0

שירה

17 תגובות   יום רביעי, 3/6/09, 11:54

 אנשים הולכים ואנשים באים

 

 

 פעם היינו יחד, 

 בקשר קרוב ואמיתי.    

 נדמה כאילו תמיד הכרנו                 

 מששת ימי בראשית .                    

 כאילו תמיד היית שם,                        

 כמו עץ נטוע שמקומו קבוע     

                                  

ורק אני הולכת ובאה.                                             

ואתה שם רגיל בנוף האנושי.                                                

רק האנשים הולכים ומתחלפים.                                                    

ולעץ גזע חזק וחסון.                                                      

ציפתו מעט מחוספסה, אבל ליבו רך.                                   

וענפיו מרובים מסועפים לכל עבר.                                

וצלו כבד.                                

נעים לחסות בצלו.                                 

כן ופירותיו מתוקים.                                  

וזה העץ.

 

 

אולי אלון או ארז.  

ללא ספק     

עץ שורשי, מקומי,           

משהו בטעם של פעם,                

אך עתה איננו העץ,                       

ושמה זה רק הנוף                                  

שהתחלף....     

דרג את התוכן: