כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רוזMרין - איכות הסביבה

    0

    שירה

    17 תגובות   יום רביעי, 3/6/09, 11:54

     אנשים הולכים ואנשים באים

     

     

     פעם היינו יחד, 

     בקשר קרוב ואמיתי.    

     נדמה כאילו תמיד הכרנו                 

     מששת ימי בראשית .                    

     כאילו תמיד היית שם,                        

     כמו עץ נטוע שמקומו קבוע     

                                      

    ורק אני הולכת ובאה.                                             

    ואתה שם רגיל בנוף האנושי.                                                

    רק האנשים הולכים ומתחלפים.                                                    

    ולעץ גזע חזק וחסון.                                                      

    ציפתו מעט מחוספסה, אבל ליבו רך.                                   

    וענפיו מרובים מסועפים לכל עבר.                                

    וצלו כבד.                                

    נעים לחסות בצלו.                                 

    כן ופירותיו מתוקים.                                  

    וזה העץ.

     

     

    אולי אלון או ארז.  

    ללא ספק     

    עץ שורשי, מקומי,           

    משהו בטעם של פעם,                

    אך עתה איננו העץ,                       

    ושמה זה רק הנוף                                  

    שהתחלף....     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/10 23:28:


      יפהפה. מאוד התחברתי.

       

        4/9/09 10:23:

      וואו. תודה איזו מחמאה שווה. חיוך
        3/9/09 20:34:


      הזכרת לי קצת את סילברסטיין.

      כבר שוה.

        1/9/09 12:31:


      תודה - כתבת יפה.

      תמונה יפה.

        31/8/09 23:55:


      רוזMרין,

      כן, היינו חלק מהנוף,

      עץ טבעי חופשי מקסים.

      *

      .

        21/8/09 11:17:

      אכן צודקת.
        20/8/09 16:45:

      תמונה יפה...

      מה שחשוב היא אהבה שנשארת לעד

      וכמובן שורשים טובים

       

       

       

        18/8/09 16:19:


      את כותבת מאוד יפה

      אהבתי את ההשראה שלך

      לתוך נבכי העצים וכד'

      יפה טוב לדעת שיש לך בלוג

      לי יש בתפוז

      לדעתי שם ממש כיף הכל מהכל

      גם להגיב, גם להתעדכן וכד'

        22/7/09 09:02:

      בוקר טוב אורטלי

       

      תודה על המחמאות וההמלצה, אני אחפש את הספר..

       

      יום נפלא

      אורית

        18/7/09 07:55:


      אוריתי! שיר מקסים!

       

      ממליצה לך לקרא את הספר "להיות שם" של יז'י קושינסקי

      הממחיש עד כמה מקבילים חיינו לאלו של הצמחים.

       

      הגיבור - גנן שכל עולמו מתרכז בגן שהוא מטפח - זוכה

      לתהילה בשל שימושיו בדימויים מעולם זה. ספר חובה!

       

      אורטל

        28/6/09 17:55:

      תודה שלומי .
        28/6/09 00:05:


      הי אורית!

      ניכרת בשירתך האהבה לטבע.

      דימוי מקסים לקשר נפלא!

      אהבתי

      שלומי

        24/6/09 23:32:

      *
        24/6/09 14:15:


      תודה הרמוני.

      הפירגון אכן מגיע לך - כי את כותבת נפלא.

       

      בהצלחה

      אשמח להמשיך ולקרא משורותיך. חיוך

      נפלאות גינותייך נפלאים שירייך

      ותודה על פרגונך לגבי הספור שלי.

      שלך באהבה

      שרונה 

        5/6/09 10:56:


      נכון.

       

      זה בדיוק מה שחשבתי - כי האדם עץ השדה.

      הדימוי שלנו כאנשים מול הטבע- והאנשה של הטבע לתכונות אופי של האדם.

      אומר שכל המציאות העולמית קשורה אחד בשני בקשר סבוך -ובל ינותק.

       

       

      המשך יום נפלא

       

      אוריתחיוך

        5/6/09 00:47:

      " כי האדם עץ השדה"