ברשותכם זה יהיה בחלקים, חשבתי לכתוב הכל לעצמי ואז לסכם

לפוסט אבל החלטתי לכתוב כל פעם קצת לפי רצף המחשבה,

עדיף וגם עושה טוב למוח הקודח.

כך אמר לי איש שפגשתי בדרך. השוואה היא חסרת טעם.

חשבתי על זה. שאלתי אותו אז מה, איך אחרת. הוא אמר

לי שככה היה תמיד, שהשוואה היא  חסרת טעם וגם הוא

הוסיף שאלו המשווים  לנצח יהיו כלואים במעגל האינסופי

של הסבל.

לאחרונה, גיליתי שהקנאה היא התנהגות אנושית בסיסית

שמונעת מדחף בסיסי ושנועדה לקדם את התפתחות הגזע ולשגשוגו.

זה אומר שאיננו יכולים להיות אדישים לעובדה שהקוף שגר

במערה לידנו חזר הביתה עם 10 בננות, אנחנו יכולים להסיק

מכך בתוך יצורים חושבים שיש לפחות 10 בננות אם לא יותר

להשיג לעצמנו במקום שבו הוא היה. מכאן ולקופים שמעלעלים

במגזינים ושותים קפה יש דרך ארוכה.

והדרך היא זו שחשובה, זאת אומרת, התפתחנו קצת, אני מניח

יש מדענים שאומרים שההתפתחות הבאה במין האנושי היא מוחית/מחשבתית.

למרות שנראה שיש שעושים כברת דרך לא קטנה בעצמם על מנת

למנוע את זה. ואם כבר התפתחנו זאת אומרת שאנחנו זונחים את

הדחפים הבסיסים שלנו או מתרגמים אותם לדרכי חשיבה חדשות

זאת אומרת שאנחנו חושבים לפני שאנחנו פועלים, גם אם הפעולה

היא דחף כמו צרות העין.

איך זה שיש אנשים שלא אוהבים פירות או שוקולד, מאיפה זה בא?

ולמה? יש משפט שאומר: עַל טַעַם וְעַל רֵיחַ אֵין לְהִתְוַכֵּחַ. 

כמה חסרת טעם היא ההשוואה, המשפט הזה שפירושו פשוט

אין אמת אחת, לכל אחד טעם משלו.