| האם יש להציל את המשפחה המסורתית? וכיצד כל סוגי המשפחות מוצגות בתכניות טלוויזיה כיום ואז? האם "המשפחה המסורתית" חיונית לאורח החיים האמריקני, או שמא אינה אלא מחסום בדרכה של הקדמה? ראשית, בעיני מרבית האנשים "משפחה מסורתית" פירושה זוג נשוי המגדל ילדים בשלב כלשהו של חייו. במילים אחרות, אנשים התומכים במשפחה המסורתית מבטאים בכך את אמונתם שראוי לאדם להתחתן ולהישאר נשוי, שהורים צריכים לדאוג לגידול לילדיהם יותר מלקריירות שלהם, ושהחברה צריכה לכבד משפחות דו-הוריות יותר מ"סגנונות חיים חלופיים" למיניהם. בשנות ה80 לדוגמה, הוצגו בטלוויזיה בעיקר משפחות מסורתיות כגון משפחת קוסבי, בשנת 87-97 הוצגה התכנית נשואים פלוס אשר עסקה במשפחה מסורתית אך לא מתפקדת במיוחד, וכמו כן הוצגה בשנים אלו גם התכנית צער גידול בנות שכבר נגעה במשפחה שאינה מסורתית כיון שמדובר באב אלמן אשר מגדל את 3 בנותיו ביחד עם שניים מחבריו הטובים.בשנות 2000 כבר נכנסו הרבה תכניות אשר מציגות מציאות מסוג אחר כגון בנות גילמור אשר מדובר במשפחה חד הורית, ב"חברים" אשר בתכנית זו הסביבה העיקרית הינה החברים ולא המשפחה, סיינפלד וכד'. דייויד פופנו, מצדו האחד של המתרס, מציין בדאגה את שחיקתה המהירה של המשפחה המסורתית בארה"ב מאז 1960. זוגות נשואים עם ילדים צעירים מנו באותם ימים כמעט מחצית ממשקי הבית האמריקניים, ואילו כיום שיעורם מגיע ל-37 אחוזים בלבד.נתונים אלה מוכיחים, לדעת פופנו, שהמשפחה לא רק עוברת שינויים אלא צועדת לקראת התמוטטות מוחלטת. הוא מתאר משבר זה כמהפך יסודי מ"תרבות של נישואין" ל"תרבות של גירושין".ואכן רוב התכניות שמוצגות היום בטלוויזיה נוגעות יותר בתרבות הגירושין ופחות במשפחות מהסוג המסורתי. סדרות כגון סקס והעיר הגדולה ובנות גילמור אשר נכנסה להריון בגיל 16 וגידלה את בתה ללא בן הזוג. ג'ודית סטייסי, מצד אחר, דוחה את המשפחה המסורתית ומציעה תפיסה הפוכה. לדעתה, המשפחה המסורתית היא בעיה יותר מאשר פתרון. הנימוק העיקרי לביטול המשפחה המסורתית לפי סטייסי, הוא תרומתה להנצחת אי-השוויון החברתי לסוגיו. המשפחה ממלאת תפקיד מכריע בשמירת ההיררכיה המעמדית על ידי הנחלת העושר ו"ההון התרבותי" מדור לדור. יתרה מזאת, מנקודת ראות פמיניסטית המשפחה המסורתית היא ביסודה מוסד פטריאכלי, שבו הנשים כפופות לבעליהן ונושאות בעיקר הנטל של עבודות הבית והטיפול בילדים. זאת ועוד חברה הדוגלת במשפחות מסורתיות פוגעת בהכרח גם בזכותם של ההומוסקסואלים והלסביות להשתתפות שווה ומכובדת בחיי החברה. וכך בעצם גלשתי כבר לשיעור אחד אחרי המשפחה שעסק בפמיניזם. דעתי אינה מוחלטת לגמרי בקונפליקט הזה כי מדובר בקונפליקט שאכן מאוד בעייתי. אני שגדלה עדיין במשפחה מהסוג המסורתי חשופה מקרוב לסוג הזה וכך גם רוב חברותיי הקרובות. אך אין זה אומר שזו הדרך הנכונה כי כנראה אין כזאת. אנחנו בעידן של קדמה חברתית ונסיון לשוויוניות ואני רואה בדבריה של סטייסי נכונים בהרבה בחינות. אני מאמינה שאין הכרעה לסוגיה הזו וכל אחד יחיה כפי שמתאים לו ולפי אמונתו. גם בטלוויזיה לדעתי צריך להמשיך ולהציג גם משפחות מסורתיות וגם כאלה שלא על מנת שתהיה אופציית הבחירה לכולם. כמובן שאני מקווה שאם וכאשר מוסד המשפחה המסורתית ימשך אז זו תהיה שוויונית ככל הניתן. ואולי מי יודע בעתיד גם זוג הומוסקסואלי יחשב כמשפחה מהסוג המסורתי.. מקורות: Stacey (1990, 1993), Popenoe (1993),. And council on families in America |