראשוני המתכחשים לנוכחות ההיסטורית והדתית היהודית בעיר וטען בספריו משנות החמישים והשישים שירושלים היא לא יותר מעניין פוליטי לדידם של היהודים והציונים.

     

    אינני יודע אם בקריאתו לתגובה הולמת כיוון שרגאי להכחשת הזיקה האסלאמית לירושלים, כפי שעושה קידר באופן שמעורר עליו את חמתם ולעגם של אנשי האקדמיה המובילים את חקר האסלאם בישראל, אך נראה שהוא בהחלט קלע לכוונת המדינה וכוחות הבטחון, אשר מזמן הכריזו על מלחמת תרבות בירושלים.

     

    מערכת הארץ בחרה אתמול (02/06/09) את המתקפה המשטרתית על התרבות הערבית בעיר כנושא למאמר המערכת של העיתון "תחת הכותרת משטרת תרבות בירושלים", המשטרה סוגרת ארועי ספרות, תיאטרון ושירה ערבים בעיר אולי מתוך תקווה שדיכוי זה ימגר בסופו של דבר את הזיקה התרבותית "האחרת" לעיר.

     

    ברצוני להציע למקבלי ההחלטות לחנך לתרבות של קבלה בירושלים, לתת ביטוי לירושלים הערבית, הנוצרית והמוסלמית לצד זו היהודית, החרדית והציונית על ידי יצירת אירועי חברה ותרבות משותפים ועל ידי חינוך למורכבותה של התמונה ההיסטורית והתרבותית בעיר. רק הבנה עמוקה שגם אם אדם ממקם את עצמו בתוך סיפור מסויים אין הדבר מבטל בהכרח את הסיפורים האחרים, יכולה להביא לשינוי זה, אך להבנה שכזאת מגיע רק מי שחש מספיק בטוח בתוך הסיפור שלו עצמו.

     

    צעד כזה לא רק שיוריד את מפלס המתח בעיר אלא הוא יכול להיות צעד ראשון להתחלת שינוי של המגמה של הכחשת הזירה היהודית לירושלים בצד המוסלמי והערבי. בזמן שעתידה המדיני של מזרח ירושלים לוטה בערפל, קבלה ישראלית של התרבות הערבית והקדושה הנוצרית והאסלאמית בעיר עשוי לשרת  את הטענות השחוקות והחבוטות של ישראל לריבונות על מזרח ירושלים לצד התקדמות לעבר תושביה הערבים, זאת מבלי לסתום את הגולל על העברת שכונות ערביות לריבונות פלסטינית ביום מן הימים, אינטרס ישראלי מובהק.

     

    אם ישראל מבקשת את השליטה על ירושלים, עליה לקבל אותה כמו שהיא – מורכבת. אל לישראל לעוות את ההיסטוריה של ירושלים, את תרבותה ואת הרכב אוכלוסייתה. אלה כאמור מהווים את ייחודה של ירושלים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/6/09 09:50:
      או - כשאתה מדבר לעניין אני מסכים איתך.
        3/6/09 09:28:

      מאמר חשוב ומענין. תודה.

      מורכבותה של ירושלים תובעת מקובעי המדיניות בממשלה ומפרנסי העיר רגישות גדולה כלפי כל הציבורים החיים בה וכלפי מליוני בני דתות שנות בכל העולם שמיחסים לה משמעות דתית והסטורית. מדיניות המבוסת על ראיה אתנוצנטרית המכחישה את מקומה של העיר בנרטיבים שונים, מבטאת כשלון לעמוד במשימה הגדולה הזו ומערערת את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל עוד יותר.

      ארכיון

      פרופיל

      צדקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין