בכל פעם שגיאולוגים רבי השראה המבצעים קידוחים במקומות שונים בארץ כדרך השיגרה,

מדווחים כי נמצאו סימני נפט במקום זה או אחר, קורים מספר דברים במקביל,מחירי מניות החברות העוסקות בנפט נוסקות פלאים, נפתחת קרן נאמנות חדשה אחת לפחות המתמחה בהשקעה במניות של חברות המחפשות נפט,המשקיעים באיופוריה: יש תקוה, יש אמונה. יש כאלה שכבר עושים חשבון באספמיה מה הם יעשו עם כל הנפט שיימצא.

אנחנו לא בחלם. עיתונאים חדי לשון ואבחנה,יודעים להזהיר מפני שמחת הנפט ששוטפת את הצבור שלא במועדה, מדובר בסימנים שנויים מאד במחלוקת, העבר מוכיח  שבמדינת ישראל יש כסף שחור, אבל זהב שחור אין בה. כלום לא עוזר. ראיון טלויזיוני עם הגיאולוג התורן, שני עמודים בסוף שבוע באחד המוספים הפופולאריים, מכוונים להחזיר לכולנו את החלוציות שאיפיינה את טרום המדינה.

לפני המון שנים אכלתי צהרים עם בחור מאד נמרץ שהקים קרן נאמנות מתמחה בהשקעה במניות של חברות המחפשות נפט. ניסיתי להבין את הפסיכולוגיה העסקית מאחורי האוונטורה הכל כך מסוכנת הזאת. " תראי הוא אמר"הבורסה היא חלום של התעשרות בלי מאמץ. נפט הוא מחולל ההתעשרות המהירה הכי מוכח בעולם. מי שמשקיע בנפט הוא חולם. הוא יודע שהוא יכול להפסיד, וזה לא מזיז לו. החלום גדול ממנו. כשאתה מוסיף נפט לשם של קרן נאמנות, אתה אוסף אליך את החולמים, ועם קצת מזל, יכול ללכת לך לא רע בכלל."

אפשר בקלות להתייחס לחיפוש האהבה דרך התכתובת האלקטורנית לחיפושי נפט. מי מאתנו לא חולמת על באר האהבה האינסופית. מין מגדל קידוח שישאב,וישאב וישאב לכל שארית חיינו. כמו הגיאולוגים המיומנים אנחנו מנסות, מנסחות מפות וטיפוגרפיה מדויקת ככל האפשר . ברור שהחיפושים תובעים זמן ומשאבים יקרים מפז. אבל, מול הקופה הגדולה שמחכה לנו היכן שהוא במעבה האדמה הכל נראה ממש קטן. אנחנו מאמינות בצדקת דרכנו, כל האמצעים יגוייסו ויהי מה.

אני חייבת לציין שלא הייתי מגיעה לאנאלוגיה המעניינת הזאת בלי י. מנהל מחלקה עלום, בבית חולים אי שם בארץ.

נתקלתי בכרטיס שלו לגמרי באקראי. רופאים תמיד עשו לי את זה. כשאני קוראת רופא, אני מיד נזכרת בגבורי הסדרות הטלויזיוניות, ונכון, אני מודה שג'ורג' קלוני עשה לרפואה מה שגדולי הממציאים לא הועילו. במקרה של י. מדובר בגבר גבוה, בגיל הניכסף ( צלח את ה- 55 ) עם יד זריזה מאד על המקלדת, בקיצור, המפה הגיאולוגית זזה בהתרגשות. על אף שלא עמדתי במניפת הגילאים המהודקת שציין קלוני הישראלי בכרטיסו,החלטתי להסתכן. כגודל הסכוי כך גודל הסכון אמרתי לעצמי, בנפט כמו באהבה וליהפך.המרתי על מסר שנון במיוחד. הקידוח התחיל.

ג'ורג' המקומי,  ואני, החלפנו מכתבים באיכות בלתי מתפשרת. עד מהרה הפכתי לסוכריה מתוקה, לאהובה נצחית, לאחת שבעטיה לא ישנים בלילה ויורדים למחשב, פותחים ומבקשים את שיר ההלל היומי, בקיצור קידוח למופת.

היתה בעיה,  קלוני הציוני, איך לא, היה בעל עקרונות. עקרון ראשון ובלתי ניתן להמרה: אם אין תמונה, אין טלפון, אין פגישה. דהיינו, אפשר להמשיך לחפש את הנפט.הוא משגר סימנים מרהיבים ממכתב אינטרנטי אחד לבא אחריו, אבל להגיע אל הטלפון ולשמוע את הנפט במעבה האדמה, זה ספור אחר לגמרי. לא תהיה תמונה, לא יהיו קולות של נפט.

התלבטתי אנושות. חברה טובה שלי טענה. אין שום טעם להמשיך בחיפוש נפט לא יהיה  כאן.

 הפנמתי את דעתה של המומחית, והחלטתי להתעקש על פגישה.י. האוהב הקבוע המשיך   לאהוב אותי ובגדול ובאובססיה מרהיבה, לעמוד על שלו.  זה המקום לציין, שי. רק תבע תמונה, את שלו הוא לא הסכים לשלוח כתמריץ הוגן למשלוח תמונתי.

יום אחד, נקלענו בעת ובעונה אחת לשדה החיפושים. "למה אנחנו לא נפגשים ?" שאלתי את ההבטחה הגדולה של חיי לאותה עת. "הפגישה איתך" כתב המיועד "תהיה התמודדות אינטלקטואלית. אני מחפש בלונדינית עם IQ במידת נעליה".

אספתי אל קירבי את כל עלבונן של הבלונדיניות, באשר הן, הסרתי את מגדל הקידוח, הוצאתי בלאות מסויימת מחדש, את המפה הגיאולוגית, ונזכרתי בדבריו של אותו מנהל קרנות נאמנות, "אנשים רוצים לחלום. אם יש מי שמספק להם סבה הם חולמים. הם מרוצים גם אם הם מפסידים".